התופעה של נוסעים שנמנעים מתשלום באוטובוסים מתבררת כרחבה בהרבה מההערכות הראשוניות. בעוד שבמשרד התחבורה העריכו כי כ-15% מהנוסעים אינם מתקפים את נסיעתם, מומחים בתחום מעריכים היום כי מדובר בלמעלה מ-20%. הבעיה העיקרית היא שמבחינת המערכת, נוסע שלא מתקף פשוט לא קיים. הוא אינו מופיע בנתונים ולכן קשה למדוד את ממדי התופעה במדויק.
מה שהתחיל כמחאה על שירות לקוי או על עליית מחירים, הופך לאתגר של ממש שמשבש את יכולת המדינה לנהל תחבורה ציבורית מודרנית. בנוסף, בשטח מי שמתמודד עם התופעה הם נהגי האוטובוס והפקחים, שלעיתים נתקלים בתגובות אלימות כשאלו פונים אל הנוסעים בבקשה לתקף את הנסיעה.
לדברי יעל שכטר סיטמן, אחראית תחום תחבורה ציבורית בלובי 99, הסוגייה אינה מסתכמת רק בשאלה אם לשלם או לא לשלם. "תיקוף הוא לא רק אמצעי תשלום, הוא הכלי המרכזי של המדינה ושל המפעילים להבין איך באמת הציבור נוסע - כמה נוסעים יש בכל קו, באילו שעות נוצר עומס, ואיפה צריך לחזק את התדירות או לשנות את המסלול. בלי נתוני תיקוף אמינים, אי אפשר לנהל תחבורה ציבורית מודרנית. גם חשוב להבין שמי שלא משלם, דוחף את הנטל על הציבור כולו, כי זה יושלם מהכיס של כולנו". שכטר סיטמן מוסיפה כי השחיקה באמון הציבור קשורה ישירות למדיניות המחירים: "המחירים עלו בשנה האחרונה ב-45 אחוזים, עלייה דרמטית במיוחד כשהיא לא מלווה בשיפור בשירות. הציבור משלם יותר אבל ממשיך להיתקע בתחנות ובפקקים, והאמון במערכת נשחק. מכאן גם נולדת תחושת אי צדק, שמסבירה למה חלק מהנוסעים מרגישים פראיירים ובוחרים לא לתקף".
כאמור, מעבר לפגיעה בתכנון ובאמון הציבור, אי התיקוף משליך ישירות על עובדי התחבורה הציבורית. תמר אוחנה, ראש ענף תחבורה בארגון כוח לעובדים, מסבירה כי "מי שמשלם מחיר ישיר על הירידה בתיקופים הם עובדי התחבורה הציבורית עצמם, נהגים ומבקרים. האחריות על אכיפת התיקופים נופלת בפועל על כתפי הנהגים למרות שאין זה תפקידם ואין בידיהם כלים אמיתיים. בקשה מנוסע לתקף נענית לא פעם באלימות מילולית ולעיתים גם פיזית. בשנה החולפת חלה עלייה של 30 אחוז במקרי תקיפות עובדי תחבורה ציבורית, וחלק ניכר מהם התרחש בעקבות דרישה לתיקוף".
אוחנה מציינת כי הנהגים גם נפגעים כלכלית משום שכל תיקוף מגולם בשכרם, ונאלצים לבחור בין חשיפה לאלימות לבין פגיעה בפרנסתם. לדבריה, אין מנוס מהקמת יחידת אבטחה ייעודית שתאכוף את החוק ותגן על העובדים.
גם יוסי אוזן, יו"ר ועד המבקרים (הפקחים) בסופרבוס, מציג תמונה עגומה: "התחבורה הציבורית בישראל נמצאת במעגל קסמים. תנאי העסקה קשים והאלימות כלפי העובדים מבריחה נהגים ומבקרים. התוצאה היא מחסור בכוח אדם, ביטולי קווים ואוטובוסים עמוסים עד אפס מקום. הציבור כועס ובצדק, אבל אסור שהכעס הזה יהפוך לאי תשלום ולפגיעה באנשים שבחזית. אנחנו המבקרים אמורים לאכוף את התיקופים, אבל בפועל אין ענישה אמיתית. נוסעים שלא מוכנים לשלם יודעים שלא יקרה להם דבר, והמבקרים הפכו לשק החבטות של הנוסעים. יש ילדים שמרשים לעצמם לקלל ולירוק על מבקר בגיל של ההורים שלהם רק כי דרש מהם לתקף". אוזן קורא למשרד התחבורה להכיר בעובדים כעובדי ציבור כדי שתוקפיהם יועמדו לדין וייענשו בהתאם.
קמפיינים עם כוכבי רשת ושיח עם הנוסעים
מול מציאות זו, מנסות החברות עצמן להוביל שינוי תודעתי. באלקטרה אפיקים, אחת ממפעילות התחבורה הגדולות בישראל, יצאו כבר לפני כחצי שנה לקמפיין תיקוף רחב. עם פתיחת שנת הלימודים בספטמבר השיקה החברה קמפיין טיקטוק לנוער תחת הסלוגן "תיקוף Move", בהשתתפות המשפיען אלכס שולץ, שראיין תלמידים בבתי הספר וגרף מאות אלפי צפיות.
במקביל גייסה החברה צוות מבקרים ייעודי שתפקידו לשוחח עם נוסעים באוטובוסים ולהעלות מודעות, תוך התאמת המסרים לכל אוכלוסייה. בנוסף, יצאה החברה בקמפיין באפליקציית מוביט, ובימים אלה היא עובדת על תוכנית חינוכית לבתי הספר.
באלקטרה אפיקים מסבירים: "התיקופים הם כלי משמעותי עבור החברה. באמצעות הדאטה אנו יכולים לזהות קווים עמוסים שמחייבים תגבור, קווים שאין בהם שימוש רחב ומגמות שחוזרות על עצמן לאורך זמן. נתוני התיקוף מאפשרים למפעילות התחבורה לנהל ולשפר את המערך בצורה מדויקת שנותנת מענה למה שקורה בשטח".
מומחי תחבורה מסכימים כי לצד הקמפיינים נדרש שינוי עמוק בשירות עצמו. הם מציעים חוויית תיקוף פשוטה יותר באמצעות אשראי או אפליקציה מותאמת, קישור בין התשלום לשירות בפועל כך שהנוסעים יראו בזמן אמת את התרומה של התיקוף לשיפור התדירות, ובעיקר השקעה דרמטית בשירות שיחזיר את האמון. כל עוד השירות מקרטע, נוסעים רבים ימשיכו לחפש דרכים לעקוף את התשלום. הבעיה היא שהעקיפה הזו אינה רק עבירה על החוק אלא גם פוגעת בנתונים, בשירות ובאנשים שבחזית - הנהגים, המבקרים והציבור כולו. בסופו של דבר, נראה כי אם המדינה לא תספק לנוסעים תחבורה אמינה וטובה יותר, "מרד התיקופים" רק ילך ויתרחב ואת המחיר נשלם כולנו.
