האהבה לפרחי האדמונית הפכה בשנה האחרונה את ליטל חורב (34) מתל-אביב, מנהלת פרויקטים בסלקום, למרכזת של קניות קבוצתיות בשכונת מגוריה בצפון העיר. האמצעי: קבוצת ווטסאפ - הטרנד החם של עולם הקניות, שהמריא בקורונה. ליטל "חולה" על אדמוניות, פרח יקר שמחירו באזור מגוריה, סמוך לכיכר המדינה, הגיע בעבר ל-50 שקל לגבעול.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הפרח מיועד בעיקר ליצוא. בתחילת הקורונה ראיתי שמגדל אדמוניות בצפון, שנתקע עם פרחים, מוכן להגיע ולמכור זרים של עשר אדמוניות ב-30 שקל. התנאי: שיקנו מינימום 40 זרים", משחזרת חורב, אם לשניים (6 ו-2). "כתבתי את ההצעה בקבוצת הגן שלנו, שיש בה 35 הורים, והעליתי גם לדף הפייסבוק השכונתי שנקרא 'נהדר בכיכר'. קמתי בבוקר ולא האמנתי: 220 פונים, חלקם רצו שניים-שלושה זרים ואפילו שישה זרים. הייתי בהלם. איך אספק מאות זרי אדמוניות?"
5 צפייה בגלריה
ליטל חורב
ליטל חורב
ליטל חורב: "מתחזקת את הקבוצה כתרומה לקהילה. אני משלמת כמו כולן"
(צילום: יריב כץ)
בסיוע החקלאי היא הקימה קבוצת ווטסאפ חדשה, שלה קראה "ליסין 22" (כתובת הגן), ריכזה בה את ההזמנות, התשלומים הועברו מראש ישירות מהמזמינים לחקלאי באמצעות ביט, והוא הביא את האדמוניות לנקודת האיסוף - בכניסה לגן הילדים. היום הקבוצה מונה 211 חברים ורוכשת ממגוון ספקים - לא רק של פרחים. שלושה מהם קבועים, אחרים באים והולכים. חברי הקבוצה רוכשים יחד פרחים, ירקות ופירות, כולל מהערבה, וגם גבינות של "עין כמונים". "אני ממשיכה לתחזק את הקבוצה כתרומה לקהילה, ועל ההזמנות שלי אני משלמת כמו כולם", מספרת חורב.
גם מוריאל ינאי (40) מהרצליה, נשואה + 3, שמאית מקרקעין ומורה לעולים חדשים, התחילה יחד עם חברתה שרון רז, מעצבת וממתגת אתרים באינטרנט, לרכוש תוצרת מחקלאים, מתוך רצון לסייע להם. מזה התפתחה קבוצת ווטסאפ משותפת שהן קוראות לה "עושות שוק", והיא מונה כ-500 אנשים. אחרי האבטיחים, המוצר הראשון שהזמינו, הן שילבו גם תוצרת של אופות ומבשלות שכונתיות. שמו של המיזם עבר מפה לאוזן, והיום ינאי מפעילה שתי קבוצות ווטסאפ בשכונת מגוריה, נווה עמל, ועוד שתי קבוצות בשכונות אחרות בעיר. היא עובדת עם 17-18 ספקים, לא כולם בכל שבוע.
5 צפייה בגלריה
מוריאל ינאי
מוריאל ינאי
מוריאל ינאי. רוכשת תוצרת מחקלאים מתוך רצון לסייע להם
(צילום: יובל חן)
אצל ורד קיסר (40) מרמת-השרון, עובדת בנק ואם-חד הורית לילדה, זה התחיל כשהיא ביקשה לרכוש אבוקדו מחקלאי במושב לימן בצפון, שנתקע עם סחורה. הוא ביקש שתרכז לו קבוצת רוכשים לאבוקדו במחיר 30 שקל לק"ג, והסיפור הסתיים בחצי טונה. היום היא מנהלת את קבוצת הווטסאפ "ורד רכישות כדאיות", שיש לה שלוש תת-קבוצות. הקבוצות עובדות עם 15 ספקים, כולל בעלי מסעדות שנסגרו בסגר. חברי הקבוצה קונים מכל הבא ליד - סושי, סלמון, ביצים וגבינות אורגניות, עוגות מקונדיטוריות, מוצרי מעדנייה מיובאים ומתוצרת בשלנים מקומיים. "כל הזמן אני משנה ספקים, ומקבלת מחירים טובים בגלל כמות הלקוחות שאני מסוגלת לגייס", היא מספרת. כמו אצל הרוב המכריע של הקבוצות, גם כאן התשלומים נעשים על ידי המזמין ישירות לספק.
עידן אור סמדג'ה (38) הוא שחקן בתיאטרון הספרייה ברמת-גן, ושיחק במופעים רבים של אלי - האגודה להגנת הילד. הוא ואשתו, אסנת (38), גרים במושב פורת באזור נתניה ויש להם שלושה ילדים. "כבר בתחילת הקורונה הבנתי שהמקצוע שלי הולך להיות הצגה מוקפאת", הוא מספר. "אז במקום להסתכל בכוכבים, החלטתי להניח קרשים ולהדליק מדורה. התחלתי עם רצון לסייע לחקלאים". אסנת התגייסה למשימה, ואביה, אגרונום במקצועו, סיפק להם רשימות של חקלאים, שמהם החלו לרכוש תוצרת.
5 צפייה בגלריה
עידן אור סמדג'ה
עידן אור סמדג'ה
עידן אור סמדג'ה: "הלקוחות הם מעשירי הארץ ועד פשוטי העם"
(צילום: יאיר שגיא)
היום הם מלקטים תוצרת מ-22 משקים חקלאיים, במסגרת שמונה קבוצות רכישה בווטסאפ, עם קרוב ל-350 חברים בסך הכל. ההיצע כולל גם גידולים שלא הגיעו בעבר לצרכן הפרטי מן השורה, כמו כרוב ניצנים אורגני על עמוד, או גולדן ברי, המכונה גם "דובדבן היהודים", בצבע זהוב יוצא דופן. "אני מתרוצץ בכל הארץ", הוא מספר. "הלקוחות הם מעשירי הארץ ועד פשוטי העם, לרוב אנשים עם מודעות לבריאות, ממרכזי הערים ועד מושבים".

גם במגזר החרדי

קבוצות הרכישה בווטסאפ הן תופעה ארצית חוצת מגזרים. קבוצות פועלות ומשגשגות בבאר-שבע, בשכונות ירושלים, בתל-אביב, בראשון-לציון, בכפר שמריהו, בהרצליה ועוד. על פי הערכות, יש בארץ מאות רבות של קבוצות בשכונות או בבנייני מגורים רבי-קומות. רובן המוחלט הוקמו בימי הקורונה, והחלו מניסיון לרכוש מוצרים מחקלאים ולסייע להם, וגם מניסיון של החקלאים עצמם לשווק את תוצרתם.
ילדיהם של שולה ואלי רוקח, חקלאים משדי חמד שליד הוד-השרון, הקימו עבור הוריהם ארבע קבוצות ווטסאפ לקניות מרוכזות בתל-אביב. זה קרה בערב פסח בשנה שעברה, כשהתברר לבני הזוג שהם נתקעו עם שדות של פול ואבוקדו, שאותם ציפו למכור בעונת הפסח. "בעלי רצה בייאושו לשלוח את עדר הכבשים שלנו למרעה בשדה הפול", מספרת שולה. "בהתחלה מכרנו את התוצרת בחצר המשק, אחרי שהעליתי סרטונים לפייסבוק. זה לא הספיק. ואז הילדים פתחו ארבע קבוצות בתל-אביב: בבבלי, ברחוב מודיליאני, בשכונת המשתלה וגם באזור בית ליסין".
מאז נוספו עוד שתי קבוצות "נודדות", שמוכרות במקומות משתנים ולא קבועים. "הם פתחו לי חלון לחוויה מדהימה", אומרת שולה. "התל-אביבים, שנראו לי פלצנים, תוצאה של אי-ידיעה שלי ושל התנשאות בסגנון אנשי ההתיישבות העובדת, התגלו במלוא יופיים - שמחים, טובים, רציניים, כשכוונתם לסייע לחקלאות כחול-לבן".
התופעה חדרה גם למגזר החרדי. "גם אנחנו מופתעים מהדרישה הגבוהה למוצרי פרימיום", אומרת מרגלית גרינפלד (36) מאלעד, מורה ואם לחמישה בגילי שנתיים עד עשר, שעזבה את מקצועה בתקופת הקורונה, אחרי שהקימה עם בעלה ישראל (39) את קבוצת הווטסאפ "ישיר מחממות מהדרין". הקבוצה מספקת מענה לצורך של המגזר החרדי בירקות ובפירות נקיים מחרקים.
הכל התחיל כשישראל, עובד ותיק אצל ספק מוצרי פרימיום בתחום הירקות והפירות לבתי מלון, קיבל פניות ממכרים למכור להם את המוצרים שהוא מוכר לבתי המלון. באו הקורונה והנזק שהביאה לענף המלונאות, והבקשות החלו להישמע אטרקטיביות יותר. הוא ואשתו החלו לקנות ממגדלים שונים ולמכור למכרים ולשכנים דרך קבוצת ווטסאפ, וזה גדל "עד שתוך זמן קצר נאלצנו לקנות רכב קירור לאספקת הסחורה לבתי הלקוחות, ולשכור מחסן קירור". היום הם מספקים ירקות ופירות בשורה של ריכוזים חרדיים בירושלים, וכן בבני-ברק, בית-שמש, מודיעין, אלעד, ביתר עילית, וגם ברמת-גן ובפתח-תקווה. בקרוב יתרחבו לאזורי הקהל הדתי-לאומי ברעננה, בכפר-סבא ומעבר לקו הירוק.
הלהיט של השבוע, הם מספרים, הוא משלוחי מנות לפורים על בסיס ירקות ופירות פרימיום, כמו מלפפון בייבי או עגבניות תמר מנומרות, מה שלא היה נהוג בעבר. מרגלית: "אנחנו נותנים מענה לארבע קבוצות עיקריות במגזר - עקרות בית שרוצות לשדרג את סעודות השבת; נשים וגברים שהתמקצעו בשלל הקורסים לבישול ואפייה שפורחים במגזר, ולא מצאו את מוצרי הפרימיום בכשרות מהודרת כי הם נמכרו רק לבתי מלון; שפים גורמה שמכינים אירועי יוקרה גם בבתים פרטיים, והם עוד קבוצה צומחת; ושוחרי הבריאות".
ולפעמים קבוצה צומחת לגמרי במקרה, כפי שקרה לאנג'לה אורטנברג מראשון-לציון, המפעילה היום ארבע קבוצות ווטסאפ, שמונות מעל 400 איש בסך הכל. לפני עשרה חודשים אורטנברג רצתה לרכוש דובדבנים במחיר לא גבוה מחקלאים, "אבל כל מי שפניתי אליו ביקש להגיע למכור לקבוצה. לא הכרתי קבוצת רכישה ורציתי דובדבנים, אז הקמתי קבוצה וקראתי לה 'משפחת גן עדן', והיא גדלה לאט-לאט. היום מגיעים אלינו גם מערים אחרות בסביבה", היא מספרת.

גרנולה ואוכל בולגרי

עקרון הפעולה של כל קבוצות הווטסאפ דומה. יש רכזי קבוצות, שחלקן הגדול נשים, בדרך כלל תושבות השכונה. הן מלקטות בווטסאפ את ההזמנות בראשית השבוע, והמזמינים משלמים מראש ישירות לחקלאי, בדרך כלל בביט. רק בחלק קטן מאוד מהקבוצות התשלום נעשה למפעילי הקבוצה, ואלו קבוצות שהפכו לאתרים מסחריים במוצהר, כמו האתר של עידן אור סמדג'ה או האתר של מרגלית וישראל גרינפלד.
חלוקת המוצרים נעשית בנקודת איסוף קבועה בשכונה - חניון, גן ילדים - ביום קבוע ובשעה קבועה. הספקים מגיעים עם ההזמנות ארוזות. "אנשים נהנים גם מהמפגש השכונתי, במיוחד בתקופת הסגר אבל גם עכשיו", מספרת מוריאל ינאי. קבוצת גן עדן של אורטנברג בראשון-לציון היא אחת הבודדות שבה חלוקת המוצרים נעשית בדרייב-אין, בחניון בית מכבי בראשון-לציון, בלי לצאת מהרכב אפילו.
מעבר לתוצרת חקלאית יש קבוצות שמוכרות גם מזון מוכן ומאפים של קונדיטורים ושפים, אבל גם של בשלנים ואופים חובבים. כך למשל, סבתא לינה מרמת-השרון, בת 85, מציעה בקבוצת הווטסאפ של ורד קיסר אוכל בולגרי. ענבר מורג בן ה-15, תלמיד כיתה י' מנווה עמל בהרצליה, מוכר בקבוצת הווטסאפ של מוריאל ינאי גרנולה שהוא מכין בבית. הוא מספר: "בתחילת ספטמבר חיפשתי דרך נוחה להרוויח כסף מעסק שיתבסס על דברים ידידותיים לסביבה. כשמוריאל השכנה פתחה את הקבוצה שלה, אמא הציעה לי להכין גרנולה, שאנחנו אוכלים הרבה בבית ומכינים בעצמנו". ענבר היה סקפטי, אבל אמא דחפה, וסבתא סייעה לשדרג את המתכון. השבועיים הראשונים היו כישלון חרוץ. "היו שם אופים ובשלנים מקצועיים, והלקוחות לא האמינו בי", אומר ענבר, אבל הוא התעקש. היום יש לו כבר לוגו, "הגרנולה של ענבר בריאה וטעימה", והמכירות כבר רווחיות, הוא אומר. יש לו עשרות לקוחות, 80% מהם ממלאים בקניות חוזרות את הקופסאות המקוריות שרכשו. הוא מקדיש לייצור הגרנולה ארבע-חמש שעות בשבוע, ומתכוון להמשיך גם אחרי החזרה לבית הספר. "אשמח לגדול כל עוד זה לא יפריע לי ללימודים ולתחביבים אחרים".
5 צפייה בגלריה
ענבר מורג
ענבר מורג
ענבר מורג: "חיפשתי דרך להרוויח כסף מעסק ידידותי לסביבה"
(צילום: יאיר שגיא)
ברבות מקבוצות הרכישה בווטסאפ נמכרים מוצרי פרימיום שקשה להשיג בחנויות רגילות. "מי חלם שאספק מוצרים של מחלבת עין כמונים", אומרת בחיוך ליטל חורב. גם פלג אברוצקי, מבעלי המחלבה בעין כמונים, לא חלם שיספק את גבינות הבית היקרות והיוקרתיות לכל כך הרבה קבוצות ווטסאפ. "להגיע אליהן היה כמו עבודת בלשות, כי אין הרי בשום מקום רשימה מרוכזת של הקבוצות, צריך לשמוע עליהן מפה לאוזן", הוא אומר, "אבל זה היה מענה למשבר שאליו נקלענו בתחילת הקורונה, כשתעשיית המלונאות נסגרה".
חלק קטן מהקבוצות עוסקות גם ברכישה של מוצרים שאינם מתחום המזון, כמו שמיכות, כפכפים, ביגוד לתינוקות. והיד נטויה.
קיימים גם שיתופי פעולה בין הקבוצות השונות, בעיקר הגדולות, אבל לא רק. אסנת אור סמדג'ה חברה בלא פחות מחמש קבוצות ווטסאפ, שחבריהן הם מנהלי קבוצות רכישה, בעיקר מנהלות כאמור. "שם אנחנו מחליפים מידע איפה להשיג סחורה טובה, וגם אזהרות בנוסח: החקלאי הזה גנב לי רשימת לקוחות ומשתמש בה". כשמישהי בונה קבוצה ונקשרת לחברי הקבוצה, ברגע שמישהו אחר לוקח את הרשימה ומתקשר אל החברים בה, זו תחרות פוגעת מבחינתה, כי חברים עלולים לעזוב, והכוח של הקבוצה יקטן במו"מ על מחירים.
פה ושם במהלך השיחות עם מנהלי הקבוצות והמשתתפים שמעתי גם קצת חששות, למשל מהידבקות בקורונה בזמן המפגש בנקודת האיסוף, אף על פי שכולם מצהירים על שמירת מרחק ועטיית מסכות, וגם מכך שבעלי חנויות באזור לא תמיד אוהבים את התחרות, בלשון המעטה. יש קבוצות שקבעו את נקודת החלוקה בבית המארגנת. בחלק מהקבוצות אפשר גם לתאם משלוח הביתה בתוספת 10-20 שקל.

הווטסאפ יותר אינטימי

מה סוד ההצלחה של הקבוצות השונות? מעבר לנוחות ולתוצרת הטרייה שהן מספקות, הקבוצות מצליחות גם מפני שהן מנגישות לרבים את עולם המוצרים המפנקים, ולא רק בתחום הירקות. לחמי מחמצת, לדוגמה, מככבים בהן. גם קינוחים ומאכלי עדות. "לראשונה בחיי קניתי תה בדואי", סיפרה לקוחה באחת הקבוצות.
ועוד סיבה היא תחושת השיתוף, הכלכלי והחברתי. "הקורונה לא המציאה את הקניות המרוכזות", אומר היועץ השיווקי תמיר בן שחר, מנכ"ל חברת הייעוץ צ'מנסקי בן שחר, "אבל יצרה מצב שבו כולנו מחפשים את 'חֶבֶר' החדש כדי לקנות בזול או לקבל הצעות בלעדיות, והקבוצות גם יצרו סוג של קהילה קרובה בימי הריחוק החברתי והסגרים. יש חבורה שיכולה לבדוק עבורי מה חדש, ובאמצעותה אני יכול לדעת מה עושה השכן, מה עושים אחרים, בלי להסתובב בקניון".
ד"ר לירז מרגלית, פסיכולוגית וחוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי, שבדקה את הנושא, מסבירה מדוע תופעת הקניות המרוכזות, שהייתה נפוצה בפייסבוק, עברה אל קבוצות הווטסאפ: "ממדיו הצנועים של הווטסאפ מתכתבים עם המגמה לצאת מקבוצות הפייסבוק הבומבסטיות של אייקוני הקניות. אנשים מחפשים היום את המסגרות האינטימיות, צורך שחוזק על ידי דיכאון הקורונה. בווטסאפ אי-אפשר לפספס הודעה. מדובר במדיום שמעניק אינטימיות ותחושות חברות והיכרות רבה יותר. קבוצות הקנייה עונות על צורך חשוב יותר מהקנייה עצמה".
יו"ר התאחדות האיכרים, דובי אמיתידובי אמיתיצילום: יח"צ
מהם היקפי התופעה והאם היא מאיימת על רשתות השיווק? נכון להיום, איש לא בדק את ההיקפים האמיתיים. עדיין לא מדובר בנתח משמעותי של מכירות המזון בישראל, אפילו לא בתחום הירקות. "מדובר באחוזים בודדים, אם כי הם במגמת עלייה", אומר דובי אמיתי, מנכ"ל התאחדות האיכרים, שמברך על התופעה: "עצם השיח הישיר עם החקלאי, הכרת סחורה חקלאית טרייה באמת, מחירים ראויים, אין טוב מזה".
עופר קופל, חקלאי מכפר מעש המגדל הדרים ואבוקדו, אומר גם הוא שהקשר עם הלקוחות טוב לחקלאים ומגדיל את הרווח. קופל מספק בשלושת החודשים האחרונים לשורה של קבוצות בהוד-השרון. "לפני הקורונה הייתי מספק לחנויות ולסיטונאים, שהיו צוחקים עליי", הוא מספר. "הסוחר היה מתווכח איתי על 20 אגורות לק"ג, מוריד אותי ממחיר של 1.90 שקל ל-1.70 שקל לק"ג תפוזים, ומוכר לצרכן ב-5.90 שקל. אבוקדו האס, שהייתי מוכר לו ב-8.5 שקלים, היה מגיע לצרכן ב-25 שקל. בקבוצות הוא מגיע ל-12.5 שקל וכולם מרוצים".
לדברי בן שחר, התופעה עשויה להשליך על ערוצי המכירה המסורתיים בהיבט השירות: "זהו עולם מבוסס שירות. מפעילי קבוצות וספקים בקבוצות ווטסאפ שכונתיות חייבים להיות מצוינים בשירות כדי לשרוד. וצרכן שהתרגל לשירות - ידרוש אותו גם מהערוצים המסורתיים", הוא אומר.

הסוחרים משתלטים

ומה עם מחירי התוצרת? כאמור, התוצרת הנמכרת בקבוצות היא לרוב תוצרת פרימיום. חלק גדול מהירקות ומהפירות הם אורגניים, וחלק לא מבוטל מהם אינם נמכרים כלל ברשתות השיווק. המחירים הם מחירים ברמות ביניים בהשוואה למחירי רשתות השיווק. לא מחירים של דיסקאונט עמוק כמו רמי לוי, אבל זולים משמעותית, עד מחצית, בהשוואה למחירי חנויות ירקות שכונתיות יקרות בעיר, או מחירי רשתות שיווק עירוניות. פלג אברוצקי ממחלבת עין כמונים אומר שהמחירים של התוצרת שלו בקבוצות הווטסאפ נמוכים במחצית ממה שמשלמים בחנות, אבל ניתן לקנות אותה רק במארזים שהוא מרכיב.
בקבוצות של מוריאל ינאי חלק מהמוצרים זולים מאוד, למשל תנובת עצים מחצרות השכנים - לימונים, תפוזים, פקאן. הקונים ממלאים שקיות לפי הצורך שלהם, שיכולות להגיע גם לשניים-שלושה ק"ג, ומשלמים עשרה שקלים לכל שקית. גרנולה ביתית עולה 25 שקל לחצי ק"ג בקופסה ו-20 שקל למילוי. הלחמים המיוחדים, לעומת זאת, יקרים. לחמי מחמצת פרוסים - 25-27 שקל, פיתות בעבודת יד - 20 שקל לעשר פיתות.
"אנחנו לא מחירי רמי לוי, אבל אנחנו מוכרים מוצרים מעולם 'ניצת הדובדבן' במחירים תחרותיים", מצהיר עידן אור סמדג'ה. רוב התוצרת שהוא מספק אורגנית. השבוע מכר עגבניות ב-18 שקל לק"ג, מלפפונים ב-12 שקל, גזר אורגני ב-8.5 שקלים, פקאן אורגני ב-35 שקל לק"ג ותותים בהדברה ביולוגית ב-32 שקל לק"ג.
בקבוצה של ורד קיסר נמכרו השבוע שני ק"ג עגבניות שרי של משק "נטע הארץ" ב-20 שקל (המחיר הנמוך ביותר של עגבניות שרי שמצאתי ברשתות לפי אתר פרייסז היה שישה שקלים לאריזה, שמכילה בדרך כלל פחות מק"ג).
5 צפייה בגלריה
ורד קיסר עושה יריד מכירות מזון ברמת השרון
ורד קיסר עושה יריד מכירות מזון ברמת השרון
יריד מכירות המזון של ורד קיסר ברמת השרון
(צילום: יאיר שגיא)
מה מרוויחים מפעילי הקבוצות? "הרוב המוחלט של מנהלי הקבוצות עושים זאת בהתנדבות", משוכנעת שולה רוקח. אנג'לה אורטנברג: "העבודה שלי במשרה מלאה לא נפגעה במהלך הקורונה, ולכן אני מנסה לעזור בהתנדבות למגוון עסקים גדול ככל שניתן שכן נפגעו. הרוח המפעמת של הקבוצה היא עזרה הדדית. הכל נעשה בהתנדבות. אנשים עוזרים זה לזה. אם מישהו לא מספיק לאסוף, או חלילה אם מישהו בבידוד, מישהו אחר יאסוף ויביא אליו".
יש, עם זאת, מארגני קבוצות שעובדים במה שהם מכנים "שיטת בארטר": בתמורה לעבודתם הם מקבלים בחינם מהספק אספקה לצריכה הפרטית שלהם. ויש גם שגובים עמלות מהספקים.
אבל לא הכל ורוד בתופעת הקבוצות הספונטניות. קופל משוכנע שרוב ספקי הגידולים החקלאיים לקבוצות הם היום סוחרים, ולא חקלאים. שולה רוקח מסכימה וכואבת את התופעה, שמטילה צל עכור על יוזמה מרנינה לדבריה. היא מתריעה מפני חדירת "אנשים שאינם חקלאים שהבינו את הפוטנציאל הענק. אלה לרוב צעירים משופעים בכסף מזומן, שמסתובבים בין המשקים ושוחטים את החקלאים במחירים, בגלל הכמויות הגדולות שהם קונים והכסף המזומן שלו משוועים החקלאים, והם התחילו לכרסם משמעותית במפעל יפה".
מנהלי הקבוצות ובוודאי הצרכנים לא יכולים לדעת אם עומד לפניהם חקלאי או סוחר. "אפשר לתשאל אותו", מציעה רוקח, "איזה זן זה? כמה זמן לוקח לגדל את הפרי או את הירק? האם השתמשתם בריסוס ואיזה?" רק חקלאי אמיתי יידע להשיב.
חלק מהצרכנים קובלים על תפעול הקבוצות, שהוא עדיין יחסית מסורבל, כפי שטוענת טל רובינשטיין, יזמית מתל-אביב, שהקימה בין השאר את חברת "שופרז" לקניות אונליין, שלא פעילה כרגע. רובינשטיין היא קונה קבועה דרך קבוצת ווטסאפ. "בעצם כל ספק שאתה מזמין ממנו, אתה צריך להצטרף לקבוצת ווטסאפ שלו (בחלק מהקבוצות, אחרי ריכוז ההזמנות יש צורך לעשות את ההזמנה ישירות מול הספק - ש"ח), וזה נהיה חופר", היא אומרת.
ולבסוף, אף על פי שבדרך כלל מדובר ביזמות מחממת לב, אסור לשכוח שמדובר בעולם שלם שעובד מתחת לרדארים השונים. זה מתחיל בפיקוח על המזון - מי מפקח על הבישול? על חומרי הגלם? על הטריות? על הרמה המיקרוביאלית? וזה ממשיך בתשלום מס - איזה חלק מהמכירות נעשה בשחור?


פורסם לראשונה: 08:53, 26.02.21