השעה הייתה שלוש לפנות בוקר כשטוני הול התעוררה בביתה, התעטפה בשכבות של בגדים חמים ויצאה אל הקור הניו יורקי המקפיא. היעד שלה לא היה השקת אייפון חדש או מכירת חיסול נדירה של אחד ממותגי הקרדשיאנס, אלא תור שהשתרך לאורך השדרה השביעית בווסט וילג' במנהטן, בניסיון להשיג משהו בסיסי הרבה יותר: קפסולות כביסה, פסטה ושמן זית.
בשבוע שעבר נפתחו דלתותיה של חנות מכולת חינמית, מיזם זמני אך מתוקשר של פלטפורמת ההימורים מבוססת הקריפטו פולימרקט. מאות תושבים, שהגיעו מכל חמשת הרבעים של העיר, עמדו במשך שעות ארוכות, כשהם ממתינים במתח לכרטיס צהוב שיעניק להם כניסה לפופ-אפ הקמעונאי שפעל במשך חמישה ימים.
הכותרת
פלטפורמת ההימורים שמשגעת את העולם
20:48
המראה הסוריאליסטי של תושבי אחת הערים העשירות בעולם נאבקים על מוצרי יסוד, התרחש על רקע הבטחת הבחירות השאפתנית של ראש עיריית ניו יורק החדש, זוהראן ממדאני, להקים רשת של סופרמרקטים בבעלות עירונית מלאה. המבקרים מיהרו להגדיר את המהלך כולו כתרגיל יחסי ציבור ציני שעוקץ את הצעתו של ממדאני, בדיוק בתקופה שבה חברת פולימרקט מתמודדת עם בדיקות רגולטוריות נוקשות במדינות שונות, כולל בניו יורק עצמה.
פולימרקט, שהוערכה לאחרונה בשווי של כתשעה מיליארד דולר, מספקת למשתמשים פלטפורמה אינטרנטית להמר על התרחשויות עתידיות באמצעות שימוש במטבעות קריפטוגרפיים. מנעד ההימורים בפלטפורמה נע מתוצאות של מערכות בחירות ונתוני מאקרו כלכלה, דרך אליפויות ספורט, ועד לתוצאות של מהלכים גיאופוליטיים עולמיים, כמו התקיפה בוונצואלה או איראן. החברה ספגה ביקורת על כך שמשתמשים הצליחו להרוויח מיליונים מהימורים על תקיפות מלחמתיות ואסטרטגיה דיפלומטית, ככל הנראה מתוך שימוש במידע פנים. לכן, פתיחת סופרמרקט חינמי בלב אחת השכונות היקרות במנהטן נראתה לרבים כמהלך תמוה.
איידן שכטר, דובר החברה, הסביר כי המהלך פשוט נובע משילוב המילה ״מרקט״ בשם החברה. הוא דחה בתוקף את הטענות שמדובר בניסיון לשפר את תדמית החברה מתעשיית ההימורים, ואמר שזאת ״גישה צינית להחריד״. לדבריו, מדובר ביוזמה פילנתרופית שמטרתה לעזור לתושבים, והפלטפורמה מפוקחת ופועלת בארצות הברית על פי חוק, והיא כלל אינה מקבלת משתמשים חדשים כרגע. במקביל לפתיחת החנות, הודיעה פולימרקט כי תרמה מיליון דולר לארגון הבנק למזון של העיר ניו יורק, ארגון המסייע באופן שוטף למשפחות שסובלות מחוסר ביטחון תזונתי בעיר. מצד שני, שבוע אחד בלבד קודם לכן, חברה מתחרה בתחום בשם קאלשי ביצעה מהלך דומה למדי: בעליה ג'ורג' זויטס השתלט לזמן קצר על סופרמרקט קיים בשכונת איסט וילג', והעניק שוברי קנייה בסך 50 דולר למאות לקוחות מופתעים שפקדו את המקום.
ההמתנה השתלמה
בינתיים, התור מחוץ למרקט של פולימרקט התחיל להיווצר שעות ארוכות עוד לפני פתיחת הדלתות. הול, שעמדה בראש התור והמתינה קרוב ל-11 שעות מורטות עצבים עד שהצליחה לבסוף להיכנס, הגדירה את ההמתנה המתישה כמשתלמת לחלוטין. לאחר כניסתה היא אספה גרביים של המותג Hanes, קפסולות כביסה של טייד, מגבות נייר של באונטי ואריזות פופקורן, בשווי כולל שהעריכה ב-120 דולר. כשנשאלה על ידי כתבים במקום אם תהמר בפולימרקט בעתיד, היא נראתה מופתעת מהשאלה, ציינה שלא שמעה על קיומה של החברה קודם לכן, אך הוסיפה מיד שזה בדיוק מה שהיה חסר לתושבים, ולכן לא באמת משנה לה מי הגוף שעומד מאחורי היוזמה.
בשעות הצהריים התור כבר התפתל לאורך כל השדרה השביעית. הממתינים, שלבשו שכבות של מעילי פוך ובגדי פליז, גילו כי פתיחת החנות התעכבה בשעתיים מעבר לשעה המתוכננת, בשל איחור לוגיסטי בהגעת משלוחי המזון. מנהל הקריאייטיב של הפרויקט, דף אורלובסקי, טען להגנתו כי הרעיון המקורי היה להקים את המיזם במהירות שיא המאפיינת חברות הייטק, אך המציאות הקשוחה בשטח הכתיבה קצב איטי בהרבה.
בתוך החנות עצמה, המראה היה רחוק מאוד מזה של מכולת שכונתית טיפוסית ונעימה. המדפים היו נקיים וריקים למדי, והאווירה תוארה בידי הנוכחים כ״מוזרה״, כזו שמזכירה בעיקר הדמיית מחשב של ״בודגה״ ניו יורקית חסרת נשמה. העובדה שגלילי שקיות המצרכים כלל לא התאימו למתקנים שהוצבו במקום, הבהירה שלא מדובר בסופרמרקט מסורתי בעל ניסיון קמעונאי אמיתי.
ביקוש עצום לכרטיס צהוב
בניגוד לקניות רגילות, הלקוחות לא יכלו להסתובב בחופשיות בין המעברים או לבחור מוצרים בנחת ובשקט. כל קונה הוכנס לחנות בליווי איש צוות צמוד שהלך איתו לאורך כל מסלול הקנייה, במטרה לפקח מקרוב על הכמויות ולאפשר חלוקה שוויונית לכולם. סומאיה, תושבת ברוקלין שנמצאת בחופשת מחלה ללא תשלום כבר חודשיים וחצי, סיפרה כי הליווי הצמוד גרם לה ״אי נעימות״. היא תיארה כי המלווה דחק בה שוב ושוב להזדרז, וכתוצאה מכך היא לא הצליחה לאסוף את כל המוצרים שקיוותה לקחת הביתה. יחד עם זאת, היא הודתה כי הצליחה להשיג שתי תבניות ביצים וחמאה בביקור קודם, וחישבה כי חנות חינמית קבועה מסוג זה יכולה לחסוך לה הוצאה משמעותית של 600 דולר בחודש על מזון ומוצרי בסיס.
הביקוש העצום והנואש של תושבי העיר הוביל במהרה למחסור חמור בכרטיסים הצהובים שהבטיחו כניסה לחנות. כבר בשעה תשע בבוקר אזל לחלוטין מלאי הכרטיסים הראשון, והמאבטחים במקום החלו להרחיק את ההמון המתוסכל מהכניסה ודרשו לא להשתהות על המדרכה בשום אופן. ולנטינה (51) משכונת בנסונהרסט בברוקלין, נשלחה הביתה עם שקית בד ריקה והבטחה מפוקפקת שתוכל להיכנס ראשונה ביום למחרת. היא ציינה באכזבה כי מעולם לא היה לה מזל בחיים ולכן היא גם נמנעת מהימורים לחלוטין.
המארגנים ניסו לכבות את השריפה התקשורתית והעניקו לחלק מהלקוחות כרטיסי מתנה בשווי 50 דולר במטרה לפצות אותם על עוגמת הנפש. סוגיית האבטחה והשמירה על הסדר במקום עוררה תגובות מעורבות: ניק, תושב קווינס שהיה הרביעי בתור, שיבח את התנהלות המאבטחים וסיפר כי הם פעלו במקצועיות והרחיקו במהירות אדם שיכור שהטריד אישה סמוך לכניסה. לעומתו, תושב מקומי בשם מייקל, שהציב כיסא נוח מחוץ לחנות אך בחר שלא לעמוד בתור עצמו, טען בלהט כי חסרה לצוות ״מומחיות בשירות לקוחות״ והבנה בסיסית בהתמודדות רגישה עם אנשים המגיעים מרקעים מגוונים וקשים.
ובאמת, התור הארוך בשדרה השביעית קיבץ אליו פסיפס אנושי מורכב מכל חמשת הרבעים של ניו יורק. היו שם אנשים עם מוגבלויות פיזיות, תושבים עובדים שמחפשים הקלה כלכלית ביוקר המחיה החונק, דיירי מקלטים לחסרי בית, לצד אנשים שאינם דוברי אנגלית כלל. ג'קוואן, מחוסר דיור שמתגורר במרכז מחסה עירוני, נסע ברכבת תחתית רק כדי להגיע למקום ביום ראשון בבוקר, וסיפר בדמעות שבעבר נהג להוציא מאות דולרים על קניות מזון מפנקות כאשר התגורר עם אמו. לדבריו, נותרו לו שלוש כוסות מרק בלבד, וספק רב אם יישארו מספיק מצרכים בחנות עבורו בסוף היום הארוך. מנגד, לוק מקינרני, מהנדס תוכנה מבוסס בן 31 ממנהטן, הגיע מוכן היטב עם כיסא מתקפל והמשיך לעבוד במרץ על המחשב הנייד שלו בעודו ממתין בתור, כשהוא מגדיר את האירוע כ״חוויה ניו יורקית אמיתית״.
כך או כך, התור המחיש באופן הברור ביותר את הקושי היומיומי של תושבי העיר לשרוד כלכלית. על פי נתוני משרד מבקר המדינה של ניו יורק, מחירי המזון בעיר זינקו בשיעור מבהיל של 66% בעשור האחרון. משק בית אמריקני ממוצע מוציא כיום כ-504 דולר (כ-1,570 שקל) בחודש על מצרכים, כך על פי נתונים עדכניים של לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקני.
ניק מקווינס, שעמד שעות בקור, סיפר כי נאלץ בתקופה האחרונה לעבור לאכול מזון מהיר וזול בשל יוקר המחיה וכי הוא נמצא בפיגור של חודש בתשלום חשבון הטלפון הנייד שלו, רק כדי להצליח לממן קניות בסיסיות בסופרמרקט השכונתי. הוא ציין בכעס כי חנויות מסוג זה צריכות להיות ממוקמות באופן טבעי באזורים עניים, הרחק מהרחובות העשירים והמטופחים של מנהטן. כאשר יצא לבסוף מהחנות, ניק נראה דווקא מרוצה מכך שהצליח להשיג בשר טחון מפרות שניזונו מעשב, חבילות פסטה ומיץ תפוזים טרי.
הצעה שנויה במחלוקת
המהלך השיווקי יוצא הדופן התרחש בדיוק במקביל לדיון היצרי מאוד סביב תוכניתו של ראש העיר הנכנס ממדאני להקים סופרמרקטים בבעלות עירונית מלאה, רעיון המפלג את תושבי העיר לשניים. ממדאני עצמו מיהר להגיב למהלך ושיתף את הממ הוויראלי: ״שובר לב: האדם הגרוע ביותר שאתה מכיר העלה נקודה מצוינת". תוכניתו הרשמית של ראש העיר הסוציאליסט כוללת הקמת חמש חנויות פיילוט באזורים מוחלשים המוגדרים כ״מדבריות מזון״, אזורים בהם יש גישה מוגבלת מאוד לסופרמרקטים איכותיים בשירות מלא, וזאת בעלות שנתית מוערכת של כ-60 מיליון דולר מתקציב העירייה.
החנויות הללו אמורות למכור מוצרים בסיסיים במחירי סיטונאות, ללא כל מטרת רווח, והעירייה תכסה באופן מלא את כל עלויות שכר הדירה ומיסי הנדל"ן כדי להעביר את החיסכון הכספי ישירות לכיסם של הצרכנים. ממדאני הסביר בנאומיו כי תפקידה של העירייה הוא לא להתעסק בזוטות מנהליות חסרות משמעות, כאשר אחד מארבעה ילדים ברחבי העיר סובל מרעב כרוני. הוא הציע לממן את התוכנית היקרה הזו באמצעות העלאת מס החברות והטלת מס קבוע של 2% על יחידים שמרוויחים מעל מיליון דולר בשנה.
ההצעה הנועזת הזאת מצטרפות לשורת הבטחות פוליטיות נוספות ושנויות במחלוקת שלו, שכוללות נסיעה חינם באוטובוסים העירוניים, הקפאת שכר דירה לשני מיליון דיירים, וארגון מחדש ועמוק של משטרת ניו יורק במסגרת הקמת מחלקה חדשה שתעסוק בבטיחות קהילתית.
לפחות כשזה נוגע למרכולים הציבוריים, ממדאני לא לבד: במדינת מרילנד, ספריית חנוך פראט מפעילה מרכול חינמי המשרת כ-200 בני אדם ביום ללא כל דרישת תעודת זהות או הוכחת הכנסה כלשהי, יוזמה שנולדה בגלל המחסור במוצרי צריכה בסיסיים בזמן הקורונה. גם בשיקגו, ראש העיר ברנדון ג'ונסון, קידם תוכנית דומה מאוד לזו של ממדאני, אם כי נסוג לאחרונה מהיוזמה השאפתנית לטובת שוק ציבורי קטן ומצומצם יותר הפועל לאורך כל השנה. בקנזס סיטי, חנות ממשלתית במודל כמעט זהה לזו של פולימרקט בניו יורק נסגרה לאחר שהעיר הצהירה כי ״המודל אינו ישים כלכלית״.
גם יישום התוכנית של ממדאני בניו יורק צפוי להיתקל במכשולים פוליטיים ועסקיים עצומים מול חברי מועצת העיר, לוביסטים רבי עוצמה, והשוק הפרטי החזק. חברי מועצת העיר יתקשו מאוד מבחינה פוליטית לתמוך במיזם עירוני שיתחרה באופן ישיר ויפגע בפרנסתן של המכולות והבודגות המקומיות, עסקים קטנים שמהווים חלק בלתי נפרד ממרקם הקהילה במחוזות הבחירה שלהם. המיליארדר ג'ון קטסימטידיס, בעלים של הסופרמרקטים העירוניים גריסטידס ודאגוסטינו, יצא בחריפות פומבית נגד התוכנית בטענה שניו יורק היא עיר קפיטליסטית ביסודה שאינה סובלת התערבות ממשלתית גסה שכזו בשוק החופשי. מנגד, סמי נוסדורף, מנכ"ל רשת המכולות מדו ליין, טען במפתיע שהיוזמה בסופו של דבר טובה לעסקים המקומיים שירוויחו מתחרות בריאה. ממדאני ניסה להרגיע את הרוחות הסוערות, שוחח עם עשרות בעלי מכולות מודאגים והבטיח להם כי אין לו כל כוונה נסתרת לנסות לרמוס את העסקים הפרטיים הקטנים שבנו בעשר אצבעות.
מאמצי השכנוע האינטנסיביים של ראש העיר נשאו פרי חלקי בלבד. ארגון הבודגות המאוחדות של אמריקה (ארגון המאגד מכולות ומעדניות), גוף חזק ומשפיע שכינה בתחילה את התוכנית רעיון טיפשי ומסוכן, שינה את עמדתו באופן מפתיע ממש לקראת יום הבחירות. נשיא הארגון רדאמס רודריגס הביע תמיכה פומבית בממדאני, וציין מול המצלמות כי הוא מתייצב בגאווה לצד מועמד שמבין באמת את מאבקם היומיומי והקשה של התושבים המקומיים, ורוצה בכנות להפוך את העיר לנגישה כלכלית לכולם, ללא קשר למעמדם. בנוסף, מושלת המדינה, קאת׳י הוקול, הידועה בדרך כלל בתמיכתה הנחרצת בשוק החופשי ובעסקים גדולים, רמזה על נכונות מצידה לבחון ברצינות את המודל של סופרמרקטים עירוניים בעתיד הקרוב.
בינתיים, הניסיון הקצר, המתוקשר והכאוטי של חברת פולימרקט בלב מנהטן, סיפק לעירייה ולתושבים הצצה מרתקת ומדאיגה כאחד. הוא מדגים היטב את הביקוש הנואש והאמיתי לחלוקת מזון ולהקלה כלכלית בעיר יקרה להחריד, אך בו זמנית מאיר בזרקור חזק את הקשיים הלוגיסטיים, האבטחתיים והארגוניים העצומים והמורכבים שכרוכים בניהול פרויקט ממשלתי או פרטי מסוג זה בפועל, כאשר מאות אנשים רעבים ומתוסכלים צובאים על הדלתות.
