הטבות מס ליישובים הן כלי מדיניות יקר, לא יעיל, בלתי נשלט, ופוגע במרקם החברתי של אזרחי ישראל. אבל למרות זאת, חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה לא מצליחים להתגבר על הדחף לקדם אותן. להפך, מרגע לרגע הדחף רק מתגבר, כי אם נוף הגליל קיבלה זיכוי מס נדיב (20% מגובה ההכנסה החייבת במס), בתירוץ שמדובר ב"עיר שתושביה שאינם יהודים הם בשיעור שבין 35% ל-55%", אז גם באר שבע חושבת שמגיע לה הטבת מס כי היא "מטרופולין שיש בו הגירה שלילית". ואם יש הטבת מס לעמנואל ולקדומים, אז גם העיר אריאל רוצה הטבת מס, וגם היישוב כפר ורדים רוצה הטבת מס.
אמש התקיים דיון קצר בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעתו של ח"כ שלום דנינו (הליכוד), להעניק הטבת מס לתושבי באר שבע, והוחלט לדחות את הדיון לשבוע הבא. הטבת המס המוצעת עומדת על 10% מגובה ההכנסה החייבת. כלומר אם מישהו מרוויח 140 אלף שקל בשנה, הרי שהוא יכול להפחית מהחבות שלו למס הכנסה 14 אלף שקל. במקביל, היום צפוי להתקיים דיון בוועדת הכספים בנושא "משיכת אוכלוסייה לגולן". לכלכליסט נודע כי חלק מרכזי מהדיון יעסוק בהעמקת מתן הטבות מס ליישובי הגולן. זאת למרות שמחקרים כלכליים הראו כי מדובר בכלי יקר ולא יעיל למשיכת אוכלוסייה. לפי מחקר של בנק ישראל העלות למשיכת משק בית אחד ליישוב מוטב היא 340 אלף שקל בארבע שנים.
איך מדלגים מעל המשוכה המשפטית
הבעיות בהטבות המס לישובים הן גם משפטיות. בג"ץ הורה בעבר כי אי אפשר לתת הטבה לאשקלון כי זו אשקלון, מוכרחים לנסח את הכלל העקרוני שכל מי שיעמוד בו יקבל הטבת מס. כתוצאה מכך, בממשלה ובכנסת הביאו לכדי אומנות את הפרקטיקה הבאה: יצירת תבחינים מיוחדים שיכניסו "בדיוק את מי שאנחנו רוצים". כך בנו הצעת חוק מיוחדת שנותנת הטבות מס ל"יישובים עירוניים מעורבים". הצעת החוק כללה דה-פקטו רק את נוף הגליל שנמצא בשליטת הליכוד (ראש העיר הוא רונן פלוט). כך תיקנו את החוק שעוסק בהטבות המס וקבעו כי מגבלת התושבים לעיר הזכאית להטבות מס תהיה "100 אלף" ולא "85 אלף", וזאת כדי להכניס את אשקלון למפת הטבות המס. התהליך הגיע לשיא בכל הקשור להטבות המס לישובים ביהודה ושומרון, בהתחלה ניסחו את הכלל "יישוב שכל התחבורה הציבורית הנכנסת ויוצאת ממנו היא ממוגנת", אבל אז החרדים גילו שזה לא כולל את ההתנחלויות החרדיות (מעלה עמוס, עמנואל). מיד שונה הכלל ל"יישוב שהסעות הילדים הנכנסות והיוצאות ממנו ממוגנות".
בהמשך למדיניות "אמור לי איזה ישוב אתה רוצה לפנק, ואבנה לך תבחין מתאים", הצעת החוק של דנינו שנועדה לפנק את העיר באר שבע מנוסחת באופן המתחכם הבא: "תושב יישוב עירוני בעל השפעה מטרופולינית, יהיה זכאי באותה שנה לזיכוי ממס". ובכן, מהו "יישוב עירוני בעל השפעה מטרופולינית?" החוק מסביר: "יישוב שהוא גלעין מטרופולין לפי הגדרות הלמ"ס". יש כידוע ארבעה מטרופולינים בישראל, ובמרכזם ארבע ערים – ירושלים, תל אביב, חיפה, ובאר שבע. כדי לזכות בהטבת המס של דנינו צריך להיות אחת מארבע הערים הללו. אלא שדנינו וחבריו לא רוצים לתת הטבה לירושלים, תל אביב, וחיפה. אז מה עושים? מוסיפים את התבחין הבא, וקובעים: "רק גלעין מטרופולין שיש בו הגירה פנימית שלילית 5 שנים רצוף זכאי להטבה".
התבחין הזה אולי מוציא את תל אביב, אבל גם בחיפה וירושלים יש הגירה פנימית שלילית. לכן הוסיף דנינו את התבחין הבא: "העיר משויכת לאשכול 5 או מתחת במדד פריפריאליות או במדד כלכלי", וזה מוציא את העיר חיפה. אבל מה עם ירושלים? ירושלים נמצאת במדד 2 במדד הכלכלי. כדי שההטבה תחול רק על באר שבע הוכנס התבחין הבא: "מעל רבע מהיישובים שסמוכים (סמיכות של עד 30 ק"מ) לגלעין המטרופולין יש בהם הטבות מס". וכך נתפר חוק רק לבאר שבע, שעלותו מוערכת בכ-600 מיליון שקל בשנה.
ח"כ דנינו לא לבד, יש עימו לא רק חברי כנסת מהקואליציה, אלא גם מהאופוזיציה, כל חברי הכנסת של ישראל ביתנו חתומים על הצעת חוק, וגם הח"כית יסמין פרידמן מיש עתיד (מתגוררת בבאר שבע) חתומה על הצעת החוק. ואפשר להעריך שכשההצעה תגיע לכנסת, יתמכו בה רוב חברי הכנסת. כי חברי הכנסת אוהבים מאוד הטבות מס ליישובים, זה עוזר להם מול ראש הרשות, זה משהו שתושב באר שבע יזכור לחבר הכנסת. לעומת זאת, תושבי ירושלים, תל אביב וחיפה לא יזכרו שהם משלמים יותר מס הכנסה בגלל הטבת המס חסרת ההיגיון. אבל יש עוד שתי סיבות שח"כים מתקשים לסרב להטבות המס היישוביות. הסיבה הראשונה, שהם לא מכירים את העובדות הכלכליות, לא קראו בעיון את חוות הדעת המתנגדת להצעה של משרד האוצר על שלושת אגפיו הרלוונטיים (רשות המיסים, אגף הכלכלן הראשי, ואגף תקציבים). אם הם היו קוראים את חוות הדעת, הם היו מגלים שב-2025 (לפני הטבות המס שנוספו השנה), אזרחי ישראל שלא גרים בישובים האלו משלמים עוד 2.8 מיליארד שקל כדי לממן את ההטבה הזו, ההטבה מגיעה כבר ל-15% מתושבי ישראל.
הם היו מגלים שיש כ-13% שמרמים ונהנים מההטבה סתם. הם היו מפנימים שההטבה הולכת רק לשכבות החזקות (רק למי שמגיע לסף המס). מורה עם שלושה ילדים שמרוויחה 17 אלף שקל לא תהנה מההטבה. הם היו מגלים שבמקרה של באר שבע, מתן ההטבה יפגע בישובים אחרים, באר שבע היא ענקית (220 אלף תושבים) ואם תהיה בה הטבה, לאיש לא תהיה מוטיבציה לגור בישובים סמוכים עם הטבה. הם גם היו מגלים שלפני פחות משנה החליטה הממשלה על תמיכה בהיקף של 1.16 מיליארד שקל בבאר שבע כדי לפתח שם רובע חדשנות, מעבדות סייבר, תעסוקה, התחדשות עירונית, ותשתיות תחבורה. כספים אלו נשמעים נצרכים יותר והגיוניים יותר כדי לפתח עיר מטרופולינית מאשר הנחה במס הכנסה.
דיונים אמוציונליים במיוחד
הסיבה השנייה שהח"כים והממשלה תומכים תמיד בהטבות מס זו האווירה הציבורית שנוצרה סביב הטבות המס. מי שהזדמן לו לצפות בדיון בוועדת כספים על הטבות המס, יודע שמדובר בדיונים אמוציונליים מאוד. תושבים מגיעים לוועדה ומסוגלים לצעוק, לגעור, ולבכות על כך שהם אינם מקבלים הטבת מס. מבחינת חברי הכנסת, הטבת מס ליישוב היא "תעודת הוקרה והערכה על אזרחותם של המתגוררים", וממילא אי מתן הטבת מס הוא "זלזול בכאב שלהם ומופע של חוסר אמפתיה". וממילא ברור שהם יתמכו בהטבת המס. מי אדיש לכאבם של אנשי העוטף? אנשי הצפון? מי מתעלם מהאתגרים שיש למי שגר ביהודה ושומרון? אבל זו ראיה שגויה מהיסוד, שיוצרת מתחים חברתיים במדינה שמקוטבת ממילא. כל ישוב שלא מקבל הטבה סבור שהמדינה מעבירה לו מסר שהוא "פחות ציוני" או "פחות סובל".
האמת היא שהטבת המס איננה דרך של המדינה להביע הערכה. אם היא הייתה מעוניינת להביע הערכה היא הייתה עושה זאת לכל תושבי היישוב, לא רק לאלו שמרוויחים הרבה. הטבת מס היא במקורה בסך הכל דרך עצלנית ומקובעת, יקרה ולא יצירתית, למשוך אוכלוסיות למקומות אסטרטגיים. וכיום היא הפכה, למרבה הצער, גם לכלי מפלגתי לפינוק בוחרים עתידיים. כלי הטבות המס צריך להיות הכלי האחרון בארגז הכלים הממשלתי, יש דרכים טובות בהרבה למשוך את האוכלוסייה (ומי אמר בכלל שמה שדרוש ליישוב זו דווקא אוכלוסייה שמרוויחה הרבה? אולי רכזי נוער ותרבות חיוניים יותר?), רק הדיבידנד הפוליטי שלהם נמוך יותר.
