איש העסקים סרחאן טאהא פתח לפני כחצי שנה מרכז עיצוב בכניסה לכפר קאסם, עיר הולדתו ומקום מגוריו הנוכחי, בהשקעה של כ-8 מיליון שקל. המרכז, All In Home, המשתרע על שטח של כמעט 1,500 מ"ר בשתי קומות, שלדברי טאהא הוא היחיד מסוגו במגזר הערבי, מציג ללקוחות תמהיל עיצובי לבית, הכולל חדרי אמבטיה ומטבחים, ריצוף וקרמיקה ופריטי עיצוב שונים. "זיהיתי את הצורך בהקמת מרכז כזה במגזר הערבי, אבל אין הדבר אומר שהלקוחות מגיעים רק מהמגזר הזה. להפך. קונים פה יותר יהודים מאשר ערבים, ואני שמח על כך", מדגיש טאהא. "כמי שמאמין בדו קיום, אני נהנה לראות את התמהיל המקרב שנוצר במרכז בין ערבים ליהודים, שמגיעים מכל הארץ".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הוא נולד לפני כ-50 שנה, בן למשפחה בת תשע נפשות. הוריו נפרדו כשהיה נער וכדי לפרנס את עצמו ולסייע בפרנסת המשפחה, החל טאהא עוד בעת לימודיו התיכוניים לעבוד בעבודות נגרות. "התחלתי לעבוד עם אחי הגדול, וכשסיימתי את התיכון החלטתי להמשיך בתחום הזה אבל להתרחב, הוא מספר. "הבנתי שאני לא רוצה להיות נגר, אלא איש עסקים. לשם כיוונתי. ידעתי שיהיה לא קל, אבל מגיל צעיר החלטתי שלא יהיה דבר שיהיה בלתי אפשרי עבורי. ידעתי שאעבוד קשה ואתאמץ, עד שאשיג את המטרה".
בשנות ה-90 הקימו כמה אחים מהמשפחה את "נגריית האחים", שהתמקדה בייצור ארונות אמבטיה. "לא הסתפקתי בזה", הוא אומר. "כטיפוס יצירתי התחלתי לחפש ערוצים חדשים, ואז פתחתי את אולם התצוגה בראשון לציון, 'קונספט', בסמוך לקניון הזהב".
עם ההצלחה גדל התיאבון של טאהא והוא החליט שעדיף לו לחבור לחנויות קרמיקה קיימות, ולהציג בצד הריצוף והקרמיקה שלהן את ארונות האמבטיה שלו. עם המשך ההתרחבות, החליט טאהא ושותפיו לסגור לגמרי את אולם התצוגה, ולהתמקד במערך שיווק לחנויות.
ב-2005 חבר לרוג'ר חינאווי (מבעלי רשת המעדניות והקצבים חינאווי, י.ו) מיפו, ורפאל ברי, וביחד הקימו את חברת סניטק לשיווק ארונות וריהוט אמבטיה. עשר שנים לאחר מכן בנה טאהא מרלוג גדול בתחום בראש העין, בהשקעה של כ-20 מיליון שקל.
"נכון להיום", הוא מבהיר, "קבוצת סניטק, שאני מבעליה והמנכ"ל שלה, מורכבת ממרכז העיצוב החדש בכפר קאסם, וקונספט, מפעל יצרני של מטבחים וארונות אמבטיה, ומחברת סניטק, שמייבאת מסין, ומשווקת מוצרים לחדרי אמבטיה, כשאנחנו מוכרים רק לסיטונאים, מגדול ועד קטן". טאהא מסרב לנקוט בשמות של החברות והחנויות להן הוא מייצר ומספק, בגלל חוויות עבר לא נעימות שחווה לטענתו בהיותו ערבי.
אתם שלושה שותפים: יהודי, נוצרי ומוסלמי. מה סוד הקסם?
"מדי פעם מזכירים לי את הבדיחות שמתחילות כך, אבל זו שותפות לגמרי רצינית, ואין ספק שהיא גם חלק בלתי נפרד מההצלחה. לצערנו, ברי נפטר, והחליף אותו שותף אחר, שלומי קינן".
4 צפייה בגלריה
משמאל: סרחאן טאהא, שלומי קינן, רוג'ר חינאווי. "שותפות לגמרי רצינית"
(צילום: ראנא טאהא)
"כערבי הייתי צריך לעבוד הרבה יותר קשה מיהודי"
אותו נער, שנאלץ לעבוד בעבודות נגרות כדי שיהיו לו דמי כיס, הפך כעבור שנים לאיש עסקים עשיר, שהקבוצה בה הוא שותף מגלגלת מחזור של 70 מיליון שקל בשנה.
"לא קל לי לדבר על עצמי, אבל כן, הצלחתי", הוא אומר. "הדרך להצלחה לא הייתה קלה. חלק מהקושי היה היותי ערבי. כדי להצליח הייתי צריך לעבוד פי עשרה יותר קשה מיהודי, אם ברכישת אמון ואם בדברים נוספים. להוסיף לזה את העובדה שלא קל להיות תעשיין במדינת ישראל, בתוך זה בענף הרהיטים, אז באמת שלא היה לי קל. אבל עשיתי את הדרך, עבדתי ואני עדיין עובד קשה, ומתגבר על הקשיים".
הוא מעיד על עצמו שהייתה לו ילדות קשה. "לא נולדתי עם כפית של כסף בפה", הוא מספר. "גידלתי את עצמי לבד, חינכתי את עצמי בעצמי. הייתי הולך לעבוד לאחר ביה"ס כדי להתפרס, ובכל זאת סיימתי לימודים. כערבי, הכל היה קשה כפליים, לא קל לרכוש אמון בתוך מציאות ביטחונית וחברתית לא קלה. עם הזמן למדו להכיר אותי, להאמין בי, כי אני לא איש שמוותר. בעיניי להצליח זה לעבוד קשה ולהיות עקשן וחדור מטרה. אין דבר כזה שהוא אינו אפשרי, ואין בלי להיכשל בדרך. הצלחה מגיעה לאחר שלומדים מכישלונות. אני מאמין, שאם אתה יודע לשים מטרה ולפעול, תגיע אליה. היו הרבה מהלכים שעשיתי ולא הצלחתי בהם, ומהם למדתי. והיום, ברוך השם, אני נמצא במקום מאד מצליח. מה שיש לי מספיק גם לילדיי ולנכדיי".
אתם משפחה של חמישה ילדים. הם נוטים להמשיך בדרכך?
"אני לא יודע. אשתי עובדת בעסק כמנהלת חשבונות, והילדים שגדלו לומדים בשלב זה כלכלה. אני מקווה שהם ימשיכו בעסקים שלנו, אבל זו תהיה החלטתם. אני תמיד מעודד את התעשייה, אבל באותה מידה מודע לעובדה שהדור הצעיר כבר לא רוצה להיות שם. הם רוצים הייטק ודברים אחרים, לא תעשייה ולא עבודת כפיים כמוני. מבחינה זו יש זהות בין הרחוב היהודי של הצעירים, שרוצים השכלה וגם כאן ועכשיו, לצעירים ברחוב הערבי. מצד אחד זה טוב ומצד שני לא. זה טוב, כי במגזר הערבי יותר ויותר אנשים לומדים ומשכילים, וככל שיהיו יותר משכילים, תהיה פחות אלימות, שזו תופעה קשה ומטרידה ברחוב הערבי. מצד שני, מה יקרה עם עובדי הכפיים?".
אתה מרגיש את זה כמעסיק?
"בוודאי, אין כוח עבודה, אין מספיק כוח אדם במגזר. פעם אנשים חשבו ש'וואלה, אצל הערבים יש כוח אדם'. זהו, שכבר לא. אולי בצפון הארץ ובדרומה, במרכז – לא. יש מלחמה על כוח האדם, ואנחנו מנסים להסתדר עם זה. יש לנו כוח אדם ותיק, ומנסים לגייס עוד צעירים, וזה לא קל".
יש כוונה להמשיך ולהתרחב?
"כן. אנחנו בודקים אפשרות של התרחבות, כחנות בתוך חנות של מטבחים. היום אנחנו מוכרים יותר ארונות אמבטיה, אבל המטרה היא להגיע לאותן חנויות קרמיקה גדולות גם עם המטבחים. יש לזה צורך ויש לנו מה להציע".
אלימות, יוקר מחיה ובן גביר
טאהא התייחס גם למקרי האלימות ומעשי הלינץ' של ערבים ביהודים וגם להפך שאירעו בחודשים האחרונים. "אני לא מרגיש בשום פחד בכפר, ויותר מזה, גם אם היה פחד, לאט לאט הוא נעלם", הוא אומר. "הרחוב לא משקף את הפוליטיקה. ברחוב יש הרגשה של שלום. בשבתות אי אפשר לעבור ברחוב מרוב שצפוף. שוק הציפורים מלא, החנויות והמסעדות מלאות, ובכלל, הערים הערביות מתפתחות. רואים יותר ויותר חנויות וקניונים שנפתחים באזורים ערביים. חלק מזה הוא תוצאה של תקופת הקורונה, שפתחה את העיניים לרחוב הערבי, ורואים בו היום יותר ויותר חנויות ורשתות, כדוגמת פוקס, ונעמן, וטו- גו, ובתי קפה. אני אוהב את ההתפתחות הזו. זה טרנד גדול, שמוכיח שהמגזר השתנה, שיש הרגשה של אמון וביטחון".
אנחנו לפני בחירות. לפני פחות משבועיים הרשימה המשותפת התפרקה, וחד"ש ותע"ל ירוצו בנפרד מבל"ד. מה חשבת על זה?
"מאז ומתמיד אני איש מפלגת מרצ, וגם חבר טוב של עיסאווי פריג' (השר לשיתוף פעולה אזורי מטעם מרצ, י.ו). בכלל, אני יותר מוטרד מיוקר המחיה, שרק עולה ועולה וזה מטורף. אמנם המוצרים שלנו הכרחיים בכל בית, אבל לעומת העבר, שמשפחה ממוצעת הייתה מחליפה חדר אמבטיה ועושה שיפוץ בממוצע אחת לחמש שנים, היום אדם חושב אלף פעמים לפני שהוא מחליט על כך. אם זה ימשך כך לתקופה ארוכה, זה יהיה קשה, זה ישפיע על כולם. העלאת המחירים תשנה את תרבות הצריכה של האנשים. כל אחד יתחיל לצמצם הוצאות ולא ירשה לעצמו להתפרע, ובסוף זה יפגע במשק כולו. ואם נחזור לבחירות, לי הכי חשוב להעביר את המסר של דו קיום. עם זאת, אני רואה גם מה קורה ברחוב הערבי, הרבה הולכים ימינה ויצביעו לנתניהו. יש הקצנה".
אי אפשר להגיד שמרצ זה מרכז ולא מוקצן.
"יש בזה משהו, ועדיין מפתיעה ההליכה ימינה של הדור הצעיר ברחוב הערבי. לפעמים אני חושב, שזה רעיון לא רע, שבן גביר יבחר לראש הממשלה הבא".
איש מרצ רוצה לראות פה ראש ממשלה ימני רדיקלי?
"יכול להיות משהו טוב בראש ממשלה, שמגיע קיצוני ימני, זה ישתנה ברגע שהוא יתחיל בתפקיד. זה מתחיל בשאלה של איך אתה משווק את עצמך, ואז, כשאתה מגיע למה שרצית, הקיצוניות מתמתנת. ככה קרה עם נפתלי בנט וככה עם אריאל שרון ז"ל, שהיה ימני קיצוני, ובסופו של דבר, כראש ממשלה, היה אחראי לתוכנית ההתנתקות. כראש ממשלה, השיווק שלו כאיש ימין קיצוני, הסתיים, כי דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. כל תוצאה של בחירות שתהיה, אני מאמין במדינה אחת לכל אזרחיה, ובחשיבות החיים המשותפים בשלום ובכבוד הדדי. כל הסיבוך הזה, שקיים פה, נוצר ע"י אנשים, בשביל פוליטיקה ובשביל כסף. בסופו של דבר, הערבים חיים פה יותר טוב מאשר במדינות אחרות, אז למה לעשות בלגן?".
