שני שליש טוניק, רבע ליים צבוט, כמה עלי נענע טריים, קרח כתוש וכוס גבוהה ודקה או נמוכה ומתכתית: כששותים היום ג'ין, הטקס המקובל כולל ברמן בעל נטיות היפסטריות שעומד מאחורי בר מעוצב (בהנחה, כמובן, שאנחנו לא בעוצר). אבל ההיסטוריה של המשקה האופנתי הזה הייתה פעם הרבה פחות זוהרת.
כשהג'ין הפך פופולרי באנגליה, זה קרה בעיקר בגלל שהממשלה התירה למזקקים הביתיים לייצר אותו בלי רישיון, ובמקביל הטילה מכסים כבדים על משקאות מיובאים כמו ויסקי וקוניאק. על פי תחקיר מדוקדק שערכנו בוויקיפדיה, במהלך המאה ה־18 חצי מהברים בבריטניה, תאמינו או לא, היו בתי־ג'ין. אלה שרתו בעיקר את הקהל העני: הג'ין היה מאיכות ירודה במיוחד, מה שהפך אותו לאחד האחראים לצמצום ומיתון התפוצצות האוכלוסין בלונדון באותן שנים.
לג'ין יש גם עבר רפואי. נהגו להשתמש בו בקולוניות הבריטיות כדי לטשטש את טעמה המר של הכינין, תרופה נפוצה נגד מלריה. את הכינין מוססו במשקאות מוגזים וייצרו משקה שנקרא "טוניק". התוצאה: משקה מעורבב שצבר פופולריות בשם "ג'ין וטוניק" (למרות שבטוניק של ימינו יהיה קשה למצוא כינין). הערבוב הזה הפך את הג'ין לאחד המשקאות הכי פופולריים במיקסרים, משקאות מעורבבים, כמו מרטיני, נגרוני וגימלט. אה, והכי חשוב שכחתי: המרכיב המרכזי בו (שהוא בסך הכל זיקוק אלכוהולי נייטרלי בדומה לוודקה) הוא ערער, ג'וניפר באנגלית. מכאן ואילך, לכל יצרן יש את הפרשנות שלו. חלקם יוסיפו מלפפונים וחצי מהאנציקלופדיה בוטניקה, חלק אחר יסתפקו רק בארומות הערער.
החדשות הטובות הן שהג'ין של ימינו כבר לא הורג, אלא אם אתם מאלה שמתים מתענוג. החדשות הפחות טובות? ללונדון אי אפשר לנסוע כמובן, אז נאלצנו להסתפק במרפסת ישראלית מהבילה. בכל אופן, שתינו כמה וכמה וכמה ג'ינים כאלה, והנה מסקנותינו המלומדות - או, לפחות, אלה שאנחנו עדיין זוכרים. ולמרות האווירה הבריטית, בואו נתחיל דווקא בכמה נציגים מקומיים.
הג'ין של מזקקת פלטר, Made Under Eastern Sun, כמו שכתוב על הבקבוק המלבני, לוכד בין דפנות הזכוכית שלו את תבנית נוף מולדתו. הוא מזוקק מתפוחי פינק ליידי שגדלים באזור המזקקה, בעין זיוון, אליהם מצטרפים ערער, לימון, שומר וכמה חברים נוספים. כיף? לא נכחיש.
הג'ין של פלטר, 125 שקל לחצי ליטר
את אותו ג'ין רמת־גולני מיישנים הפלטראים במשך שלושה חודשים בחביות יין מוסקדה צרפתי. היישון הזה הופך את צבעו של הג'ין הזה למין ג'ין־רוזה ורדרד ומפתה. אבל אל תתנו לצבע הזה להטעות אתכם: הוא בוקבק באחוז אלכוהול גבוה יחסית, כמעט 51%, והוא יסתובב וינשך אתכם אתם יודעים איפה אם לא תנהגו איתו בזהירות.
הג'ין של פלטר, הפעם מיושן בחבית, 158 שקל לחצי ליטר
זאת בטח לא הפעם הראשונה שהם שומעים את זה, אבל שראיתי את בקבוק הג'ין של מזקקת גולני לא התאפקתי, לחשתי לבקבוק "גמאסי" והלכתי לחשוב לבד על עונש בגלל אזכור שלא במקומו ל"גבעת חלפון". אף פעם לא שתיתי משהו מתוצרת המזקקה בקצרין, ושמחתי לגלות בטעימת הג'ין הנוכחית שלגולנצ'יקים יש לא בקבוק ג'ין אחד, כי אם שלושה(!).
"Holy Land Gin" הוא ג'ין סופר פרימיום עדין, עם נגיעות מקומיות מעניינות כמו הל, הדס וזרעי כוסברה. האלכוהול שלו מעט גבוה (45%), והוא רץ מצוין עם טוניק ונענע.
ג'ין האתרוגים שלהם הוא אותו ג'ין בדיוק כמו זה מהארץ הקדושה, בתוספת גרידת אתרוג (סוף סוף נמצא לאתרוג שימוש לא סוכתי) ומעט סוכר, ככה שאפשר לשתות אותו פשוט עם קרח וזהו.
ג'ין עלי זית גם הוא ורסיה של הג'ין הסופר־פרימיומי, הפעם עם תבלינים שמזכירים את הרי ירושלים כמו אלה, שקד מר, אצטרובל אורן ועלי זית. אפשר לשתות אותו עם קרח או קרח וסודה, אפשר גם בלי.
שלושת הג'ינים של גולני - 160 שקל (כל אחד, כן?)
האחים הרגיל מרוחים דק על משולש האוכל והשתייה של תל אביב. ליאור הוא בעליו של בר "המנזר" האגדי, איתי הוא השף והבעלים של "הבסטה", ויובל "ג'וב" היה פעם כתב אוכל ושתייה, והיום כותבים עליו: ב־2008 הוא הקים את "יוליסס", מזקקת בוטיק שהתמקמה בקיבוץ חניתה. ביוליסס מזקקים כמעט הכל, מענבים וקלמנטינות ועד אתרוגים ודבש. הג'ין שלהם הוא היחיד בארץ שמיוצר כולו מרכיבי בוטניים מקומיים - מאלת המסטיק וכוסברה, ועד תאנה וזית. זהו ג'ין למתקדמים: לא קל במיוחד לשתייה, כזה שכדי להבין אותו מומלץ לשתות אותו נקי, או מעט מצונן. למתאמצים מובטחת חוויה מקומית פראית במיוחד.
ג'ין Akko, 199 שקל
את מילק אנד האני, מזקקת הוויסקי הראשונה בישראל, אפשר למצוא באחד המקומות הכי מוזרים שתוכלו להעלות על הדעת: ליד אצטדיון בלומפילד בתל אביב. מי שביקר במקום בטח נדהם לגלות מזקקה בקנה מידה עולמי בתוך אזור תעשייה שמאוכלס בעיקר בנגרים ורפדים. המילקאים אומנם מתמקדים בוויסקי, אבל הג'ין לבנטין שלהם הוא חגיגה מקומית: עם תבלינים שמגיעים משוק לוינסקי וכוללים זעתר, לואיזה, פלפל שחור וערער כמובן. למילק אנד האני יש שתי גרסאות לג'ין שלהם: אחת לבנה (לבנטין), ואחת מיושנת בשם "ג'ין מיושן", שעשתה כמה חודשים בחביות יין אדום שאפשר בקלות לשתות עם כמה קוביות קרח ובלי תוספת בכלל.
ג'ין לבנטין, 189 שקל
ג'ין מיושן, 199 שקל
אם הבקבוק המרובע של ג'וני ווקר מגדיר את תחום הוויסקי שהם בלנדד, אז הבקבוק הירקרק של טנקרי הוא הבנצ'מרק של הלונדון דריי ג'ין. הצורה המיוחדת שלו לא מקרית: הוא נראה כמו שייקר של שלושה חלקים, רמז עבה לכך שהוא מיועד להיות מרכיב דומיננטי במיקסרים. בניגוד לרוב הג'ינים שנסקרו כאן קודם, בטנקרי הולכים על מינימליזם בוטני של ערער, כוסברה, שורש אנג'ליקה וליקריץ. המתכון הזה איתנו מאז שנת 1832, והאמת היא שאחרי כמה וכמה וכמה קוקטיילים שעשינו איתו, הסכמנו: אין שום סיבה לשנות אותו.
Tanqueray, מחיר - 120 שקל
הגיע תורו של גורדונ'ס, הג'ין הנמכר ביותר בעולם, שעשה עבודת מיתוג ושיווק נמרצת בשנים האחרונות, וב־2018 מכר כמעט 60 מיליון ליטר ג'ין. בגורדון מותחים את המותג לכיוונים מאוד מעניינים כמו סוכריות על מקל, קוקטיילים עם אלכוהול נמוך, וגם הג'ין הוורוד שלפניכם (שב־2018 כבר היה אחראי לכמעט 20 אחוז מהמכירות). מה הקטע של ג'ין ורוד? הוא מעודן יותר, ומכיל פירות מתוקים כמו תותים, אוכמניות ופטל. הגורדונים ממליצים לשתות אותו עם טוניק של Fever Tree מקושט בתותים טבעיים, אבל בדקתי והוא מצוין וקל לשתייה גם רק עם קרח.
Gordon's Pink - מחיר 79 שקל
מזקקת Bruichladdich הסקוטית נמצאת באי איילה, ובדרך כלל תמצאו אותה בגרונם של שתייני ויסקי סינגל מאלט חובבי עשן. הג'ין שלהם, The Botanist, מוכיח שגם הסקוטים הם חלק מהממלכה הבריטית. זהו ג'ין יבש, 46% אלכוהול, שמכיל 31 מרכיבים בוטניים ש-22 מהם מלוקטים ידנית ברחבי האי: מתימין וזרעי כוסברה ועד מנטה ונענע. הג'ין הזה פשוט נפלא. מצד אחד כיף לנסות למצוא בו את הרמזים לכל הצמחייה שבתוכו, ומצד שני הוא נעים, חלק וקל לשתייה.
The Botanist - מחיר 180 שקל
כשהיפנים חדרו לתעשיית הסינגל מאלט הסקוטים חששו, ובצדק. ידועים בקפדנות שלהם וכמי שעושים דברים עד הסוף, הוויסקי שייצרו בארץ השמש העולה היה מדויק, חד, והרבה פעמים טוב יותר מזה שיוצר בארץ המקור. למה זה מגיע לנו? חשבו בסקוטלנד. זה לא שבאנו להתחרות בהם בתעשיית הרכב. Roku, הוא יריית הפתיחה של מזקקת "סנטורי" האגדית בתחום הג'ין. משמעות השם ביפנית היא 6, שישה רכיבים בוטניים יפניים המייצגים את עונות השנה: עלי תה סנצ'ה וגיוקורו מייצגים את הקיץ, פלפל סנצ'ו מהסתיו, יוזו מהחורף, עלי ופרחי סאקורה מהאביב. ערער, כוסברה, הל, קינמון, אנג'ליקה ועוד כמה צמחים משלימים את התמונה המעניינת של הג'ין הזה. על כל אחת מדפנות הבקבוק המשושה היפהפה מוטבע אחד התבלינים היפניים, כדי שיהיה ברור לגמרי מה אתם שותים. ואם אתם שותים Roku, אתם שותים משהו טוב.
Roku gin - מחיר 125 שקל
ג'ין, במיוחד כשמדובר בשתיינים מתחילים, יכול להיות עניין קשוח למדי. יצרנית הסירופים הספרדית Puertos De Indias מצאה פתרון ורדרד לבעיה הזאת, עם ג'ין התותים שלה. זה הבקבוק הקל ביותר לשתייה ברשימה הזאת, כזה שחברינו השתיינים יגידו שהוא מתאים במיוחד לארוחת בוקר, במיוחד אם מטביעים בתוכו כמה תותים.
Puertos De Indias Gin - מחיר 110 שקל
כשאופנת הג'ין הגיעה לארץ ושלל ברמנים עם שפם מטופח התחילו לרקוח אותו בשייקר עם מרכיבים סודיים נוספים, ג'ין הסופר פרימיום של הנדריקס היה הכוכב הבלתי מעורער של הסצינה. המאסטר דיסטילר של גלנפידיך הוא זה שחשב ראשון על ג'ין מלפפונים, ואם תוסיפו לזה את הבקבוק שנראה כמו בקבוק תרופה ישן, המיתוג היצירתי-וינטאג'י וצבעוני ואת זה שב־2003 הוול סטריט ג'ורנל כינה אותו "הג'ין הכי טוב בעולם", ולא תתפלאו שהנדריקס הוא אחד הגורמים החשובים לכך שהמשקה המאובק מפעם הפך להיות שוב בחזית הסטייל של המשקאות האלכוהוליים. בגלל מלפפוניותו, בהנדריקס ממליצים לשתות את הג'ין שלהם כשמלפפון מקשט אותו במקום הלימון המסורתי.
ג'ין הנדריקס, 150 שקל
Genever הוא משקה הולנדי מסורתי שבדרך כלל מתייחסים אליו כאל משקה אמצע הדרך בין ג'ין לוויסקי. בעוד ג'ין הוא משקה שאפשר לזקק למעשה ממה שרוצים, Genever יזוקק תמיד מגרעינים כמו שיפון, שעורה או תירס. זה של Bols נעשה לפי אותו מתכון מאז שנת 1820, הוא כולל 22 רכיבים בוטניים ויש בטעם שלו משהו ומאלטי ועשיר. אם אתם רגילים לשתות ג'ין יבש, ה־Genever הזה שונה ממנו מאוד.
Bols Genever - מחיר 165 שקל
ג'יימס בורו היה כימאי, מזקק, ואחת הדמויות הידועות ביותר בעולם הג'ין (וגם מי שעמד מאחורי ג'ין ביפיטר הידוע שעוד יופיע כאן בהמשך). הוא גם זה שזיקק לראשונה את Haymans, ג'ין שאולי האלמנט הבולט ביותר בו הוא השמירה על המסורת. כריסטופר היימן ומשפחתו, שבבעלותם נמצאת המזקקה היום, הרחיבו את קו הג'ינים שלהם, ולפני שנתיים אפילו יצאו בקמפיין שטען שרבים מהג'ינים החדשים לא ראויים בכלל להיקרא ג'ין בגלל החירות היצירתית שנוטלים המזקקים שלהם. בבקבוק היימנ'ס תמצאו את כל החשודים המידיים, מערער ועד זרעי כוסברה, ותשתו ג'ין בדיוק כמו שהתכוונו שתשתו אותו לפני 200 שנה ויותר.
Hayman's London Dry Gin - מחיר 93 שקל
ג'ין מסורתי נוסף הוא Broker's, על מתכונו הקלאסי ומזקקתו שכבר חוגגת יותר מ־200. הכובע הזה שאתם רואים על הבקבוק לא נמצא שם במקרה: זהו ה־Bowler Hat, כובעם המסורתי של אנשי מעמד הפועלים בתחילת המאה ה־19, ואז טיפס לאנשי המעמד הבינוני והעליון (מכאן שמו והרמיזה לברוקרים, העוסקים בבנקאות). הג'ין עצמו? ובכן, broker's הוא אחד הג'ינים החלקים בטעימה שלפניכם. אלגנטי, מריר, לימוני.
Broker's London Dry Gin - מחיר 99 שקל
היה מריר מדי? ל־Broker's יש גם ג'ין ורדרד, שמכיל תמצית תות טבעית והוא פירותי וקל הרבה יותר לשתייה. ילך טוב עם כל דבר אדום פחות או יותר: מוורמוט ועד אשכולית אדומה.
Broker's Pink Gin - מחיר 99 שקל
עם כל הכבוד ללונדון, בחודשים האחרונים הצמחנו גם געגוע לפרובנס. הג'ין הראשון שמגיע משם הוא המיסטרל בצבע סלמון, מלא בטעמים אופייניים מהאיזור כמו אקליפטוס, טימין, מנטה ואשכוליות. טעים טעים, אחד כזה שמתאים לצהריים עם כוס גבוהה מפוצצת בקרח וקצת שקדים במים ליד.
MistralGin Rose - מחיר 145 שקל
שנמשיך לגרמניה? Monkey 47 הוא ג'ין שכל 47 מרכיביו הבוטניים מגיעים מהיער השחור, וזה גם אחוז האלכוהול שבו. הקוף, אגב, הגיע מקצין בריטי בשום מונטגומרי קולינס, שרצה לעזור לבנות מחדש את גן החיות בברלין, והפך לספונסר של קוף בשם מקס. קולינס, שחוץ מחיות התעניין גם בג'ין, התחיל לזקק את המשקה שלו באזור היער השחור, וכך נולד הקוף ה־47. ואיך אמרו פעם בפרלמנט? "קוף? את הילד שלי אני שם על דבר כזה". ג'ין נהדר, מורכב ועצי. אחד לאירועים מיוחדים.
Monkey 47 - מחיר 220 שקל
תראו את הבקבוק הקלאסי של פלימות, שנראה כאילו דגו אותו מהכיס הפנימי של מקטורן מהודר באזור פליט סטריט. זהו הג'ין הראשון שבוקבק בזכוכית, עם טעמי אדמה מעניינים ונוכחות דומיננטית מאוד לערער.
Plymouth - מחיר 125 שקל
ביפיטר הוא ג'ין כל כך מפורסם, שכנראה שהגרסה ה"רגילה" שלו הייתה אחד הג'ינים הראשונים ששתיתם. במפת המכירות העולמית הוא נמצא במקום הרביעי המכובד, אחרי גורדון, בומביי ספייר וטנקרי. בגרסה הזאת, שפשוט נקראת "24", רצה דזמונד פיין המזקק האגדי של ביפיטר להביא יציאה ממקום אחרי לגמרי. הוא השתמש, למשל, בתה סיני ובשקדים. רוצים לנחש למה קוראים לו 24? ובכן, טעיתם: הוא נקרא ככה רק כי כל המרכיבים הבוטניים הושרו בו 24 שעות. לצד הטנקרי, זהו הג'ין שאליו היד שלנו הולכת על בסיס יומיומי. עניין של הרגל, וגם של איכות.
Beefeater 24 - מחיר 140 שקל
בצו התקופה לביפיטר יש גם ג'ין ורוד (ג'יןג'י?) שנקרא Pink. אתם מכירים את הסגנון מהבקבוקים הוורודים כאן למעלה: תותים, לימון, מיועד לשעות מוקדמות יחסית ולשתיינים (ושתייניות, כמובן) שמעדיפים גרסאות רכות יותר של זיקוקים פופולריים.
Beefeater Pink - מחיר 99 שקל
אזהרה – משרד הבריאות קובע כי האלכוהול מזיק לבריאות
