החלטה תקדימית של בית המשפט העליון קבעה כי הסכם ממון שנחתם בין בני זוג ידועים בציבור, שלא התכוונו להתחתן, ואושר כנדרש בבית המשפט לענייני משפחה, לא יזדקק לאישור נוסף לאחר שישנו את דעתם והחליטו להינשא.
מתברר כי זוגות רבים אינם מודעים לכך שאם חתמו ואישרו הסכם ממון לחיים משותפים בבית המשפט לענייני משפחה, וחשבו שהם מוגנים, טעו. במקרה שהתחתנו לאחר מכן, ההסכם לא היה תקף, אלא אם כן אישרו אותו שוב בבית המשפט.
הבעיה היא שזוגות רבים גילו זאת לא ביום החתימה, אלא ברגע הכי רגיש - ביום שבו החליטו להיפרד, לאחר שכבר נישאו.
ההחלטה החדשה של בית המשפט העליון קובעת כי הסכם שאושר כדין יחול גם לאחר החתונה, ללא צורך באישור נוסף עם הנישואין. עם זאת, כדי שהפסיקה החדשה תחול, חייב להיות בהסכם סעיף מפורש הקובע שההסכם יחול על הצדדים גם אם יחליטו להינשא בעתיד.
במשך שנים חתמו זוגות, בדרך כלל כאלה שזה פרק ב' בחייהם ולא הייתה בכוונתם להינשא, על הסכמי ממון מסוג "הסכם ממון לחיים משותפים", אישרו אותם כדין בבית המשפט, והיו בטוחים שההסכם תקף בכל מצב. מה שהתברר לאחר שנישאו בסופו של דבר - היה אשליה, וההסכם כלל לא היה תקף. לא משום שלא רצו בו, ולא משום שלא הבינו אותו.
המקרה שנידון בבית המשפט העליון החל ב-17 באוגוסט 2023, כאשר הוגשה בקשה שנראתה שגרתית: לאישור הסכם ממון בין בני זוג ידועים בציבור שהיו בשנות ה-40 לחייהם, בפרק ב', ורצו לבנות זוגיות. בן הזוג הסביר לבית המשפט כי ההסכם נועד כדי שיהיו מוכנים אם תיגמר הזוגיות. כאשר נשאל אם הם שוקלים להינשא, השיב: "אולי. אבל דבר אחד בטוח, אם נתחתן, אני רוצה שההסכם הזה יישאר בתוקף. אני לא רוצה להתחיל מחדש."
ב-14 בספטמבר באותה שנה ההסכם אושר כדין. לכאורה, סוף פסוק. אלא שברגע היציאה מהאולם נאמר להם שאם יינשאו, יהיה עליהם לאשר את ההסכם מחדש. עורכות הדין שלהם, עו"ד איימי בכור-בוני ועו"ד אלונה סינאי, ערערו על ההחלטה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הערעור, ובית המשפט המחוזי דחה אף הוא את הערעור. השתיים הגיעו עד לבית המשפט העליון, שם פסקה השופטת דפנה ברק-ארז: "כאשר בני זוג קבעו במפורש כי ההסכם יחול גם במקרה של נישואין והוא אושר כדין - אין צורך לאשרו מחדש לאחר הנישואין."
