הטבות מס ליישובים הן כלי מדיניות יקר, לא יעיל, בלתי נשלט, ופוגע במרקם החברתי של אזרחי ישראל. ‏אבל למרות זאת, חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה לא מצליחים להתגבר על הדחף לקדם אותן. ‏להפך, מרגע לרגע הדחף רק מתגבר, כי אם נוף הגליל קיבלה זיכוי מס נדיב (20% מגובה ההכנסה ‏החייבת במס), בתירוץ שמדובר ב"עיר שתושביה שאינם יהודים הם בשיעור שבין 35% ל-55%", אז גם ‏באר שבע חושבת שמגיע לה הטבת מס כי היא "מטרופולין שיש בו הגירה שלילית". ואם יש הטבת מס ‏לעמנואל ולקדומים, אז גם העיר אריאל רוצה הטבת מס, וגם היישוב כפר ורדים רוצה הטבת מס. ‏
אמש התקיים דיון קצר בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעתו של ח"כ שלום דנינו (הליכוד), להעניק הטבת ‏מס לתושבי באר שבע, והוחלט לדחות את הדיון לשבוע הבא. הטבת המס המוצעת עומדת על 10% מגובה ‏ההכנסה החייבת. כלומר אם מישהו מרוויח 140 אלף שקל בשנה, הרי שהוא יכול להפחית מהחבות שלו ‏למס הכנסה 14 אלף שקל. במקביל, היום צפוי להתקיים דיון בוועדת הכספים בנושא "משיכת אוכלוסייה ‏לגולן". לכלכליסט נודע כי חלק מרכזי מהדיון יעסוק בהעמקת מתן הטבות מס ליישובי הגולן. זאת למרות ‏שמחקרים כלכליים הראו כי מדובר בכלי יקר ולא יעיל למשיכת אוכלוסייה. לפי מחקר של בנק ישראל ‏העלות למשיכת משק בית אחד ליישוב מוטב היא 340 אלף שקל בארבע שנים.‏
1 צפייה בגלריה
עיריית באר שבע
עיריית באר שבע
עיריית באר שבע
(צילום: הרצל יוסף)

איך מדלגים מעל המשוכה המשפטית

הבעיות בהטבות המס לישובים הן גם משפטיות. בג"ץ הורה בעבר כי אי אפשר לתת הטבה לאשקלון כי זו ‏אשקלון, מוכרחים לנסח את הכלל העקרוני שכל מי שיעמוד בו יקבל הטבת מס. כתוצאה מכך, בממשלה ‏ובכנסת הביאו לכדי אומנות את הפרקטיקה הבאה: יצירת תבחינים מיוחדים שיכניסו "בדיוק את מי שאנחנו ‏רוצים". כך בנו הצעת חוק מיוחדת שנותנת הטבות מס ל"יישובים עירוניים מעורבים". הצעת החוק כללה ‏דה-פקטו רק את נוף הגליל שנמצא בשליטת הליכוד (ראש העיר הוא רונן פלוט). כך תיקנו את החוק שעוסק ‏בהטבות המס וקבעו כי מגבלת התושבים לעיר הזכאית להטבות מס תהיה "100 אלף" ולא "85 אלף", וזאת ‏כדי להכניס את אשקלון למפת הטבות המס. התהליך הגיע לשיא בכל הקשור להטבות המס לישובים ‏ביהודה ושומרון, בהתחלה ניסחו את הכלל "יישוב שכל התחבורה הציבורית הנכנסת ויוצאת ממנו היא ‏ממוגנת", אבל אז החרדים גילו שזה לא כולל את ההתנחלויות החרדיות (מעלה עמוס, עמנואל). מיד שונה ‏הכלל ל"יישוב שהסעות הילדים הנכנסות והיוצאות ממנו ממוגנות".‏
בהמשך למדיניות "אמור לי איזה ישוב אתה רוצה לפנק, ואבנה לך תבחין מתאים", הצעת החוק של דנינו ‏שנועדה לפנק את העיר באר שבע מנוסחת באופן המתחכם הבא: "תושב יישוב עירוני בעל השפעה ‏מטרופולינית, יהיה זכאי באותה שנה לזיכוי ממס". ובכן, מהו "יישוב עירוני בעל השפעה מטרופולינית?" ‏החוק מסביר: "יישוב שהוא גלעין מטרופולין לפי הגדרות הלמ"ס". יש כידוע ארבעה מטרופולינים בישראל, ‏ובמרכזם ארבע ערים – ירושלים, תל אביב, חיפה, ובאר שבע. כדי לזכות בהטבת המס של דנינו צריך ‏להיות אחת מארבע הערים הללו. אלא שדנינו וחבריו לא רוצים לתת הטבה לירושלים, תל אביב, וחיפה. אז ‏מה עושים? מוסיפים את התבחין הבא, וקובעים: "רק גלעין מטרופולין שיש בו הגירה פנימית שלילית 5 ‏שנים רצוף זכאי להטבה".‏
התבחין הזה אולי מוציא את תל אביב, אבל גם בחיפה וירושלים יש הגירה פנימית שלילית. לכן הוסיף דנינו ‏את התבחין הבא: "העיר משויכת לאשכול 5 או מתחת במדד פריפריאליות או במדד כלכלי", וזה מוציא את ‏העיר חיפה. אבל מה עם ירושלים? ירושלים נמצאת במדד 2 במדד הכלכלי. כדי שההטבה תחול רק על ‏באר שבע הוכנס התבחין הבא: "מעל רבע מהיישובים שסמוכים (סמיכות של עד 30 ק"מ) לגלעין ‏המטרופולין יש בהם הטבות מס". וכך נתפר חוק רק לבאר שבע, שעלותו מוערכת בכ-600 מיליון שקל ‏בשנה.‏
ח"כ דנינו לא לבד, יש עימו לא רק חברי כנסת מהקואליציה, אלא גם מהאופוזיציה, כל חברי הכנסת של ‏ישראל ביתנו חתומים על הצעת חוק, וגם הח"כית יסמין פרידמן מיש עתיד (מתגוררת בבאר שבע) חתומה ‏על הצעת החוק. ואפשר להעריך שכשההצעה תגיע לכנסת, יתמכו בה רוב חברי הכנסת. כי חברי הכנסת ‏אוהבים מאוד הטבות מס ליישובים, זה עוזר להם מול ראש הרשות, זה משהו שתושב באר שבע יזכור ‏לחבר הכנסת. לעומת זאת, תושבי ירושלים, תל אביב וחיפה לא יזכרו שהם משלמים יותר מס הכנסה בגלל ‏הטבת המס חסרת ההיגיון. אבל יש עוד שתי סיבות שח"כים מתקשים לסרב להטבות המס היישוביות. ‏הסיבה הראשונה, שהם לא מכירים את העובדות הכלכליות, לא קראו בעיון את חוות הדעת המתנגדת ‏להצעה של משרד האוצר על שלושת אגפיו הרלוונטיים (רשות המיסים, אגף הכלכלן הראשי, ואגף ‏תקציבים). אם הם היו קוראים את חוות הדעת, הם היו מגלים שב-2025 (לפני הטבות המס שנוספו ‏השנה), אזרחי ישראל שלא גרים בישובים האלו משלמים עוד 2.8 מיליארד שקל כדי לממן את ההטבה הזו, ‏ההטבה מגיעה כבר ל-15% מתושבי ישראל.‏
הם היו מגלים שיש כ-13% שמרמים ונהנים מההטבה סתם. הם היו מפנימים שההטבה הולכת רק לשכבות ‏החזקות (רק למי שמגיע לסף המס). מורה עם שלושה ילדים שמרוויחה 17 אלף שקל לא תהנה מההטבה. ‏הם היו מגלים שבמקרה של באר שבע, מתן ההטבה יפגע בישובים אחרים, באר שבע היא ענקית (220 אלף ‏תושבים) ואם תהיה בה הטבה, לאיש לא תהיה מוטיבציה לגור בישובים סמוכים עם הטבה. הם גם היו ‏מגלים שלפני פחות משנה החליטה הממשלה על תמיכה בהיקף של 1.16 מיליארד שקל בבאר שבע כדי ‏לפתח שם רובע חדשנות, מעבדות סייבר, תעסוקה, התחדשות עירונית, ותשתיות תחבורה. כספים אלו ‏נשמעים נצרכים יותר והגיוניים יותר כדי לפתח עיר מטרופולינית מאשר הנחה במס הכנסה.‏

דיונים אמוציונליים במיוחד ‏

הסיבה השנייה שהח"כים והממשלה תומכים תמיד בהטבות מס זו האווירה הציבורית שנוצרה סביב ‏הטבות המס. מי שהזדמן לו לצפות בדיון בוועדת כספים על הטבות המס, יודע שמדובר בדיונים ‏אמוציונליים מאוד. תושבים מגיעים לוועדה ומסוגלים לצעוק, לגעור, ולבכות על כך שהם אינם מקבלים ‏הטבת מס. מבחינת חברי הכנסת, הטבת מס ליישוב היא "תעודת הוקרה והערכה על אזרחותם של ‏המתגוררים", וממילא אי מתן הטבת מס הוא "זלזול בכאב שלהם ומופע של חוסר אמפתיה". וממילא ברור ‏שהם יתמכו בהטבת המס. מי אדיש לכאבם של אנשי העוטף? אנשי הצפון? מי מתעלם מהאתגרים שיש ‏למי שגר ביהודה ושומרון? אבל זו ראיה שגויה מהיסוד, שיוצרת מתחים חברתיים במדינה שמקוטבת ‏ממילא. כל ישוב שלא מקבל הטבה סבור שהמדינה מעבירה לו מסר שהוא "פחות ציוני" או "פחות סובל".‏
האמת היא שהטבת המס איננה דרך של המדינה להביע הערכה. אם היא הייתה מעוניינת להביע הערכה ‏היא הייתה עושה זאת לכל תושבי היישוב, לא רק לאלו שמרוויחים הרבה. הטבת מס היא במקורה בסך ‏הכל דרך עצלנית ומקובעת, יקרה ולא יצירתית, למשוך אוכלוסיות למקומות אסטרטגיים. וכיום היא הפכה, ‏למרבה הצער, גם לכלי מפלגתי לפינוק בוחרים עתידיים. כלי הטבות המס צריך להיות הכלי האחרון בארגז ‏הכלים הממשלתי, יש דרכים טובות בהרבה למשוך את האוכלוסייה (ומי אמר בכלל שמה שדרוש ליישוב זו ‏דווקא אוכלוסייה שמרוויחה הרבה? אולי רכזי נוער ותרבות חיוניים יותר?), רק הדיבידנד הפוליטי שלהם ‏נמוך יותר.‏