בעל שהעניק לאשתו במתנה מחצית דירה משותפת כדי לשקם את נישואיהם לאחר שבגד בה, דרש לקבל את הנכס בחזרה לאחר שהצדדים נכנסו להליך גירושין. בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה את ערעורו ופסק כי הדירה תישאר של האישה. במהלך ההליך נטען על ידי האישה כי הבעל לקח את אשתו לייעוץ נישואין ולטיפול אצל לא אחרת מאשר אותה מאהבת. בהקשר זה נטען על ידי האישה כי הבעל "העז ופצע את המשיבה (אישתו לשעבר; ל.ד) קשות, כאשר התברר לה שהמערער (בעלה לשעבר; ל.ד) בעזות פניו לקח אותה לייעוץ נישואין ולטיפול - אצל אותה אישה, מאהבת - וזאת יום אחרי שהוא בוגד בה ומקיים יחסי מין עם אותה אישה" - טענה שמוכחשת על ידי הבעל.
מפסק הדין עולה כי לפני כעשור התברר לאישה כי בעלה בוגד בה. יש לציין כי הבעל הכחיש כי היו יחסי אישות מלאים למעט גיפופים ופלירטוטים ונשיקות.
בעקבות המשבר , ומתוך רצון של הבעל לשמור על שלום בית, הוא העביר את חלקו בדירה לבעלותה הגמורה והבלעדית של אישתו. בני הזוג אכן חזרו לחיות יחד בשלום לעוד כעשור.
עם זאת, השלווה הופרה לפני כשנתיים, אז קיבלה האישה הודעות וואטסאפ שלפיהן הבעל מנהל קשר אינטימי עם אישה נוספת. האישה שכרה חוקר פרטי, וזמן קצר לאחר מכן החלו הליכי הגירושין והצדדים התגרשו בסופו של דבר.
מכאן החלה תביעת הגירושין ומכאן החלו טענותיו של הגבר שהדירה ניתנה לאישה באונס ורק על דעת שיחיו בשלום לעד וכו'. במסגרת תביעת הרכוש טען הבעל כי העברת הדירה על שם אשתו נעשתה תחת לחץ וכפייה ואיומים שלא יראה את ילדיו, וכי המתנה בטלה משום שהצדדים מתגרשים בסופו של דבר.
עוה"ד עידו דיבון וצפית דיבון
(צילום: קיו עילית ביוטי)
מנגד, האישה טענה באמצעות עו"ד עידו דיבון ועו"ד צפית דיבון-קצובר ממשרד דיבון-קצובר כי בסופו של דבר העביר לה הבעל במתנה מוחלטת ובלתי חוזרת את מחצית חלקו בדירה המשותפת, וזאת בכדי לרפא את נפשה הפצועה ולפצותה על הפגיעה האיומה והנוראית. בית הדין קבע כי "התנהלות הצדדים מוכיחה דווקא שהמשיבה (האישה; ל.ד) היא זו שרצתה בשלום בית, בעוד התנהלותו ומעשיו של האיש עצמו - הם שדרדרו את מערכת היחסים בשנית.
"לא יעלה על הדעת, הן בהיבט ההלכתי והמשפטי והן בהיבט הערכי והמוסרי, לטעון כנגד תום ליבה וכנותה של האישה (שכביכול קיבלה דירה במרמה) שעה שהאיש במו פעליו ומעלליו הוא אשר קלקל והודה בקלקלתו בראשונה, והוא זה שנתפס ונטען בקלקלתו בשנית 'רועה בשדות זרות', והוא הוא אשר גדע במו ידיו, את ההזדמנות השניה, ויש לומר - הלא מובנת מאליה - לחיי שלום בית מאושרים ונאמנים". בסופו של דבר, נקבע כי הדירה שייכת בלעדית לאישה, והבעל חויב לשלם לה הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
עו"ד עידו דיבון משרד דיבון-קצובר, שמתמחה בדיני משפחה, מסר בתגובה: "חשיבותו המרכזית של פסק הדין טמונה במסר הערכי והמשפטי הברור שהוא משדר: צדק אינו מסתכם ברישום טכני, והסכמים יש לקיים בתום לב. בית הדין הבהיר באופן חד-משמעי כי העברת נכס במסגרת החזרת שלום הבית על כנו ושיקום האמון המשפחתי בעקבות פגיעה קשה כגון בגידה – אינה בגדר מקדמה שניתן לבטל לעת גירושין, ובוודאי שלא על ידי הגורם שבסופו של דבר הביא לגירושין. פסק הדין מקבע הלכה חשובה המגנה על צדדים נפגעים, ומבהיר כי מערכת המשפט לא תיתן יד לניסיונות מקוממים להתחמק מהתחייבויות ממוניות שנערכו בגמירות דעת מלאה. זוהי אמירה נחרצת בעד הגינות, מוסר ואחריות משפטית".
מבא כוח הגבר, עו"ד ישראל קדמי, נמסר בתגובה: "בית הדין לא הבין נכונה את עובדות התיק, הסיק וקבע מסקנות שגויות חרף ניסיון מצד מרשי להבהיר את המקרה. מכל מקום, הצדדים חיו מעל עשור בשלום בית ומי שפתחה את תיק הגירושין היא האישה. הודעת הווטסאפ שנשלחה מוכחשת. מדובר בהמצאה שלא הוכחה".
