600 מיטות אשפוז (שיצמחו ל-1000), 270 אלף מטרים רבועים, 600 רופאים, 1,000 אחיות, כ-4,000 עובדים, תקציב של מיליארדי שקלים, עשרות מחלקות רפואיות ומערכות טכנולוגיות ודיגיטליות מן המתקדמות שיש בעולם. אלו הם רק חלק מהמספרים שמאחורי המרכז הרפואי ע"ש שמעון פרס, בית החולים החדש שנבנה בימים אלה בבאר שבע, וצפוי לשנות את פני הרפואה בנגב ובארץ כולה.
מאחורי המגה-פרויקט הלאומי הזה עומדת גם לא מעט מנהיגות. פרופ’ אורלי וויינשטיין, מנכ"לית חברת "שיבא נגב", חברה-בת של המרכז הרפואי "שיבא", היא שתוביל את ההקמה, הניהול וההפעלה של בית החולים. בראיון מיוחד היא מדברת על המשימה במונחים שלא משאירים מקום לספק. "אנחנו מקימים בנגב את בית החולים המתקדם, החכם והטוב בעולם", היא אומרת. "זו בשורה אדירה למדינה. מדובר באירוע תכנוני שלא נראה כמותו בישראל מזה עשרות שנים, המביא עימו אתגר ניהולי משמעותי הכרוך בתכנון פיזי, מערכתי ואנושי של מאות מערכות, שצריכות להתחבר למכלול אחד, תוך תיאום עם עשרות גורמים ומאות ספקים וקבלני משנה".
פרופ’ אוהד הוכמן
(צילום: תמי בר שי)
הפרויקט, שנולד לאחר עשרות שנים של דיונים, המלצות והחלטות שלא הבשילו, אמור לתת מענה לפער ההיסטורי בשירותי הבריאות בדרום. גם המציאות של בית חולים יחיד כיום, שהוא בית חולים מצוין, סורוקה, המשרת כמיליון וחצי תושבים, התבררה במלחמה האחרונה כבעייתית וכפגיעה בעיתות חירום. מכאן החשיבות הלאומית של המהלך וגודל האחריות המוטלת על מי שמובילה אותו.
האתגר הניהולי נובע גם מהמודל הייחודי של בית החולים החדש - מודל שנולד מתוך רצון לעודד תחרות על שירותי הבריאות בדרום. הבעלות שייכת ל"לאומית" ו"מאוחדת", שתי קופות חולים ללא בתי חולים ציבוריים בבעלותן. המרכז הרפואי "שיבא" הוא שיתכנן, יקים ויפעיל את בית החולים, ועל כל אלו מנצחת מנהלת הקמה מיוחדת שהקימה הממשלה, בשיתוף משרדי הבריאות והאוצר.
חברת שיבא נגב כמו סטארטאפ
עבור פרופ’ וויינשטיין בת ה-60, ילידת באר שבע, בזוגיות, אם לשלוש בנות וסבתא לשלושה נכדים, זהו הרבה יותר מעוד תפקיד בכיר במערכת הבריאות. יש כאן גם סגירת מעגל אישית. היא החלה את לימודי הרפואה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית, עשתה סטאז’ בשערי צדק, ולאחר מכן חזרה לדרום ובנתה בו את משפחתה. במשך כ-20 שנה פעלה במערך הרפואה הצבאי, במקביל לעבודתה בסורוקה, התמחתה ברפואת עיניים והתקדמה עד לתפקיד מפקדת מרפ"א דרום בדרגת סא"ל.
לאחר שחרורה מצה"ל ב-2011 עברה לעבוד במשרה מלאה בסורוקה, שם מילאה שורת תפקידים ניהוליים עד שהגיעה לתפקיד סגנית מנהל בית החולים. במקביל, השלימה תואר שני במינהל מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון, ולאחר מכן נבחרה להקים מבראשית את חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים במשרד הבריאות, תפקיד במסגרתו ניהלה 25 בתי חולים, חלשה על תקציב של 17 מיליארד שקלים והייתה אחראית על 36,000 עובדים. בהמשך ניהלה את רשת בתי החולים של כללית, ובתקופת הקורונה לקחה חלק מרכזי במשל"ט הלאומי לאיתור ורכש ציוד רפואי בעולם.
כשהיא מדברת על תפקידה הנוכחי, שאליו נכנסה במאי 2025 לאחר החלטת ממשלה על הקמת בית החולים, היא בוחרת בהשוואה מפתיעה אך מדויקת: "אני מנהלת את הקמת חברת שיבא נגב בית החולים כמו חברת סטארטאפ. אנחנו חברה קטנה וצומחת, אין ספר לימוד שאפשר לפתוח וללמוד ממנו. אנחנו מקימים חברה, כותבים תפיסות הפעלה ומתכננים בית חולים חדש, פרק אחרי פרק- והכל במקביל".
הייחוד של הפרויקט אינו רק בהיקף שלו, אלא גם בתפיסה שמובילה פרופ’ וויינשטיין: לא לבנות עוד בית חולים בדומה למה שכבר קיים, אלא מוסד רפואי שיתאים לעשור הבא, ולעשורים הבאים. בהתאם לכך, התכנון כולל כבר עכשיו רכיבים שנשמעים כמעט עתידניים: מנהרות לרובוטים לוגיסטיים, מערכות תקשורת אינטראקטיביות מול המטופל, וחיבור ישיר להתייעצויות מרחוק עם מומחי "שיבא". גם מערכות המידע נבנות מתוך חשיבה על בית חולים ללא נייר ("Paperless") ובשילוב בינה מלאכותית בתהליכי האבחון ועיבוד המידע, כך שהרופא יוכל לקבל את כל המידע הרלוונטי בזמן אמת ויקבל סיוע באבחון ובקבלת החלטות. גם מערכות התפעול, האחזקה והלוגיסטיקה תישענה על רובוטיקה ועל בינה מלאכותית. "אנו שואפים לייצר פלטפורמת מידע אחודה אחת, במקום מערכות נפרדות כמו בבתי חולים רבים כיום", אומרת פרופ’ וויינשטיין. "אלגוריתמים של AI יסייעו בקבלת החלטות רפואיות כדי לשפר אבחון, טיפול ותוצאה קלינית וכאמור יסייעו גם בניהול בית החולים".
הדוגמה שהיא נותנת ממחישה היטב את הכיוון: במהלך פעולה רפואית, שתישמר כולה באופן דיגיטלי, המערכת תציע לצוות כיצד למקם את המטופל, מה האבחנה וכיצד רצוי לטפל. זהו כבר לא בית חולים שבו הטכנולוגיה משרתת רק את הנוחות, אלא מוסד שבו היא הופכת לחלק מהשיקול הרפואי עצמו.
כל הטכנולוגיה המתקדמת תהיה לצד יחס אישי ואנושי למטופל ולבני משפחתו - גם בזה אנו משקיעים מחשבה ותכנון משמעותיים והדבר ישפיע על מסעות המטופלים בבית החולים, חינוך הצוותים, תכנון המבנים, מערכות התחבורה, והרכב הצוותים".
העולם הרפואי, מזכירה וויינשטיין, משתנה במהירות. גם מודל האשפוז הקלאסי עובר מהפכה. "אנחנו צריכים לתכנן בית חולים לפי מסע המטופל שיתקיים עוד שבע או שמונה שנים, מועד פתיחת בית החולים", היא אומרת. "כבר היום יש יותר אשפוזי בית, אשפוזי יום ו’בתים מאזנים’ למטופלים פסיכיאטריים. לא כל מי שמקבל טיפול צריך לישון בבית החולים".
על פי תפישה זו, בבית החולים החדש יוקדשו המיטות בעיקר למקרים מורכבים ולמצבים הדורשים השגחה רציפה. הרעיון הוא להקטין היקף האשפוז, לייעל אותו ולהתאים אותו למציאות רפואית שבה חלק גדול מהטיפול מתרחש מחוץ לכותלי בית החולים.
אתגר כוח האדם הרפואי
לצד האדריכלות, ההנדסה והטכנולוגיה, האתגר הגדול אולי ביותר הוא כוח האדם. פרופ’ וויינשטיין מדברת על צורך לגייס אלפי עובדים במציאות של מחסור מתמשך ברופאים ובצוותים רפואיים, ובמקביל על שאיפה להביא לדרום את האנשים המעולים ביותר ולא רק למלא תקנים.
כבר היום היא מספרת על גיוס ראשוני של סטודנטים לרפואה ומתמחים, מתוך מטרה לבנות סביב בית החולים העתידי קהילה רפואית חזקה. התמריץ המרכזי מבחינת הרופאים הוא הזיקה ל"שיבא", שהוא מרכז רפואי מבוקש ובעל מוניטין מקצועי גבוה. במקביל מתוכננות גם שכונות מגורים לצוותים הרפואיים, ובניית קהילות כחלק מהרצון לספק להם מעטפת תומכת ותנאי שירות מעולים.
איחוד גוף ונפש הלכה למעשה
ובכל זאת, אחד המהלכים הדרמטיים ביותר בפרויקט הוא האיחוד המתוכנן עם בית החולים לבריאות הנפש בבאר שבע. המהלך כבר הביא להרחבת היקפי הבנייה ומספר המיטות. בעיני וויינשטיין, מדובר בצעד מתבקש: "החיבור בין רפואה כללית לבריאות הנפש הוא התפיסה הנכונה, היעילה והמתקדמת ביותר. הוא מעניק למטופל את הרפואה הטובה ביותר, חוסך משאבים וגם מסיר סטיגמה. המודל שאנחנו נבנה יהיה ייחודי וישמש גם אחרים".
פתיחת בית החולים "פרס" בנגב, היא מדגישה, תיעשה בשלבים: תחילה מרפאות חוץ המיועדות לטיפול אמבולטורי, אחר כך מחלקות וחדרי ניתוח לפעולות אלקטיביות, ובהמשך חדרי מיון, חדרי לידה והמערך הפסיכיאטרי.
בסופו של דבר, מאחורי כל המספרים והשרטוטים, עומדת גם מידת הענווה של מי שמבינה את גודל המשימה. "כשקיבלתי את התפקיד לא הבנתי עד הסוף את עומק האחריות ואת היקף הציפיות", היא מודה. "אבל היום ברור לי דבר אחד: אנחנו נדרשים להעמיד לתושבי הנגב בית חולים מתקדם, הטוב מסוגו, הטוב ביותר בעולם’".
