קרן ברל כצנלסון וחברי הכנסת ולדימיר בליאק, מירב כהן, נעמה לזימי, מטי צרפתי הרכבי, גלעד קריב ואפרת רייטן, עתרו היום (ראשון) לבג"ץ כנגד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הממשלה ועוד, בטענה כי הפרו את החוק כשלא פרסמו את כל המידע הרלוונטי לתקציב המדינה 2023. העותרים טוענים כי הסתרת המידע כביכול מהכנסת ומהציבור מקשה על ההבנה מהם סדרי העדיפויות האמיתיים של הממשלה, במיוחד בכל הנוגע לשימוש בתקציב המדינה לחלוקת כספים קואליציוניים למיניהם על חשבון הצרכים הביטחוניים והאזרחיים שנובעים מהמלחמה, וכן צרכי השיקום של המערכות הציבוריות כמו בריאות הנפש, חינוך, רווחה ועוד. בג"ץ הורה למדינה להגיב עד ה-7 בפברואר לעתירה.
נטען כי הסתרת המידע נוגעת בעיקר לשלושה מסמכים: "הספר הכחול", שהוא פירוט מילולי של התוכניות השונות בכל אחד ממשרדי הממשלה ו"הספר הירוק" שהוא פירוט של התוכניות לתקנות השונות, שרק בעזרתן ניתן לדעת לאן הכסף באמת מיועד. המסמך השלישי, התחזית הרב-שנתית, אמור לאפשר לכנסת להבין מהו סדר העדיפויות ארוך הטווח של הממשלה, והגשתו לכנסת, נטען, היא חלק מהמחויבות החוקית של שר האוצר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
1 צפייה בגלריה
ישיבת הממשלה ביום ה-93 למלחמה
ישיבת הממשלה ביום ה-93 למלחמה
ראש הממשלה ושר האוצר בישיבת הממשלה ביום ה-93 למלחמה
(צילום: EPA/RONEN ZVULUN / POOL)
למעשה, טוענים העותרים כי הסתרת המידע כביכול משמעותה שבפועל הח"כים, גם אלו של הקואלציה שאישרו את התקציב, לא ידעו על מה הם באמת מצביעים.
העותרים באמצעות עו"ד חגי קלעי טוענים: "ללא הליך חקיקה סדור, המביא לידיעת חברי הכנסת את מלוא המידע הרלוונטי, מתרוקן מתוכן תפקידה של הכנסת כמי שאמונה על הארנק, במערכת האיזונים והבלמים שבין שלוש הרשויות".
עוד נטען כי מכיוון שהממשלה מתכוונת לבצע את אותו מהלך חקיקתי גם בתקציב המעודכן ל-2024, העותרים מבקשים מבג"ץ להבהיר שמדובר בהפרה של החוק והנוהג המקובל. "ההפרה חמורה שבעתיים, בכך שהממשלה פועלת לקדם את אותה מתכונת חקיקה, ללא הסבר מילולי, ללא תחזית רב שנתית, וללא פירוט לתקנות, גם בחוק התקציב 2024. הממשלה מנצלת את הרוב הקואליציוני הנתון לה על מנת לרוקן את הליך חקיקה חוק התקציב השנתי מתוכן.
"חוק התקציב עומד בניגוד להוראות חוק יסוד משק המדינה, בניגוד להוראות חוק יסוד התקציב, בניגוד לנהלי העבודה המקובלים בהליך חקיקה של חוק תקציב, ומבלי שניתנה לחברי הכנסת תשתית עובדתית רלוונטית מינימלית על מנת לבחון את תוכניות העבודה העומדות בבסיס החוק, או את התחזיות הכלכליות שעל בסיסן גובש החוק. בכך הפכה הכנסת לחותמת גומי של הממשלה", נטען.
רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, מסר כי "ממשלת ישראל בהתנהלות בלתי חוקית מסתירה מחברי הכנסת והציבור את הביזה שמתרחשת בזמן המלחמה. במקום לדאוג לשירותי בריאות הנפש, הרווחה והחינוך הקורסים - מיליארדי שקלים מחולקים למשרד ממשלה מיותרים. אנחנו מבקשים מבג"ץ להורות לממשלה לחשוף באופן מיידי את המספרים והמסמכים האמיתיים של תקציב 2023, ולהנחות אותה להציג את אותו מידע קריטי בדיוני תקציב 2024".
גם השרה לשעבר, ח"כ מירב כהן ציינה כי "הממשלה מעדיפה לאשר חוק תקציב רזה וללא פירוט מספק, כדי להגביל את היכולת לפיקוח פרלמנטרי וציבורי ראוי ואפקטיבי".
ח״כ נעמה לזימי ציינה כי "הגשנו עתירה חשובה מאין כמותה, שתשים סוף לזלזול בחברי הכנסת ולהסתרת המידע השיטתית מאיתנו מצד משרד האוצר. התקציב המתוקן שהובא אלינו לשנת 2023 הובא ללא הפירוט הנדרש, באופן שמנע מחברי הכנסת לבצע פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על פעילות הממשלה. אנחנו מגישים את העתירה הזו כדי שהמצב המביש הזה לא יחזור על עצמו לקראת תקציב 2024 שמחייב סדרי עדיפויות אחרים לחלוטין נוכח המלחמה ומצבם העגום של השירותים החברתיים שהוזנחו ויובשו. לכן, אנחנו דורשים לקבל את כלל הפירוט על הסעיפים התקציביים באופן שקוף וברור וכפי שנעשה בכל אישור תקציב בעבר, ולאפשר דיון עומק שיעסוק בסדרי העדיפויות ומצב החברה הישראלית ביום של אחרי".
ח"כ ד"ר מטי צרפתי הרכבי ציינה כי "הצטרפתי לעתירה לבג"ץ שדורשת את חשיפת פירוט התקציב כי לציבור מגיע לדעת לאן הולך הכסף שלו. למען הציבור ובטח בתקופה קשה זו, אנחנו לא מתכוונים לוותר. זה תפקידנו כנבחרי ציבור".
מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, ח"כ ולדימיר בליאק ציין כי "שקיפות היא אבן יסוד בדמוקרטיה מתוקנת".
ח"כ אפרת רייטן ציינה כי "לאור הדברים והתעלמות הממשלה מפניותינו, נאלצנו לפנות לביהמ"ש לקבלת סעד שיורה לממשלה להעביר פירוט התקציב הנוסף לשנת 2023 בהקדם".
ח"כ הרב גלעד קריב הוסיף כי "הממשלה מנסה לעקוף את הכנסת כדי להסתיר מהציבור את סדרי העדיפויות האמיתיים שלה. יותר מתמיד, ישראל זקוקה לתקציב שמגדיר סדרי עדיפויות חדשים, עם השקעה בקיבוצים, במפונים מהצפון והדרום, בשירותים החברתיים שקרסו ובעיקר בשיקום האמון של הציבור הישראלי במערכות הציבוריות".