המינרלים הנדירים שעומדים במרכז מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין נמצאים כמעט בכל מוצר שאנחנו משתמשים מדי יום, ובלעדיהם העולם המודרני לא היה עובד. סין לא נהפכה לשחקנית מרכזית באספקת המתכות האלה במקרה. ב-30 השנים האחרונות השתמשה סין בטקטיקות אגרסיביות כדי לבסס ולשמר את שליטתה במינרלים האלה – רכיב חיוני בייצור מגנטים הדרושים למכוניות, טורבינות רוח, מטוסי קרב ומוצרים אחרים.
בשנות ה-90 זיהתה סין את הפוטנציאל הטמון במינרלים האלה והחלה לעודד חברות מובילות במדינה לרכוש מאגרי מינרלים נדירים בחו"ל, והעבירה חוקים שמנעו מחברות זרות לקנות מכרות בתחומיה. בהמשך היא איחדה מאות חברות מקומיות למספר תאגידים, מה שאיפשר לה להשפיע על המחירים.
3 צפייה בגלריה
טראמפ ושי ג'ינפינג
(צילום: shutterstock' AFP / JOHN HAMILTON / US DEPARTMENT OF DEFENSE, AP PhotoAlex Brandon8)
כך צברה סין השפעה רחבת היקף על שרשרת האספקה העולמית. למשל, ארצות הברית לפני כמה שנים ניסתה לחדש את התעשייה המקומית ולהתחיל לייצא בעצמה את החומרים האלה, סין הורידה את המחירים על ידי הצפת השוק בכמויות גדולות, והקשתה על היצרנים האמריקנים. התוכנית של סין הצליחה. כיום היא מייצרת כ-90% מההיצע בעולם.
המינרלים כוללים 17 יסודות מתכתיים בטבלה המחזורית המורכבים מסקנדיום, איטריום ולנתנידים. השם "מינרלים נדירים" הוא מעט מטעה, שכן החומרים נמצאים בכל רחבי קרום כדור הארץ. הם שכיחים יותר מזהב, אך קשים ויקרים לחילוץ ועיבוד וגם מזיקים לסביבה.
מינרלים נדירים נמצאים בכל מקום בטכנולוגיות יומיומיות, מסמארטפונים ועד טורבינות רוח ועד תאורת LED וטלוויזיות מסך שטוח. הם חיוניים לסוללות ברכבים חשמליים, כמו גם לסורקי MRI וטיפולי סרטן. מינרלים נדירים חיוניים גם לצבא האמריקני. הם נמצאים במטוסי קרב F-35, צוללות, לייזרים, לוויינים, טילי טומהוק ועוד, וזאת על פי הערת מחקר משנת 2025 של CSIS.
בתחילת החודש הודיעה סין כי תחייב יצרניות מגנטים שמשתמשות בחומרי גלם סיניים לקבל ממנה אישור מראש לפני הייצוא. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הגיב באיום להטיל מכסים נוספים בשיעור של 100% על מוצרים סיניים, אך בהמשך הודה שמהלך כזה לא באמת יתאפשר.
בגל הקודם של מלחמת הסחר, באפריל, סין הפסיקה את מכירת המינרלים האלה לחברות אמריקניות. בעקבות כך מפעלי רכב בארה"ב נאלצו לעצור את הייצור. בהמשך הגיעו שתי המעצמות להסכמות וסין הסירה את המגבלות, עד ההתפתחויות האחרונות.
משחק לטווח ארוך
עד 1991 הייתה ארה"ב ספקית המינרלים הנדירים הגדולה בעולם, הודות למכרה גדול בקליפורניה בשם מאונטן פס. גם לסין היו אדמות עשירות במינרלים נדירים, ובאותם ימים היא החליטה להתחיל לנצל אותן: "למזרח התיכון יש נפט, ולסין יש מינרלים נדירים", אמר מנהיג סין דאז דנג שיאופינג.
ב-1991 אסרה סין על חברות זרות לכרות בשותפות עם חברות מקומיות. הממשלה אף הגבילה כניסת זרים לאתרי כרייה ללא אישור מיוחד, ושימשה בהחזרים במס כדי לעודד ייצור מקומי. מיצ'ל פרסניק, סוחר אמריקני, אמר לוול סטריט ג'ורנל כי "הסינים הבינו שמינרלים נדירים חשובים בהרבה ממה שהבנו בזמנו".
3 צפייה בגלריה
עובד במכרה בסין
(צילום: CHINA OUT. NO COMMERCIAL OR EDITORIAL SALES IN CHINA/File Photo)
סין גם הבינה שהיא צריכה לטפס במעלה שרשרת הערך – לא רק לכרות, אלא גם לעבד את החומר ולהפוך אותו למגנטים – ידע שהיה מצוי רק בחו"ל. ב-1995 קיבלו חברות סיניות אישור מהממשל האמריקני לרכוש את עסקי המגנטים של ג'נרל מוטורס, שנקראו Magnequench.
בשנים שלאחר מכן נסגרו כל המפעלים האמריקניים של החברה, והציוד הועבר לסין. מהנדסים אמריקנים בכירים הוזמנו להקים שם מפעלים חדשים. אחד המומחים שעבר לעבוד בסין סיפר: "כשנחתתי שם לא האמנתי למראה עיניי. נבנו עשרות מפעלים בקצב מדהים".
עד אמצע שנות ה-2000 כמעט כל התעשייה האמריקנית של מינרלים נדירים נעלמה, וסין השתלטה על 97% מאספקת המינרלים הנדירים בעולם, ולמעשה נהפכה למונופול.
משחקי הכוח התחילו עוד לפני טראמפ
ב-2005 החלה סין להדק את השליטה על הייצוא והטילה מסים שהקשו על יצרנים מערביים להפיק מגנטים. בהעדר מכרות פעילים מחוץ לסין, חברות רבות העבירו את הייצור לסין כדי ליהנות מחומרי גלם זולים.
ב-2012 הגיש ממשל אובמה יחד עם האיחוד האירופי ויפן תביעה נגד סין בארגון הסחר העולמי, בטענה שהיא מגבילה את הייצוא שלא כדין. ב-2014 קבע הארגון שהמכסים הסיניים אינם הוגנים, וסין הסירה אותם. אך אז המחירים קרסו, וחברות אמריקניות פשטו את הרגל.
עד 2021 גבר החשש בוושינגטון שסין עלולה להשתמש במינרלים הנדירים ככלי נשק כלכלי, במיוחד לאחר שהקורונה שיבשה את שרשראות האספקה והמחירים זינקו. בעקבות כך החלה וושינגטון להעניק סיוע למפעלים חדשים.
באותה שנה פרסמה התאחדות תעשיית המינרלים הנדירים בסין אזהרה: יש להסיר את מגבלות הייצור "כדי לשמר את המעמד הדומיננטי של סין". הממשלה נענתה והעלתה את מכסות הייצור ב-25%, מה שגרם לנפילת מחירים והפסדים לחברות מערביות.
