לפני כחמש שנים הבחינה הפסיכולוגית הקלינית עינב יולביץ, יחד עם כמה קולגות שלה, שמשהו גדול מאוד קורה אצל חלק מהמטופלים שלהן, שנחשבים בריאים יחסית מבחינה נפשית. אלה דיווחו על מצוקה קשה בתוך קשר בינאישי קרוב, והרגישו שהם הולכים ומשתגעים. "התחלנו לחקור את התופעה ברחבי העולם והבנו שיש משהו משמעותי שאנחנו צריכות להביא לארץ, שיכול לעזור להמון אנשים.
זה פשט כאש בשדה קוצים", מתארת יולביץ את מה שהביא אותה לייסד את ארגון "עוגן - פסיכולוגיות למען נפגעי/ות יחסים נרקסיסטיים פסיכופתיים". "מהר מאוד מטפלים ביקשו הכשרה בתחום, אנשים רצו שנטפל בהם, והתחלנו לנסות ליצור מחקר בתחום בישראל ולהתבסס על ממצאי מחקרים קודמים. קראנו לתופעה יחסים נרקסיסטיים־פסיכופתיים".
אז מהו נרקיסיזם במערכת יחסים ומה בינו ובין אהבה עצמית?
"יחסים נרקסיסטיים־פסיכופתיים מתארים את היחסים ולא בהכרח את הפרעת האישיות. למעשה, הפוגעים במערכות יחסים כאלה יכולים להיות בעלי מגוון הפרעות אישיות, לא רק נרקסיסטית, אלא למשל אנטי סוציאלית או גבולית. אנשים שנכנסים למערכת יחסים מהצד הפוגע, הם בדרך כלל כאלה שלא הבשילו להתפתח מבחינה רגשית. הם לא יכולים להתמודד בלי האחר, ולכן הם כל הזמן צריכים אותו כדי לווסת את עצמם, להרגיש בעלי ערך וקיימים. האחר משמש רק בשבילם.
"אדם בריא מפתח נפרדות מהאחר ויכול לראות אותו. כמובן, אנחנו תמיד משתמשים באחר, כדי שיכין לנו אוכל או יעניק לנו מסז', אבל כשמהות היחסים היא שימוש באחר והזנחה של צרכיו, מדובר בחולי. אחד הדפוסים הבסיסיים במערכת יחסים נרקסיסטית־פסיכופתית הוא כשהאחר הופך לאובייקט בשימושו של הפוגע. אלה יחסים עם המון דרמה – קירבה ומרחק, אידיאליזציה ואז הקטנה וזריקה, כשמקור הדרמה הוא העולם הפנימי של המתעלל, והוא אינו קשור לנפגעת".
עינב יולביץ, פסיכולוגית קליניתצילום: אלבום פרטיעם זאת, יולביץ מבקשת להדגיש, כי לא כל נרקסיסט הוא מתעלל. "מדובר ברצף. יצרנו ב'עוגן' ציר שנקרא 'בין הזנחה לשימוש'. לפי הציר, כאשר יש מעט הזנחה, זה לא נעים ופוגע, אבל לא מדובר בהתעללות, שבה יש הזנחה גבוהה, שימוש גבוה באחר ולמעשה, אין אחר בכלל. הרוב אינם בקטגוריית המתעללים האיומים. הם אולי לא בני הזוג הכי טובים, לא תמיד אמפטיים או רואים את צורכי הזולת, אבל זה לא אומר שכולם נקמנים נוראיים".
לאחרונה רווחים המונחים גזלייטינג והוברינג – מה משמעותם?
"גזלייטינג הוא מונח מחקרי מקצועי, המדבר על שבי נפשי - אדם שמשתלט על נפש של אדם אחר, תוקף תפקודים קוגניטיביים ומעלה רגשות חזקים כדי להשתמש באחר ולשבות אותו. זה כמו כת של איש אחד, וזה המנגנון הנפשי, כשלפעמים זה נעשה במכוון ולעיתים לא. המקור להתנהגות נעוץ לפגיעה מהעבר. המתעלל חווה בעצמו שימוש משמעותי, הזנחה, חודרנות ופולשנות בילדותו, וזו השפה שהוא מכיר. לא אפשרו לו להתפתח כנדרש, הוא לא קיבל מענה לצרכיו הפסיכולוגיים, ולכן הוא התפתח להיות אדם כזה.
הוברינג הוא מונח שמגיע מהפסיכולוגיה הפופולרית, ומשמעו ניסיון לשאוב מחדש לקשר (מקור המונח משואב האבק הנודע "הובר" – ע.ג). המתעלל חי עם חסכים נרקסיסטיים משמעותיים, והוא לא יכול להתקיים ללא הזנה מאדם אחר, ולכן הוא כל הזמן צריך להיות בקשר, אבל הוא אף פעם לא יכול להיות בקשר באמת. הוא לא מסוגל לאינטימיות, אבל כל הזמן שובה את האחר ומנסה לשאוב אותו חזר בקשר. זה לא בהכרח קשר בריא, העיקר שיש קשר. אם הוא מקבל יחס, הזנה ותגובה רגשית מהאחר, הוא מרגיש קיים. זו גם הסיבה שקשה להיפרד מאדם כזה, כי הוא ימצא דרך להחזיר אותך לאיזשהו קשר, כל קשר".
האם אפשר לטפל בהתנהגות נרקסיסטית?
"ככל שההפרעה חמורה יותר, הסיכוי שהנרקסיסט יגיע לטיפול ויישאר בו נמוך מאוד, כי מתוקף ההפרעה הוא לא יכול ליטול אחריות, להתבונן פנימה ולשמוע ביקורת. לכן גם אם יגיע לטיפול, הוא לא יתמיד בו. ככל שההפרעה חמורה פחות, והאדם מסוגל להכיר בה ולהגיע בעקביות לטיפול, השינוי אפשרי".
איך אישה יכולה להכיר את הגבולות הבריאים ולהימנע מהשפעה רגשית מצד נרקסיסט?
"שאלה אותי פעם מישהי בהרצאה, איך היא יכולה לחנך את הבת שלה, כך שלא תיכנס למערכת יחסים כזו. אז התשובה לשאלה היא ראשית לאפשר לה להבין מי היא ומה הצרכים שלה ושנית לאפשר לה גם מקום לקבל מענה לצרכים שלה. אגב יום האישה, בתרבות ובחברה שלנו נשים נוטות הרבה יותר להיות אלה שדואגות, מטפלות ורואות את האחר, גם על חשבון עצמן.
"הרבה פעמים נפגעות מערכות יחסים נרקסיסטיות גדלו בעצמן בבתים שבהם הן נאלצו לוותר על הצרכים שלהן. השאיפה שלנו היא 'נרקסיזם בריא' - שזה על־פי התיאורטיקן אריק פרום, המקום שבו האדם דואג גם לעצמו וגם לאחר. המתעלל דואג רק לעצמו, והנפגעות ברוב המקרים פחות מדי דואגות לצרכים של עצמן. ולכאן נכנס עניין הגבולות – למעשה, כל הפתולוגיה במערכת היחסים הזאת היא שאין גבולות, ולכן יש חשיבות וצורך להקשיב לעצמנו, להבין מה בריא לנו וללמוד להציב גבולות".
על־פי הנתונים, מי מהמינים יותר נרקסיסטי?
"לפי מחקרים שונים, גברים יותר נרקסיסטיים מנשים ויש גם יותר גברים מתעללים מנשים. יחד עם זאת חשוב לציין, שיש לא מעט נשים מתעללות וגברים נפגעים. גם נשים הן בעלות הפרעות אישיות, והן יותר מקוטלגות כגבוליות. פעמים רבות הן נפגעו מינית, שבעקבותיה מפתחות פוסט־טראומה מורכבת ויכולות לפגוע.
"אנחנו גם רוצות לדעת לזהות את התופעה כדי לעצור אותה, וגם צריכות להיזהר מאבחון יתר והכללה, כי זה יגרום לנו לפספס את המקרים האלה באמת. לעיתים הפוגעים מציגים עצמם בכלל כקורבנות. זה עניין מורכב, ולהתמודד איתו נדרשים אנשי מקצוע רציניים, מנוסים ומומחים בתחומי האישיות".
האומץ להיחלץ
"נחשפתי למונח 'נרקסיסט' לגמרי במקרה. לקוחה שהייתה בפגישת ייעוץ, אמרה שבעלה נרקסיסט, והפנתה אותי למקורות אמריקאיים שמסבירים על התופעה. כבר באותו ערב צללתי לתוך עולם שלם של דפוסים נרקסיסטיים התנהגותיים ואישיותיים, הן כאלו שמאפיינים מערכות יחסים והן התנהלויות משפטיות אופייניות, והופתעתי לגלות עד כמה הנושא ידוע ומפותח בארה"ב", כך מספרת עו"ד רות דיין־וולפנר, בעלת משרד עורכי דין בתחום דיני משפחה וירושה זה שלושה עשורים. "הכרתי כל אחת מההתנהגויות האלו בנפרד, אבל החיבור של הכול לדפוס אחד הדהים אותי והפיל לי 'שק של אסימונים'.
ההבנה הזו הניעה את עו"ד דיין־וולפנר לשתף על התופעה בפודקאסט שלה, "בית הספר לקארמה טובה". "ערכתי פרק בפודקאסט בשם 'להתגרש מנרקסיסט', שהפך לוויראלי, התחלתי להעמיק עוד ועוד בדפוס הנרקסיסטי. מאז, ובעקבות עיסוק מתמשך בתופעה מכל היבטיה, קיבלתי תגובות מאלפי נשים שסיפרו, כי ההבנה שמדובר בדפוס התנהלות, ושהבעיה לא אצלן, שינתה את חייהן ונתנה להן אומץ לחלץ עצמן ממערכות יחסים רעילות ומתעללות", היא מסבירה.
תוכלי לתת דוגמה להתנהלות נרקסיסטית מתוך המקרים שייצגת?
"קשה לחשוב על דוגמה אחת, כי ייצגתי מאות מקרים כאלו ובכולם דפוס ההתנהגות מאוד דומה. כמעט תמיד מעורב האיום הגדול - 'אני אוכיח שאת חולת נפש וייקחו לך את הילדים'. האיום הזה, שאין לו קשר למציאות, גורם לנשים רבות להישאר בזוגיות רעילה, מהפחד שהוא אכן צודק, היא התרגלה להאמין לו וכעת חוששת שאולי היא באמת קצת חולת נפש ואולי ייקחו לה את הילדים. מדובר בגזלייטינג מוחלט, שחוזר על עצמו בהרבה מאוד מערכות יחסים. לעיתים האיום הזה מלווה ב'טיפול שתיקה', שבמהלכו הוא מפסיק לתקשר איתה. מטרתם של טיפולי שתיקה, שמהווים התעללות רגשית, היא להביע את חוסר שביעות רצונו מהתנהגותה וגם לפגוע אנושות בערך העצמי לה. נשים במצבים כאלו נשארות גם כשהן עוברות התעללות, כי הן חלשות מדי מכדי לעזוב.
עו"ד רות דיין־וולפנרצילום: יח"צ"בהמשך הם יטענו שהם רוצים להגיע להסכם, אבל בפועל יעשו הכול כדי למנוע הסכם - יאשימו את עורכי הדין של האישה, את המגשר, ישנו דעתם, יציבו דרישות לא הגיוניות ובעצם, יתישו אותך עוד לפני שהתחלתם את ההליך".
איך מתמודדים עם נרקסיסט בבית המשפט?
"חשוב לציין, שמערכת המשפט לא מכירה בנרקסיזם כעילה משפטית, והעובדה שמי מבעלי הדין הינו נרקסיסט או נרקסיסטית, לא משנה את ההליך המשפטי. יחד עם זאת נרקסיסטים הופכים את ההליכים המשפטיים לשדה קרב, שמטרתו לנקום בצד שכנגד, וצריך לדעת להתמודד איתם באמצעות בניית אסטרטגיה לניהול התיק, הגשת בקשות לצווים שמטרתם למנוע הברחת רכוש או לגלות מידע. הצווים נדרשים גם כי נרקסיסטים רבים מנסים להבריח רכוש כדי להקנות לעצמם אשליית שליטה, וגם כי הם מסרבים לגלות מידע, לא מצרפים מסמכים ועושים כל שביכולתם כדי לשמר שליטה על המידע הכלכלי.
"במקרים הקשים מתבצע גם הליך של ניכור הורי שמצריך מינוי מומחים והגשת בקשות שמטרתן למנוע את הניכור".
מי תומך בנשים הנפגעות לפני, בזמן ולאחר ההליכים המשפטיים?
"אם ההתעללות היא פיזית, ניתן לפנות למעון לנשים מוכות או לרווחה ולבקש סיוע. במקרים שבהם ההתעללות מתוחכמת יותר, אני ממליצה מאוד לפנות לטיפול, שיסייע בשיקום הערך העצמי ובהתמודדות עם התהליך. הליך טיפולי טוב הוא אחד הכלים החשובים ביותר שיש כדי לצלוח את הליך הפירוד".
בקטנה: בין נרקיס לנרקסיזם
מקור המונח נרקסיזם באגדה מהמיתולוגיה היוונית; האלה נמסיס הענישה את הנסיך יפה התואר נרקיסוס, וגרמה לו להתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה. ואומנם נרקיסוס לא הצליח להינתק ממנה, לא אכל ולא שתה, עד שמת. כשהנימפות ביקשו לשרוף את גופתו, הוא הפך לפרח הנרקיס.
עו"ד דיין־וולפנר על הסימנים ליחסים נרקסיסטיים־פסיכופתיים
1. הפצצות אהבה (“Love Bombing") – נרקיסיסטים מתחילים מערכות יחסים עם הצפה של מחמאות, תשומת לב וחיזור אינטנסיבי. זה עשוי להיראות כמו אהבה מהאגדות, אבל מדובר בטכניקה שנועדה ללכוד אתכם רגשית וליצור תלות.
2. חוסר אמפתיה – נרקיסיסטים מתקשים להרגיש חמלה כלפי אחרים. הם עשויים לזייף אמפתיה כשזה משרת אותם, אך ברגע האמת, הם מתעלמים מהצרכים ומהרגשות שלכם.
3. היסטוריה של מערכות יחסים בעייתיות – אם מישהו מספר, שכל בני הזוג הקודמים שלו היו "משוגעים", "בעייתיים" או "לא בסדר", זו נורת אזהרה גדולה. נרקיסיסטים לרוב מתארים את עצמם כקורבנות תמידיים של אחרים.
4. הם לעולם לא לוקחים אחריות, ומאשימים אחרים – נרקיסיסטים לעולם אינם אשמים. תמיד יהיו אחרים שניתן להטיל עליהם את האשמה, והם אלופים בהמצאת סיפורים שיציגו אותם כחסרי אונים או צודקים לחלוטין.
5.תוקפנות פסיבית־אגרסיבית – כשהם לא מקבלים את מבוקשם, נרקיסיסטים עשויים להפעיל טיפולי שתיקה, סרקזם עוקצני או עקיצות מרומזות, שגורמות לכם להרגיש אשמה או חוסר ביטחון.
6. גזלייטינג – הם יכחישו דברים שאמרו, יעוותו עובדות, ויגרמו לכם לפקפק בזיכרון שלכם או בתחושות שלכם כדי לערער אתכם ולגרום לכם להרגיש תלויים בהם.
7. נטייה לנצל אנשים לטובתם – נרקיסיסטים רואים באנשים סביבם כלים להגשמת מטרותיהם. הם ייצרו קשרים אסטרטגיים וינצלו אחרים לטובתם, בלי רגשות אשמה, כאשר הם זורקים אנשים הצידה כשהם כבר לא "שימושיים".
8. תגובות קיצוניות לכל ביקורת – כל ביקורת, ולו הקטנה ביותר, יכולה לעורר אצלם התקף זעם, שתיקות רועמות או התקפה חזרה במטרה לפגוע בכם.
9. צורך קיצוני בשליטה - הם בעלי צורך קיצוני לשלוט באנשים אחרים, בסיטואציות ובמידע, ולא מהססים להפעיל מניפולציות קיצוניות שמטרתן להשיג שליטה.
