"עברתי כמה דברים לא פשוטים במהלך חיי, בלשון המעטה. העמידה בהם הוכיחה לסביבה ולי שאני אישה חזקה. הצלחתי להפוך משברים להזדמנויות, לימון ללימונדה, סיכונים לסיכויים. לא ויתרתי גם כשהדרך הייתה קשה עד כדי שנדמתה כבלתי אפשרית. באחד המשברים הקשים שחוויתי, בתחום המקצועי והמשפחתי, בשנות ה-90, טופלתי אצל פסיכולוג. הוא אמר לי: 'רוז'ט, לא כל אחת הייתה יכולה לצאת ממצב דומה לזה שהיית בו. את אישה חזקה, אשת ברזל". כך מספרת ל-ynet רוז'ט חינאווי, יו"ר ובעלים של קבוצת חינאווי ג'ורג' משקאות.
באוגוסט תחגוג רוז'ט 70 שנה עם משפחתה המורחבת. למרות שהיא יכולה להרשות לעצמה לפרוש וליהנות מהפירות שהיא עצמה גידלה, אין לה כל כוונה לשנות את שיגרת חייה. מה שמעניין אותה זה לראות את הקבוצה, שכוללת בתוכה את רשת חנויות היין wine & more ואת החברה היבואנית והמשווקת, אנוטקה, ממשיכה לצמוח, כשהיא עצמה, כיו"ר, מעורבת בכל מהלך.
40 שנה חלפו מאז שבעלה ג'ורג', שעל שמו נקראת הרשת, נפטר במפתיע. רוז'ט נאלצה להתמודד עם ניהול העסק ללא ג'ורג' שהיה דמות דומיננטית בצד המקצועי. יותר מכך, היא ניצבה מול לא מעט אתגרים מעצם היותה אישה, מנהלת, ועוד בתחום לא שגרתי עבור החברה השמרנית שבה גדלה. לצידה, חשוב לה להדגיש, עמדו ברגעים הקשים שני אחיה, וודיע ואליאס, שהתגייסו למשימה. "לא הייתי עוברת את המשברים שחוויתי בלעדיהם", היא מודה.
את אישה שגדלה בחברה שמרנית, ומנהלת עסק של אלכוהול, לא הייתה התנגדות כלפיך?
"הצבתי לעצמי מטרות והלכתי לקראתן. כשאת מציבה עובדה, אנשים מקבלים אותה. לא אחת הרגשתי קנאה כלפיי, אבל זה לא הפריע לי להמשיך בדרכי, עם הזמן גם הפכתי סמן ימני. לדוגמה, כשסיימתי לבנות את הבית ביפו, הייתי האישה היחידה שבנתה. אף אחד באותו זמן לא בנה ביפו בית כזה. אנשים הרימו גבה. פתאום כולם התחילו לבנות, אחריי. לצד הקנאה, היו גם הרבה מפרגנים".
היא נולדה ביפו למשפחה נוצרית (בת חמישית לאחר ארבע בנות, אחריה נולדו עוד שני בנים), ומתגוררת בה גם היום. עד גיל 12 למדה בביה"ס לנזירות, אז עברה ללמוד בנצרת, בביה"ס סנט ג'וזף, שנמצא בבעלות מנזר בשם זהה. לאחר שנתיים עברה לחיפה. את לימודיה התיכוניים העבירה בבית ספר נזירות נצרת, שגם היום מדורג בין בתי הספר התיכונים המצטיינים בישראל.
"משחר ילדותי קיבלתי חינוך נוצרי", היא מספרת. "מלבד הידע, הפנמתי ערכים של סלחנות, אהבה, נתינה, שהנצרות מבוססת עליהם. להתחנך בביה"ס לנזירות ובפנימייה זה אומר גם להבין את החשיבות של משמעת, נחישות ואחריות. מעולם לא חששתי לקחת אחריות על עצמי". כשבידה תעודת בגרות היא חזרה לביתה ביפו, והחלה ללמוד מינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. "בתקופה ההיא, זה היה קשה. מצאתי את עצמי צעירה יחידה מול אנשי עסקים, הפחד שיתק אותי. עזבתי ופניתי ללימודי מלונאות בתדמור, במטרה להיות מנהלת מלון".
והיית?
"לא", היא מחייכת. "סיימתי את הלימודים, אבל לחיים היו תוכניות אחרות עבורי. במסיבת הסיום הכרתי את ג'ורג' חינאווי, שהיה אחיו של גיסי. משפחת חינאווי כבר אז הייתה ידועה ביפו כמשפחה של אנשי עסקים מצליחים. בתום המסיבה הוא הציע ללוות אותי הביתה, ומשם כבר לא נפרדנו".
כמו בסרטים, מהרגע הראשון ידעת שזהו, שזה יהיה בעלך?
"לא. הוא מצא חן בעיניי והתאים לי, אבל האהבה התפתחה עם הזמן. הכרנו ביולי, התחתנו לאחר תקופת אירוסין קצרה ב-4 באוקטובר. כשנישאנו, הייתי בת 18 וג'ורג' בן 24".
לאחר שנישאו, החלה חינאווי לסייע לבעלה בעסק, שהיה אז חנות אחת ביפו. חנות המשקאות הראשונה של משפחת חינאווי הוקמה ע"י קרים חינאווי ביפו, בשלהי שנות ה-40, כשהיא מציעה מגוון יינות ומשקאות אלכוהוליים יוקרתיים מרחבי העולם. ב-1974 עברה החנות לניהולו של ג'ורג', שהעשיר את מגוון המשקאות בחנות, ובין היתר דאג ליבוא אישי של יינות עתיקים ויקרים עבור חלק מהלקוחות. "ג'ורג' היה אדם נפלא", אמרה חינאווי. "חיינו יחד בחברות ובאהבה, והקמנו משפחה. נולדו לנו שלושה בנים: הבכור, טופיק חינאוי, מתגורר היום בקנדה, במונטריאול, נשוי ואב לשלושה. הוא הבעלים של רשת Hinnawi Bros bagels and coffee in Montreal. אנדראוס, בן 46, הוא מנכ"ל אנוטקה, חברת הייבוא של הקבוצה, נשוי ואב לשניים. ואסים, הצעיר, בן 41, הוא מנכ"ל הקבוצה, הוא נשוי, עדיין ללא ילדים".
ממשיכת דרכו
לכאורה, הכל היה נראה בטוח, יציב ונוצץ לבחורה הצעירה. אלא שב-1986 חייה התהפכו. ג'ורג' נפטר כשהוא בן 36, והיא נותרה אלמנה בת 28, עם שלושה ילדים קטנים, בני 8, 4 ושנה וחצי, ועסק מתפתח. "לג'ורג' היה התקף לב, שריר הלב שלו הלך ונחלש. טסנו ליוסטון שבארה"ב, שם ניתח אותו רופא לבנוני, שמיד לאחר הניתוח הסביר, שג'ורג' לא יחיה עוד זמן רב", סיפרה חינאווי בעצב. "הניתוח הצליח, אבל החולה מת".
לחינאווי לא היה כל היסוס, שהיא ממשיכה את דרכו של בעלה בעסקים. ביחד עם אחיה, אליאס אבו מנה, ועם אנדרה חינאווי, המשיכה לנהל אותם, כשבמקביל החלה לבנות את בית החלומות שתכנן בעלה לפני מותו. "מבחינתי, זה היה חלק מהצוואה של גורג', שלא זכה לראות את החלום שלו בנוי", היא אמרה. היא סיימה את הבנייה, במקביל לניהול העסק והמשפחה, תוך תקופות לא פשוטות, בעיקר בסמוך למותו של ג'ורג'. "היה קשה, אבל החזקנו מעמד", היא סיפרה. אחת מנקודות הציון בדרך למעלה הגיעה ב-1997, אז נפתח הסניף השני של חינאווי, בהרצליה פיתוח, שנחל הצלחה רבה.
בינתיים בניה בגרו, וכשביקשו ללמוד באוניברסיטה בארה"ב, היא השכירה את הבית לשגרירות אנגליה, ובסכום שקיבלה כשכר דירה, מימנה את לימודיהם בסן דייגו. "אימא שלי חינכה אותי לכך, שהכי חשוב זו תעודה של לימודים. היא נהגה לומר, שתעודה זה כמו נשק ביד. ככה גם אני חינכתי אותם".
מעורבת בכל החלטה
אם צריך לשים את האצבע על תחילת התנופה של הרשת, הרי שהיא הגיעה ב-2004, כשחינאווי חוזרת מחצי שנה בארה"ב, לשם נשלחה מטעם המרכז הכלכלי לפיתוח היהודי-ערבי, ולמדה, בין היתר, איך להרחיב עסק קיים, כשבמקביל גם שלושת בניה חוזרים מארה"ב, וביחד הם מסתערים על המטרה: הקמת רשת מקצועית לממכר אלכוהול ויין - Wine & More. לצדה, הם רוכשים את חברת אנוטיקה.
נכון להיום הרשת מונה 11 סניפים, שמציעים משקאות, קצביות בשר פרימיום, מעדניית גבינות ומוצרים נלווים. המחזור השנתי עומד על 100 מיליון שקל. "ב-2004, כשבניי חזרו מארה"ב והשתלבו בחברה, אחי הבכור ביקש לפרוש", היא נזכרת בעוד רגע של משבר, שנפתר לדבריה בדרך של אהבה. "בני הבכור, שנמצא היום בקנדה, לקח אז את המושכות והחל לנהל את העסק. כשהוא החליט לעבור עם משפחתו לקנדה, ישבנו, שני הבנים שנשארו פה ואני, ודיברנו וקיבלנו החלטה. הם מנהלים ואני מלמעלה. מעורבת בכל. קיבלתי בבית חינוך של ראש פתוח, וגם אני כזו. יש לי שלושה בנים תותחים, כל אחד מהם מאושר היום במקומו".
התאלמנת בגיל 28, ומעולם לא נישאת שוב.
"נכון. התחתנו 'לפי הספר' המקובל אצלנו, לקח זמן עד שהקשר התחזק. ודווקא כשהתחיל להיות קל יותר וטוב, האיש נעלם. אני אדם מאמין, אבל בחודשים הראשונים לאחר מותו כעסתי. לא הבנתי איך זה קרה לי. זה לא שאסור לנו להינשא שוב, אבל זה לא היה בראש שלי. רציתי להמשיך את הדרך שלו בעסקים ולגדל את הילדים, לא שמתי את עצמי בפרונט. תמיד קיבלתי תמיכה גדולה מהמשפחה ולזה אין תחליף, וגם גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. כשלקחתי את המושכות, גם לבנות את הבית וגם את העסק, זה לא היה פשוט. זה לא היה רק להחזיק את הראש מעל המים, אלא להיאבק ולהוכיח שלמרות שאני אישה, אני יודעת מה אני רוצה ולא אוותר. חלק לא מבוטל מהביטחון בעצמי הגיע מהחינוך שקיבלתי בבית ומג'ורג' עצמו".
תסבירי.
"הוריי גידלו אותי עם ראש פתוח ומשוחרר, למדתי ובחרתי את דרכי בחיים. וג'ורג'? חייתי 11 שנים עם בעל, שיום אחד הודיע לי שהוא קנה לי מכונית, כדי שאטוס עוד יותר למעלה. זה לא היה כמו היום, בשנים ההן זו הייתה אמירה, הוכחה לזה שאני חזקה. המחשבה שקיבלתי את המכונית כי אני מתאמצת ומצליחה, נתנה לי כוח ומוטיבציה, כי הבנתי שג'ורג' מאמין בי.
"כאשת עסקים, תמיד אהבתי שיש חזון, לראות משהו שאחרים עוד לא ראו. לאחר שג'ורג' נפטר אמרתי שאם בעלי התחיל את החזון העסקי, להצליח ולהתרחב, למה שאפסיק את זה. אם זה היה קורה היום, הייתי עפה עוד יותר עם הניסיון שצברתי. גם חמותי נהגה לומר לי את המשפט שאומרים בערבית: 'אם את תופסת חול, הוא הופך לזהב בידיים שלך'. זו תוצאה של שילוב של חזון עם העובדה, שאנחנו לא מתפשרים על איכות", היא אומרת, תוך שהיא שולחת רמזים לא דקים למתחרים. "כרשת יבואנים אנחנו כמובן רוצים להרוויח, אבל לא בכל מחיר. לא נביא יין בשקל ונמכור ב-100 שקל. הבן שלי הוא אנין טעם. אנחנו מייבאים יינות מיקבים ייחודיים, ערך הבקבוק הנמכר אמיתי".
הרשת מונה כרגע 11 סניפים. יש תוכניות להרחבה?
"החברה צעירים ואנחנו מתכננים אבל מגיעות מלחמות ודברים כאלו ונעצרים".
אם במלחמות עסקינן, כמי שנולדה וגדלה כאן, עברת מלחמות. כמי שחיה בעיר מעורבת, הרגשת מתישהו לא נוח כערביה נוצריה?
"מעולם לא. הרגשתי מאוימת כמו כל אחד אחר במדינה, כי הטיל לא בוחר לאן ללכת. בכלל, על אילו הבדלים בינינו מדברים? מכניסים לנו דברים לראש, שלא קיימים. רוב האנשים עובדים ביחד ומסתדרים ומזמינים אחד את השני, ואז, כשמגיעה מלחמה, פתאום נזכרים להגיד, שזה יהודי וזה ערבי? כאדם, אני יכולה לחיות עם כל אחד, אני לא מאמינה בהבדלי דת גזע ומין. אני מזמינה אותך להאמין במה שאת רוצה, ותני לי להאמין במה שאני רוצה. כבעלים של קפה רוז'ט בכיכר השעון ביפו, הוא משמש עבורי כמקום למימוש חזון של דו-קיום וקירוב לבבות בין תושבי יפו ותושבי תל אביב.
"כנוצרייה, אני מתה על הדת שלנו, נותנת כבוד לכנסיה ולכומר פעם בשבוע, הולכת להתפלל בכל יום ראשון, מקבלת שם רוגע, אבל אני אדם חופשי. השפה של המשפחה שלי היא קודם עברית, המדינה שלנו היא ישראל. כשאני יוצאת לרבת עמון, אני תמיד אומרת שאני מייצגת את המדינה שלי. לצערי, עברנו כאן שנתיים וחצי קשות. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל אנשים כמו בן גביר וסמוטריץ' לא צריכים לייצג את המדינה. מדינת ישראל צריכה לחזור להיות בעמדה גבוהה כמו שהיא הייתה. למשל, למה לחכות שארה"ב תגיד לנו מה לעשות? לזה צריכים הנהגה נכונה וחזקה".
כמי שמתגוררת בעיר מעורבת, וכמי שמשפחתה מפוזרת בערים מעורבות, כדוגמת לוד, את עדיין מאמינה בסובלנות?
"בוודאי. זו הדרך הארוכה. אם המדינה תלך בדרכם של בן גביר וסמוטריץ', הדרך תהיה מאוד קצרה. צריך ללמוד לוותר, לתת כבוד אחד לשני כדי לחיות פה בשקט וביחד".
חינאווי אמנם הגיעה לגיל ולמצב, שלכאורה היא יכולה להוריד את הרגל מהגז, לשחרר, אבל אין לה, נראה כך, כל כוונה לעשות זאת. אנחנו משוחחות רגע לפני שהיא טסה למונטריאול, לבקר את בנה הבכור והנכדים, וכשתחזור, היא אומרת, תמשיך לנצל בכל יום את 24 השעות עד תום, לדחוף לדברים חדשים, כמו למשל סנדוויץ' צמחוני, שזה בהחלט חידוש ברשת שמתמקדת בבשר. היא גם תמשיך להתאמן עם מאמנת אישית פעמיים בשבוע, להתמקד בחיי המשפחה ותמצא גם זמן לחברות. "אנחנו בשנה של אי ודאות, אחרי מלחמה, לא יודעים מה יקרה עם לבנון ואיראן, ובשנת בחירות. אני כועסת כשאני שומעת שעסקים נסגרים. אני מייעצת לכל בעל עסק, לא לוותר על העסק, אבל בשנה הזו ספציפית חייבים לשמור על מה שיש. הדולר והאירו יורדים, עלינו להיות מציאותיים עם הרגליים על הקרקע ולשמור על מה שיש לנו. אני מקפידה ללמד את הדור הצעיר את ערך הסובלנות, וגם שלא הכל כסף. מי שיודע לעשות כסף, ידע לעשות אותו מכל דבר. אנחנו עושים את הכסף, לא הוא עושה אותנו. צריכים לשמור על ערכים".
הגיל מפחיד אותך?
"לא. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. הגיל מנחה אותי לא להעמיס על עצמי יותר מדי. להמשיך לעשות, אבל ברוגע".
אם חסר עוד חלק בפאזל של חיי האישה העסוקה והנחושה הזו, הרי שהוא נמצא בתפקידה כיו"ר עמותת יסמין וחלק מהנהלת העמותה, שהוקמה ללא מטרות רווח, למען קידום יזמות עסקית של נשים יהודיות וערביות, כדי לאפשר לנשים בישראל להשתתף בכלכלה הישראלית. "לצערי הרב, נשים מכל המגזרים והרבדים של החברה הישראלית עדיין אינן מחזיקות בזכויות שוות לגברים", היא אומרת. "היכולת שלנו כעמותה לחזק את הנשים שרוצות לצמוח ולהתפתח ולפעול למען כניסת נשים נוספות למגזר העסקי, היא הדרך לעשות את השינוי. אני מביאה איתי לתפקיד את האמונה שאנחנו יכולות להוביל שינוי חברתי וכלכלי דרך העסקים וההצלחה. בעיקרון, אישה משתחררת ויכולה להוציא את כל הכוחות שיש לה רק כשהיא חזקה, לכן, צריך לחזק ולהעצים נשים. אני מגיעה לזה גם מהסיפור האישי שלי. גם שלושת בניי, שהצטרפו לעסק שמובילה אמם, יודעים, שנשים יכולות וצריכות להוביל עסקים".
את מגדירה את עצמך אישה חזקה. איפה הרכות?
"במשפחה. הייתה תקופה שעזבתי הכל והלכתי להיות עם הבן שלי בסן דייגו, כי הוא היה צריך אותי אז. אני אימא. זה משהו שכלום לא קודם לו".
