שלוש שנים בלבד אחרי שהוקמה, חברת Dream הישראלית-אירופאית מודיעה היום (חמישי) על השלמת סבב גיוס של 260 מיליון דולר לפי שווי של 3 מיליארד דולר - והופכת ל"טריפל יוניקורן". זו קפיצה חריגה גם במונחים של הייטק ישראלי, תעשייה שכבר ראתה לא מעט גיוסי ענק, ובוודאי חריגה כשמדובר בחברה שמבקשת לפעול לא רק בשדה המוכר של סייבר, שבו ישראל נחשבת כבר שנים למעצמה, אלא גם בשדה הבינה המלאכותית, שבו ישראל עדיין מתקשה להעמיד חלופה עצמאית לענקיות האמריקאיות והסיניות.
את הסבב הובילה קרן Bicycle Capital, בהובלה משותפת עם Group 11, ובהשתתפות כלל ביטוח ופיננסים, BRV Capital, Bain Capital Ventures, Antler, Tru Arrow Partners ומשקיעים נוספים. לפי הודעת החברה, מאז תחילת הפעילות המסחרית שלה בסוף 2024 היא צברה הזמנות בהיקף של כ-300 מיליון דולר, ובסך הכול גייסה עד כה 412 מיליון דולר. Dream מעסיקה כיום כ-350 עובדים ופועלת ממשרדיה בתל אביב, אבו דאבי ווינה.
החברה, שהוקמה ב-2023 על ידי שלו חוליו, סבסטיאן קורץ וגיל דולב, מגדירה את עצמה כחברת AI Sovereign והגנת סייבר לאומית. מאחורי הביטוי הזה מסתתרת אחת השאלות החשובות ביותר שממשלות, צבאות, שירותי מודיעין וגופי תשתית קריטית מתחילים לשאול את עצמם: האם מספיק לקבל גישה לבינה מלאכותית, או שמדינה חייבת לשלוט בעצמה במנוע, במידע, במודלים ובגבולות השימוש.
תשתית אסטרטגית חדשה
בשבועות האחרונים הפך החשש התיאורטי הזה למוחשי בהרבה, אחרי שממשל טראמפ הפעיל מגבלות על גישה זרה למודלי AI מתקדמים של Anthropic, מהלך שגרם לבלבול ולדאגה בתעשיית הבינה המלאכותית ובקרב לקוחות ממשלתיים מחוץ לארצות הברית. לפי דיווחים בארצות הברית, הממשל נימק את הצעד בשיקולי ביטחון לאומי.
במילים אחרות: אם עד לא מזמן ממשלות חששו בעיקר מהשאלה האם מודלי AI מסחריים ישמרו על המידע שלהן, כעת מתחדדת שאלה מטרידה לא פחות - האם ספק אמריקאי, או ממשל אמריקאי, יכול לסגור להן את הברז. לא מטאפורית. ממש. לכבות גישה. להגביל שימוש. לשנות תנאים. להחליט מי רשאי להריץ איזה מודל, באיזו מדינה, באיזה הקשר, ומתי.
ולכן, בציפייה שגם לקוחות עתידיים ישימו לב להתפתחות הדרמטית, ראשי Dream היום מדברים פחות על "סייבר" במובן הקלאסי ויותר על תשתית לאומית. "במשך עשרות שנים השקיעו מדינות בתשתיות לאומיות חיוניות כגון חשמל, מים, תחבורה, תקשורת וביטחון”, אומרים בחברה. "כיום מתעצבת תשתית אסטרטגית חדשה: בינה מלאכותית". לפי החברה, ממשלות מגלות שגישה לטכנולוגיה "אינה שקולה לשליטה בה", משום שרבות ממערכות ה-AI הקיימות פועלות על גבי תשתיות חיצוניות ונשענות על מודלים, ערכים ואינטרסים שאינם בהכרח תואמים את האינטרסים הלאומיים של המדינות המשתמשות בהן.
Dream אינה מציעה רק עוד כלי הגנת סייבר או עוד מערכת ניתוח מידע. היא מציעה למדינות להחזיק מנוע AI עצמאי, כזה שאינו תלוי לגמרי בספק חיצוני, ושבו הלקוח - הממשלה - שולט בסביבה, במידע, במודלים, בהרשאות ובשימושים
גורם אמריקני עימו שוחחנו לאחרונה בהקשרי ההתנגשות של הממשל עם "אטרופיק" אמר כי אחד האתגרים המשמעותיים הוא שמדינות לא רוצות שמידע מודיעיני, ביטחוני, רפואי, תשתיתי או ממשלתי רגיש ייצא אל ענן שאינו בשליטתן. הן גם לא רוצות שמערכת AI שמשולבת בתהליכי קבלת החלטות לאומיים תהיה תלויה בהחלטה של חברה פרטית בקליפורניה, או בהחלטה פוליטית בוושינגטון. כמו שלא קונים צבא כשירות מנוי חודשי מחברה זרה, מדינות מתחילות להבין שגם AI - לפחות בתחומים הרגישים - אינו יכול להיות רק עוד מוצר עם תנאי שימוש שמישהו ישלח לו את הגירסה המעודכנת במהלך הלילה".
הפלטפורמה המרכזית בהקשר הזה היא Atlas, שאותה Dream מציגה כפלטפורמת ה־AI Sovereign שלה. לפי החברה, Atlas מחברת בין מקורות מידע ממשלתיים המפוזרים בין משרדים, גופים וסוכנויות שונות, מאפשרת להפעיל מודלי שפה ייעודיים למשימות לאומיות, והופכת “מידע מבוזר לידע, ואת הידע לתובנות אופרטיביות”, בתוך סביבה מאובטחת הנשלטת במלואה על ידי המדינה.
זו הנקודה החדשותית החשובה: Dream אינה מציעה רק עוד כלי הגנת סייבר או עוד מערכת ניתוח מידע. היא מציעה למדינות להחזיק מנוע AI עצמאי, כזה שאינו תלוי לגמרי בספק חיצוני, ושבו הלקוח - הממשלה - שולט בסביבה, במידע, במודלים, בהרשאות ובשימושים. בעידן שבו AI הופך לתשתית של מודיעין, הגנת סייבר, ניהול תשתיות, בריאות, גבולות, אנרגיה ותחבורה, זו הצעה עם משמעות מדינית לא פחות מטכנולוגית.
"לכל מדינה יש מידע - רק מעטות יודעות להגן עליו"
שלו חוליו, המייסד־שותף והמנכ"ל, שהכריז לפני שעה קלה על הגיוס בכינוס של כל העובדים אומר כי: “בעבר, השליטה בקרקעות יצרה אימפריות. השליטה בתעשייה יצרה מעצמות. השליטה בבינה מלאכותית תיצור את מעצמות־העל של העתיד.” לדבריו, “לכל מדינה יש מידע. מעטות יודעות להגן עליו. מעטות עוד יותר יודעות להשתמש בו. ורק בודדות יודעות להפוך אותו לנכס אסטרטגי.”
חוליו, שהקים בעבר את NSO, החברה שייצרה את פגסוס, הנחשב עד היום לנשק הסייבר העוצמתי ביותר מסוגו בעולם, המגיע אל התחום הזה עם מטען שאי אפשר להתעלם ממנו: מצד אחד, היכרות עמוקה עם עולם הממשלות, המודיעין והסייבר ההתקפי־הגנתי; גם עם הרגישות הפוליטית, המשפטית והציבורית הכרוכה במכירת טכנולוגיות עוצמתיות למדינות.
השימוש בפגסוס הוביל לאין ספור הישגים משמעותיים במלחמה בפשיעה המאורגנת, ברשתות פדופילים וטרור, ואף שימש את מדינת ישראל בהקמת גוש המדינות שיחתמו על הסכמי אברהם אבל גם הוליד תלונות רבות על שימוש של לקוחות NSO במוצר נגד מתנגדי שלטון, עיתונאים ואנשי החברה האזרחית בכמה מדינות.
חוליו עזב את NSO לפני 4 ו-Dream מנסה למצב את עצמה בצד אחר של המפה: לא ככלי חדירה, אלא כתשתית ריבונית להגנה, ניתוח והפעלת AI. השוק, לפי סבב הגיוס, מוכן לפחות להקשיב.
לצד Atlas מפעילה החברה שתי פלטפורמות נוספות. Sphere היא מערכת הגנת סייבר מבוססת AI, המיועדת לסייע לממשלות ולמפעילי תשתיות לאומיות לזהות, לחקור ולסכל איומי סייבר מתקדמים מצד מדינות וארגונים עוינים. Hero היא פלטפורמת מחקר אבטחה אוטונומית, שמאתרת חולשות ומסלולי תקיפה, מעריכה סיכונים, מבינה את השפעתם, ולפי החברה גם יודעת “לסגור” ולתקן אותם באופן אוטומטי. בהודעה נכתב כי המערכת פועלת בדומה לחוקר אבטחה אנושי, “אך במהירות גבוהה, בהיקף נרחב וביכולת חשיבה עמוקה שאפשרית היום רק באמצעות בינה מלאכותית.”
החיבור בין שלושת המוצרים מסביר את האסטרטגיה: Dream אינה מבקשת להיות חברת מודלים כללית שמתחרה חזיתית ב־OpenAI, Anthropic או Google DeepMind. זה כנראה היה קרב אבוד מראש עבור חברה ישראלית צעירה, אלא אם כן מישהו מצא במקרה מתחת לרחוב הארבעה כמה עשרות מיליארדי דולרים, תחנת כוח גרעינית קטנה וחווה של מאות אלפי שבבים. במקום זאת היא פונה לנישה שבה לישראל יש יתרון יחסי: ממשלות, סייבר, מודיעין, תשתיות קריטיות, והיכולת להפוך טכנולוגיה גנרית למערכת מבצעית סגורה.
סבסטיאן קורץ, נשיא ומייסד־שותף של Dream וקנצלר אוסטריה לשעבר, אמר כי “השאלה המרכזית עבור ממשלות אינה עוד האם להשתמש בבינה מלאכותית, אלא מי שולט בה”. לדבריו, מדינות המבקשות לשמור על עצמאותן “חייבות להיות מסוגלות להפעיל יכולות AI מתקדמות על גבי תשתיות שבשליטתן ובהתאם לאינטרסים הלאומיים שלהן”.
סבב הגיוס של Dream מצביע על מגמה עמוקה יותר. המירוץ הבא בבינה מלאכותית לא יהיה רק מי בונה את המודל החכם ביותר. הוא יהיה מי שולט בו, מי יכול לכבות אותו, מי מחזיק את המידע שעליו הוא פועל, ומי מחליט אילו ממשלות יקבלו גישה אליו בשעת משבר.
בעולם שבו מנועי AI הופכים לתשתית לאומית, והגישה אליהם עלולה להיות מושפעת מהחלטה של נשיא אמריקאי, משרד מסחר, ספק ענן או ועדת סיכונים פנימית בחברה פרטית, Dream מוכרת הבטחה פשוטה: לא רק להשתמש בבינה מלאכותית - אלא להחזיק אותה בבית.
