ועידת פוסט טראומה 2026 המשימה הלאומית הבאה
(צילום: ליאור שרון )
מ"מ יו"ר ההסתדרות, רועי יעקב, בוועידת "מדינה בפוסט טראומה" של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף ההסתדרות, על המקום של ארגון העובדים הגדול ביותר בישראל בטיפול בפוסט טראומתיים.
"אני חושב שארגון שמאגד תחתיו כל כך הרבה עובדים, שחלק גדול מהם נטל חלק גם במלחמה שמתנהלת עדיין, אבל לא רק, לא יכול לשבת בצד ולהגיד 'אוקיי, המדינה תטפל בזה לבד'. זה אחד האירועים הכי משמעותיים שאנו מתערבים ומקדמים, ויש לנו יכולות לקדם דברים", אמר יעקב.
זה חלק מזכויות עובד שיקבל טיפול כזה, ארגון חברתי, או גם וגם?
"אנו עדים לעובדים שנעדרים ממקומות עבודתם. כולנו מכירים את זה. חלק מהם מסתירים בכלל את עניין הפוסט טראומה ולא מוכנים לדבר על האירוע הזה, ומסתגרים וצריכים יום אחד של התאוששות, והרבה פעמים זה מגיע על חשבונם, ולכן זה לא רק בעיה חברתית אלא מקצועית רחבה מאוד שנוגעת בכל אחד ואחד מאיתנו. זה לא רק אירוע של חיילים ולוחמים שהגנו על מדינה".
מה בעצם הרעיון שלכם?
"מודל שיעבוד כמו ההסתדרות עם 29 מרחבים ברחבי הארץ. אם למשל עובד במפעל חוגלה יש לו בעיה, הוא יכול להגיע לסניף ההסתדרות בעיר. אני רוצה שהמדינה תיקח ביחד איתנו, ולא רק איתנו, גם עם השלטון המקומי, ולהקים רשות שתטפל באותם אנשים. קודם כל צריך להנגיש את הדבר הזה. אם נעשה עכשיו מרכז גדול בתל אביב, אז אני בטוח שאותו פוסט טראומתי בדימונה לא ייסע לתל אביב כדי לקבל טיפול".
יש מספיק ידיים מטפלות?
"זה לא משהו שיכול לקום ברגע אחד, המדינה צריכה להשקיע משאבים ואני בהחלט חושב שצריך לעשות פה עבודה, אם במשאבים כלכליים שיופנו גם כן ללימוד של אנשים שנכנסים. למשל, באגף השיקום של משרד הביטחון, אני מכיר את האנשים כי באתי משם, ממשרד הביטחון ואני מכיר את העובדים שם, הם הכי מסורים וטובים שאני מכיר, יש להם חמלה, רגישות והבנה. הם יודעים איך לפנות לאנשים כי הם למדו לעשות את הדברים האלה. ואולי גם נוציא אקדמיות שילמדו איך לטפל בפוסט טראומתיים. מישהו שנקטעה לו הרגל אנו רואים את הנכות שלו, אבל מי שיש לו את זה בפנים בתוך הנפש, אנו לא רואים וצריכים לדעת להנגיש את זה".
הקמתם קרן בזמנו, האם למדתם מזה?
"הקרן הזו היא הדוגמא הכי טובה. אני עומד קודם כל בראש הקרן. הקרן למען השורדים ובני משפחותיהם. אנחנו רואים שורדים שיצאו מאירוע טראומתי, כאלה שישבו מאות ימים במרתפי הטרור של חמאס, ופתאום משתחררים. חלקם, הנפש שלהם נמצאת עדיין במקום אחר, אבל אפשר לראות שלאט לאט חוזרים פה אני אגיד לאיזה סוג של שגרה. הפצע הגדול הזה לא ייסגר להם לעולם אבל הם חוזרים לסוג של שגרה. חלקם אפילו התחילו להיכנס אפילו בתוך מסגרות עבודה, כל זה קרה בגלל שהמדינה, ולא רק, גם ההסתדרות נכנסה עם הקרן והשקיעה משאבים גדולים וטיפלה בהם מרגע היציאה מהשבי. ורואים תוצאות".
אבל יש שיח עם האוצר, עם רשויות ממשלתיות?
"יש קודם כל שיח שהתחיל תחת האירוע של אגף השיקום. בהסתדרות עשינו סכסוך עבודה ראשון אי פעם באגף השיקום, כמובן שלא הייתה לנו שום תוכנית לפגוע בנכים אבל השתמשנו בכוח הארגוני שלנו כדי קצת להעיר את המערכת כי בסוף זה התפקיד שלנו. אנו משתמשים בכוח ארגוני כד לעשות איזשהו זעזוע. דיברנו על סדר גודל של 350-400 תקנים שצריכים להכניס לאגף השיקום, וזה קורה ומתחילים להרים את העניין הזה. יש עם מי לדבר".
