בג"ץ פסק היום כי ICL (כיל לשעבר) מחויבת לשלם למדינה על המים שהיא מפיקה מים המלח, זאת באמצעות החברה-הבת שלה, מפעלי ים המלח.
המשמעות של פסק הדין (כך אומרים העותרים – לובי 99 ואדם טבע ודין) היא שמפעלי ים המלח תידרש לשלם למדינה סכום שמוערך בכחצי מיליארד שקל, עבור שימוש בשטח הזיכיון בשנים 2030-2017.
העתירה של אדם טבע ודין ולובי 99 הוגשה ב-2022 נגד החלטת משרד המשפטים לפטור את מפעלי ים המלח מתשלום דמי המים למדינה. כעת, שופטי בג"ץ דפנה ברק ארז, יעל וילנר ועופר גרוסקופף דוחים את עמדת המדינה ואת עמדת ICL. "משיבי הממשלה יורו למקורות לחייב את מפעלי ים המלח בתשלום דמי מים בגין מים המופקים בתחום הזיכיון", הם קובעים בפסק דין דרמטי.
החברה מחזיקה מאז 1961 בזיכיון להשגת מחצבים באזור ים המלח, ומשלמת תמורתו לממשלה תמלוגים שנתיים. המחלוקת שעמדה בלב התיק היא האם תמלוגים אלה חלים גם על השימוש שהחברה עושה במים מליחים בתחום הזיכיון, כך שהיא פטורה מתשלום נפרד של דמי מים עבורם.
עמדת ICL היתה שהזיכיון שלה כולל כבר את הזכות לעשות שימוש במים מליחים בתחום שבו הזיכיון חל, ולכן יש לראות את התמלוגים שהיא כבר משלמת כמשולמים, אף עבור מים אלה, ואין לחייבה בדמי מים בנוסף.
מהצד השני, הארגונים החברתיים שעתרו טענו שאין לפטור את המפעלים מתשלום תמלוגים נפרדים עבור המים המליחים שהיא עושה בהם שימוש, והיא חייבת בתשלום נפרד מהתמלוגים המשולמים כבר תמורת הזיכיון.
המדינה – באמצעות רשות המים והביוב – ניצבה בתווך: תחילה צידדה בעמדת העותרים אבל בהמשך בעקבות חוות דעת משפטית של מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, אימצה רשות המים את העמדה הפרשנית של מפעלי ים המלח, וזו העמדה שהיא הציגה בבג"ץ. מקורות, להבדיל, הביעה תמיכה בעמדה העקרונית של העותרות.
הסוגיה למעשה התעוררה בעקבות תיקון לחוק המים שעבר ב-2017, שלפיו גם מפיקות מים גדולות כדוגמת ICL, שנהנו עד אותה שנה מהטבות שפטרו אותן מתשלום, ישתתפו בנטל על קופת המים המשותפת וישלמו את חלקן למקורות – באופן שיוזיל את דמי המים עבור כלל אזרחי ישראל.
שופטי בג"ץ ניתחו לעומק את הסוגיה ובפסק דין מנומק, כתבה השופטת ברק-ארז: "המסקנה המתבקשת היא שפרשנות לשונית של חוק הזיכיון ושל שטח הזיכיון שעוגן לו בתוספת מעלה כי אפשרות השימוש במים שהושגו בתחום הזיכיון חורגת מגדר הזכויות שהוקנו לים המלח. מהיבט זה, התמלוגים שמפעלי ים המלח משלמת בתמורה לזכויות הכוללות בשטר הזיכיון כלל אינם חלים על השימוש במים המופקים על ידה, כך שאין כל קושי לגבות ממנה תשלום נפרד של דמי מים עבורם.
"הנתיב הפרשני שבו פסעתי, בין חוק הזיכיון לחוק המים, מוביל למסקנה שלפיה השימוש של מפעלי ים המלח במים מליחים בתחום הזיכיון אינו חוסה תחת משטר התמלוגים. משמעו של דבר הוא שעליה לשלם דמי מים נפרדים ככל מפיק מים אחר".
השופט גרוסקופף כתב בפסק הדין: "הזיכיון, והחוק שנכרת בעקבותיו, לא נועדו להקנות למפעלי ים המלח חסינות מפני רפורמות כלליות שנערכות במשק הישראלי. תכליתם היא להקנות למפעלי ים המלח, ולא פחות מכך, למשקיעים בהם, ודאות ביחס להסדרים פרטניים הנוגעים לפעילות מפעלי ים המלח – לא הגנה מפני שינויים רגולטוריים כלליים הנערכים במדינת ישראל".
עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה באדם טבע ודין, שייצגה את הארגון בעתירה, מסרה: "אין די מילים כדי לתאר את גודל ההישג, גם מול חברת מפעלי ים המלח וגם מול המדינה, שרצתה לפטור אותם מהתשלום. פסק הדין הוא תקדימי ועושה צדק עם הציבור, שפעם אחר פעם גוזלים ממנו את משאבי הטבע שלו, מבלי שהוא מקבל פיצוי על כך. אלמלא המאבק הזה, חוות הדעת המשפטית של המדינה הייתה מובילה לכך שחצי מיליארד שקל היו נגרעים מקופת הציבור. ההישג הזה הוא חשוב במיוחד בימים אלו, כאשר עומד על הפרק המכרז לחידוש הזיכיון, אשר יכריע את גורלו של פלא הטבע הזה. אדם טבע ודין ימשיך לפעול להחזרת ים המלח לידי הציבור ולשם שמירתו לדורות הבאים".
ד"ר עו"ד עינת סולניק, היועצת המשפטית של ארגון לובי 99, שייצגה את הארגון בעתירה, מסרה: "לובי 99 נאבק להוזיל את יוקר המחיה ופועל בעיקר נגד תאגידי ענק שמנצלים את כוחם היתר בקרב מקבלי ההחלטות בניגוד לאינטרס הציבורי. אנחנו מברכים על פסק הדין, שתורם למאבק החשוב, ושלפי הערכת מקורות, דמי המים שתשלם ICL יוביל להוזלה של דמי המים של כלל אזרחי ישראל. אין שום סיבה שנסבסד את הפעילות המאוד רווחית של החברה הזו, שעסוקה בעיקר בלנצל את משאבי הטבע בים המלח ששייכים לציבור כולו, תוך התנשלות מזהרת מחובותיה".
מ- ICL נמסר: "אנו מביעים אכזבה מפסק הדין אשר לדעתנו אינו מידתי וסותר באופן מובהק, הן את עמדת המדינה, המיוצגת ע״י משרד המשפטים בנושא, והן את לשון החוק. מדובר למעשה בשינוי תנאי הזיכיון במהלך תקופתו - מהלך אשר מעורר פעם נוספת אי־ודאות רגולטורית ניכרת נוכח תנאי המכרז החדש לזיכיון ים המלח".
