ביה"ד הארצי לעבודה ביטל פיצוי של 100 אלף שקל שנפסקו לטובת עובדת בחברת סייבר בעקבות תביעה שהגישה לביה"ד האזורי לעבודה נגד מנהל לשעבר בחברה בגין הטרדה מינית והתנכלות. לדברי שופטי ביה"ד הארצי לא הוכח כי המנהל לשעבר הטריד מינית את העובדת בעת שהייתה כפופה לו בתפקידה כמנהלת משאבי אנוש בחברה.
כפי שמצוין בפסק הדין של ביה"ד הארצי לעבודה, הפרשה החלה כאשר התובעת, שעבדה בחברה לפני כמה שנים, תבעה 2.4 מיליון שקל מהמנהל בטענה שכפה עליה שיח מיני בוטה, ואף פעל לפיטוריה לאחר שהתלוננה עליו. כפי שמצוין בפסה"ד, כחודש וחצי בלבד לאחר תחילת עבודתה של התובעת עדכן המנהל במסרון את קודמתה בתפקיד כי הוא אינו מרוצה מתפקודה של העובדת החדשה, ובהמשך ציין כי לדעתו יהיה נכון לפטרה. בהמשך, מצוין, נעשה ניסיון מטעם נציגת החברה לפתוח דף חדש בין הצדדים, וסוכם שהשניים ינסו ליישר את ההדורים ביניהם לתקופת ניסיון של שבועיים-שלושה.
(shutterstock)
הטרדה מינית או שיחת נפש?
כיום לאחר הסיכום על תקופת הניסיון הזמין המנהל את העובדת למשרדו על מנת לדון בנושאים מקצועיים. אין מחלוקת כי במהלך למעלה משעה השניים אכן רק דנו בנושאים מקצועיים, אולם לאחר כשעה, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, עברה השיחה לעניינים אישיים. אשר לתוכן הדברים – כאן, לעומת זאת, שוררת מחלוקת תהומית.
התובעת טענה כי במהלך השיחה, כמו משום מקום ובאופן שהפתיע אותה לחלוטין, החל המנהל לספר לה בפרטי פרטים, לרבות תיאורים גרפיים, על התנסויות מיניות שהיו לו עם גברים: "השיחה הייתה לגמרי על סקס... לא צפיתי את זה. גם מבחינת התוכן המיני וגם כי עד עכשיו היינו ביחסים מרוחקים וקונקרטיים, ובטח לא חבריים כדי שתיווצר קרקע פורייה לשיתוף הזה", ציינה בתצהירה.
המנהל, מנגד, טען כי השיחה עסקה בין היתר בחשיבות של יצירת אמון מלא ביניהם. "כדי לבנות אמון זה ולהוכיח לה את האמון הרב שיש לי (בה; ל"ד) בחרתי לשתף אותה בפרט אינטימי ביותר שלי הנוגע לזהותי המינית. שיתפתי את התובעת כי בעבר, לפני מספר שנים, הייתי במועדון חשפנות וכי באותו מועדון היה גבר חשוף ו'תשמעי, יכול להיות שצדקת ויש בי נטיות גיי'".
עוד הוסיף המנהל כי התובעת לא נרתעה ואף גילתה עניין וסקרנות רבים בווידויו והחלה להמטיר עליו אינספור שאלות, ובכלל זה האם אשתו ערה לנטייתו. עוד טען המנהל הנתבע כי התובעת ביקשה לדעת אם קיים יחסי מין עם גבר, ועל כך השיב בשלילה, ובשלב זה החלה לשתף אותו בחוויות אינטימיות שהיא עצמה עברה, ובכך הסתיימה השיחה.
"יחסים של אדון ושפחה"
הניסיון ליישר את ההדורים לא צלח, ובסוף אותו חודש הודיע המנהל לעובדת שהוא מבקש להביא לסיום עבודתה. מפסק הדין עולה כי התקיימה בין השניים שיחה ארוכה, שהוקלטה על ידי התובעת, ובמהלכה טענה כי הוטרדה מינית על ידי המנהל באותה שיחה במשרדו והן בהזדמנויות שונות לאחריה. בהמשך שלחה העובדת למנהל מסרון שכלל חלקים מטיוטת מכתב התראה שנוסחה על ידי עורך דין שאליו פנתה, ובו פירוט טענותיה על הטרדה מינית. עוד טענה בו כלפי המנהל כי התאהב בה כבר בראיון הקבלה וכי הטריד אותה מינית בהזדמנויות רבות, תוך יצירת תקשורת בשעות בלתי סבירות בעליל, "שמקובלות רק ביחסי אדון-שפחה", כלשון התביעה.
החברה שבה עבדו השניים מינתה שופטת בדימוס (המבררת) במטרה לבדוק את התלונות, וזו קבעה כי הוצגה בפניה תשתית עובדתית לכך שהמנהל הטריד את העובדת מינית בכך ששיתף אותה בהתנסויות מיניות, בכך שהפנה אליה שאלות מיניות, ובאמירות מצידו על אהבה ומשיכה, באופן העולה כדי הטרדה מינית סביבתית. עוד קבעה המבררת כי התובעת "הוזזה" מפרויקטים באופן "העולה כדי התנכלות, כמשמעותה בחוק". לעומת זאת, קבעה המבררת כי לא הובאה בפניה תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע כי המנהל התעמר בעובדת או התנכל בה תעסוקתית. לאור ההמלצות, הודיע המנהל על התפטרותו מהחברה לאלתר. מנגד, העובדת המשיכה בתפקידה בחברה עד שזו נסגרה.
פסק הדין של בית הדין הארצי קבע כי מדובר היה בשיחת "יציאה מהארון" מורכבת של אדם נשוי וחובש כיפה, שסיפר על אירוע עבר שאינו כולל מסר מיני כלפי העובדת, ולכן אין לראות בכך הטרדה מינית. משקל מכריע ניתן לעובדה שהעובדת הקליטה את השיחה המדוברת, אך נמנעה מהגשת ההקלטה לבית הדין (בהמשך צוין בבית הדין מטעם העובדת כי אין הקלטה כזו). השופטים קבעו כי מחדל ראייתי זה פועל לחובתה.
"בית הדין האזורי אף קבע - ולא מצאנו כל הצדקה להתערב בממצא עובדתי זה - שפלונית 'לא הייתה פסיבית, ולא הסתפקה בשיתוף פעולה מוגבל, אלא שפעלה בשקידה על מנת לדובב את הנתבע לדבר איתה בגילוי לב ובפתיחות, הרבתה לשאול אותו שאלות אישיות שלא לצורך'...", קבע ביה"ד הארצי, ודחה גם את טענת התובעת על התנכלות מצד המנהל.
למרות קבלת ערעורו של המנהל וביטול הפיצוי לחלוטין, קבע בית הדין כי העובדת לא תחויב בהוצאות משפט. זאת, על מנת לצמצם ככל הניתן את החשש מפני "אפקט מצנן" על תביעות הטרדה מינית.
תגובות:
עו"ד גיא פלנטר, שייצג את הגבר בערעור, מסר בתגובה: "חשיבותו של פסק הדין בכך שהוא מזכיר לנו שלא כל שיח אישי במקום העבודה הוא בגדר הטרדה מינית. בית הדין הארצי קבע ששיחת יציאה מהארון - אינטימית ורגישה מטבעה - אינה הטרדה מינית; ששתיקה אינה הודאה; ושלממצאי בירור פנימי אין משקל ראייתי. שלוש קביעות שילוו כל מעסיק וכל ועדת בירור. הערכתי נתונה למותב שהכריע לפי הראיות.
עו"ד גיא פלנטר"השופט זמיר הזהיר בשעתו שהרצון להעניק הגנה מרבית מפני הטרדה מינית עלול להוביל למבחן מחמיר מדי, ובית הדין הארצי נזהר בדיוק מכך. הערכתי נתונה גם למרשי, שלא נכנע מול מכתב התראה של ב"כ המתלוננת שדרש 'לצורכי פשרה בלבד' 1.5 מיליון שקל, לא הרים ידיים כאשר שופטת בדימוס שערכה בירור פסקה נגדו, לא הגיע לפשרה כאשר המתלוננת תבעה אותו ע"ס 2.4 מיליון שקל, המשיך להילחם והגיש ערעור למרות שנפסקו לחובתו 'רק' 100,000 שקל, ומעולם לא השלים עם קביעה שיצר הטרדה מינית סביבתית והתנכל, עד שנפסק אחרת".
עו"ד רוני אלוני סדובניק, המייצגת את העובדת, מסרה בתגובה: "בית הדין לעבודה מוכיח שוב שאיננו מגן הנשים העובדות אלא מגן המעסיקים. בית הדין נותן כאן לגיטימציה מלאה לגברים בעמדות כוח לכפות על הנשים הכפופות להם ביחסי מרות שיחות מיניות כחלק מבניית אמון? זו קריסת ערכים מוחלטת של דיני העבודה בישראל. מדובר כאן בגבר דתי חובש כיפה, נשוי, אב לילדים, שמנהל מאחורי גבה של רעייתו חיים הומוסקסואליים וכופה על עובדת הכפופה 'שיחת יציאה מהארון', ובה הוא מתאר לה אקטים הומוסקסואליים, ובית הדין סבור שזה לגיטימי כי זה מאוד מורכב לצאת מהארון. בכל הכבוד, זוהי הטרדה מינית קלאסית ובהחלט לא לגיטימית. חשוב להבין שהבעיה איננה הומוסקסואליות, דתיות או נישואים. הבעיה היא השימוש לרעה בכוח. בוס אינו רשאי להפוך עובדת לכותל המערבי של לבטיו המיניים, בוודאי לא בשיחה שנועדה 'לבנות אמון' בשעה שעתידה המקצועי בידיו. פסק הדין הזה הוא לבנה נוספת בחומת אי האמון של נשים עובדות במערכת שאמורה הייתה להגן עליהן".
