"אני תמיד אומר לאנשים, שאם הם רוצים להכיר את הצד הטוב והשמח של המדינה, שיבואו לכאן. פה פוגשים את הישראלים הטובים והאמיתיים, אנשים שרוצים שלום ושמחה". את הדברים אומר איש העסקים זאיד זאיד, והמקום אליו הוא מתכוון הוא, תתפלאו, מתחם האופנה הענק T&E בשפרעם, אותו הקים ב-2019.
"יצרתי פה אי של שפיות במציאות הישראלית", הוא מספר. "מגיעות לכאן נשים מכל הארץ, מכל הגילים, המגזרים והעדות. כמי שמאמין בדו-קיום ובאחדות, אני נהנה לראות כאן נשים מהמגזר הערבי, המוסלמי והנוצרי, נשים יהודיות, חילוניות וחרדיות, נשים מהאלפיון העליון, ויש שמגיעות בהסעה מאורגנת מיישובים ביהודה ושומרון ומהפריפריה. הן משוחחות ביניהן, ממליצות אחת לשנייה על הבגד שיתאים לאירוע, תופעה לא שגרתית בשיח הלא מאוחד במדינה שלנו. כל כלה ואשה מוצאת בחנות תשובה לצרכים שלה ולחלום שלה".
ביום שבת האחרון ביקרנו בקומפלקס האופנה, אותו פתח זאיד בהשקעה של כ-12 מיליון שקל, ושמשתרע על פני יותר מ-2,000 מ"ר. החנות מלאה בעשרות נשים, שסוקרות בעיניהן את אלפי השמלות התלויות על קולבים לפי צבעים ומעצבים. הן מודדות, מתלבטות, רוכשות. עם השנים הפכה החנות למוקד עלייה לרגל של נשות עסקים, סלברטאיות, פוליטיקאיות ודיפלומטיות. מחיר השמלות במתחם שלו נע בין "6,000 ל-30,000 שקל, תלוי בעיצוב, בשיבוץ אבנים ועוד. שמלות ערב ואירועים אפשר למצוא גם במאות שקלים עד 1,200 שקל לשמלה".
אחת מגולות הכותרת מבחינתו נרשמה באוגוסט 2019, כששריל סנדברג, לשעבר סמנכ"לית התפעול של מטא (פייסבוק), ביקרה בישראל וביקשה להיפגש עם חמישה אנשי עסקים בארץ, בהם זאיד.
היה רגע מלפתוח סניף במרכז
החיוך והתקווה החלו לחזור אל זאיד בדצמבר 2024, עם כניסתה של הפסקת האש בצפון. "האולמות בצפון חזרו לפעול, חזרו לקבוע חתונות. לקראת חורף 2024 חזרה התנועה. בינואר 2025 חזרנו לשגרה".
אבל היו תקופות בהן ההמולה בעסק הפכה לשממה ולמתחם כמעט לא נכנסו לקוחות. "כשהמלחמה התרחשה רק בדרום, עוד הייתה תנועת קונים, אם כי דלילה יותר. המהלומה הגדולה הגיעה בספטמבר 2024, כשהחלה המלחמה גם בצפון", מספר זיאד. "במשך כחודשיים כמעט ולא ישנו, ימים שלמים של אזעקות. המלחמה שיתקה את התנועה בחנות לגמרי, וגם קטעה לי תוכנית אחרת, שהחלה ב-2024. חיפשתי אז לפתוח סניף נוסף, מחוץ לשפרעם. כבר הייתי בשלב של חילופי טיוטת של חוזה עם אחד המרכזים המסחריים בגבול שבין מרכז הארץ לצפונה, כדי להתקרב לתושבי המרכז. כשהחלה המלחמה בצפון ולא ידעתי מה ילד יום, עצרתי גם את המו"מ הזה".
3 צפייה בגלריה
ביחד עם שריל סנדברג, לשעבר סמנכ"לית התפעול של מטא (פייסבוק). ביקשה להיפגש איתו במיוחד
(צילום: יח"צ)
ואז מגיע יוני 2025, ופורצת המלחמה עם איראן.
"נכון. רק התחלנו להרגיש התאוששות ושוב הגיע חוסר ודאות, שוב דוחים חתונות ונעצרות המכירות. שוב לקחנו נשימה וקיווינו לטוב. יולי קירטע לגמרי, אבל באוגוסט התנועה חזרה. ה'בום' של האנשים שדחו אירועים חזר".
ומה קורה עכשיו עם הפסקת המלחמה וחזרת החטופים?
"את רואה מה קורה פה עכשיו", הוא מחייך. "המדינה חוזרת לתפקד, האוכלוסיה חוזרת לפה, החנות מלאה. אמנם מהדרום טרם מגיעים לכאן כמו בהתחלה, אבל אני אופטימי. רק בחודש האחרון, מאז סיום המלחמה בעזה, יש גידול של כ-60% בכניסות לקומפלקס ו-45% גידול במכירות, והצפי הוא גידול במספר הלקוחות".
הארה בטקסס
זאיד נשוי לעביל, אב לשלושה ומתגורר בשפרעם. לתחום האופנה התגלגל די במקרה. כשהיה בן 22 טס לטקסס, לביקור אצל אחותו, כדי לעשות לעצמו סדר בחיים. לכאורה, הוא צעד במסלול הצלחה ברור. כשנה לפני כן סיים תואר בתעשייה וניהול בטכניון והחל לעבוד במפעל לעיצוב עדשות למשקפיים במגדל העמק. אבל משהו לא עבד לו שם. "עשרה חודשים של עבודה במפעל הביאו אותי למקום של הבנה שזה לא הייעוד שלי. אני איש של אנשים, לא יכול להיות באותו מקום, ועם אותם אנשים בכל יום. החלטתי לחפש תחום אחר שיתבסס על ניהול ולא על תעשייה".
עם ההבנה והתחושה הזו הסתובב בטקסס, עד שהגיעה ההארה. "נהגתי להסתובב בקניונים הגדולים שם, פגשתי ישראלים שמכרו בעגלות מוצרים של ים המלח או מסגרות של תמונות, אבל התמקדתי בחנויות הענק של רשתות הבגדים הגדולות, שהאדרנלין שלהן היה בשמיים. התחברתי למוזיקה שברקע, לצוותי המכירה הגדולים. הבנתי שזה העולם אליו אני שואף, שאני רוצה להיות חלק מבית אופנה כזה. כשלושה חודשים לאחר שהגעתי לטקסס, אמי שאלה אותי מתי אני חוזר לארץ. כשסיפרתי לה על החוויה שלי מחנויות האופנה הגדולות, היא אמרה לי את משפט המפתח 'מי שרוצה להצליח, יידע להצליח בכל מקום'. אם זה מה שאתה רוצה לעשות ואתה רואה את עצמך חלק מעולם האופנה, תחזור לארץ ותעשה את זה כאן".
"היו הרבה רגעי קושי וחרדה. התקופה הקשה הראשונה הייתה בקורונה. המקום נפתח ב-2019 וכל המלאי שנרכש בתחילת 2020 לאביב ולקיץ לא היה רלוונטי בגלל הסגרים. במהלך ההקלות ובעזרת הסיוע של המדינה החזקתי את הראש מעל המים, אבל היו הפסדים. כדי לשרוד, קיבלנו אנשים מהדלת האחורית ושילמתי על זה בדוחות ובקנסות"
מה לך ולאופנה?
"אמי, סלמה, היא תופרת וילונות, תמיד כפרט אופנתי ולא רק כדי להסתיר את השמש. היא גדלה בבית ספר לנזירות, התחנכה על קודים של דיבור ולבוש. שתי אחיותיי ואני גדלנו על חשיבות של אסתטיקה וסטייל. במקביל התחנכנו על ערכי הנצרות של סובלנות ואהבת הזולת, וכל זה מחבר אותי לאופנה ולאופן בו אני מתנהל בחנות וכאיש עסקים".
שבוע לאחר אותה שיחה עם אמו, חזר זאיד לישראל והחל לחפש עבודה בתחום. הוא עבד בסניף קסטרו בארנה הרצליה, וטיפס לדרגת ניהול. כשנתיים לאחר מכן, ב-2004, לקראת נישואיו, ביקש לעבוד בצפון ועבר לסניף בחיפה. "במהלך השנה הזו הכרתי מישהי משפרעם שעבדה בחנות הוניגמן", הוא מספר. "היא סיפרה שדודים שלה, טוני ואדוארד, מוכרים את חנות האופנה שלהם בשפרעם. החלטתי לנסות לקנות אותה. אחרי מו"מ הגענו לסכום מתאים, לחצנו יד ואמרנו 'מברוק'. הסעיף הראשון בחוזה היה שאני הבעלים של השם לעולם. לכן קוראים לחנות T&E. זה היה שם מודרני, שנראה היה לי שיגיע רחוק. פתחתי את החנות תחת שמם. ואת השם זאיד זאיד הוספתי רק לאחר כחמש שנים".
מה מדריך אותך כאיש עסקים?
"אני מחושב. כשמגיע אליי רעיון, אני קודם כל ישן עליו. אני מבקש מהמוח לשרטט לי תרחישים, מהכי גרוע ועד הטוב ביותר. אני מכמת ומתמחר את הגרוע ביותר. אם אדע שגם אם זה ייכשל אוכל לשאת את המחיר שלו ואני לא מסתכן בנפילה, ויודע שיש גם תרחיש טוב בצידו, אלך על זה. המקום הזה הוא דוגמה לכך. קבלנים שבנו את המקום אמרו לי שהשתגעתי כי זה משהו שצריך להיות במרכז הארץ. אמרו לי 'מי בונה בשפרעם 2,000 מ"ר של שמלות?'. גם במהלך הבנייה ייעצו לי לנטוש. לקחתי סיכון אבל בתוכי האמנתי שזה יצליח. היום, כשנכנסים לחנות, כשיש לי בה בממוצע 70 עובדים, בהם מוכרות ותופרות וספקים ואנשי מכירות באאוט-סורסינג, אני יודע שזו שיטת עבודה נכונה".
"היינו בחרדה לגורל העסק"
במבט לאחור, לא היה קל לזאיד להגיע למקום הזה. גם כי הוא לא נולד עם כפית של כסף בפה, וגם בשל האתגר לתחזק עסק כזה של אופנה: "בכל זמן מוצגות אצלי כ-8,000 שמלות. זה מלאי שחייב להתחדש בכל עונה בגלל טרנדים עולמיים של קווי אופנה, צבעים וגזרות, כשהאתגר הוא להיות עדכני כל הזמן ולחדש לקוחות, שני מרכיבים לא יציבים במשק".
גם המלחמות שפקדו את המדינה בשנים האחרונות והקורונה גרמו לקשיים. "היו הרבה רגעים של קושי וחרדה לגורל העסק. התקופה הקשה הראשונה הייתה בקורונה. המקום נפתח ב-2019 וכל המלאי שנרכש בתחילת 2020 לאביב וקיץ לא היה רלוונטי בגלל הסגרים. גם כשהיו הפסקות בסגרים, התקיימו חתונות מצומצמות ואירועים קטנים, לא היה בהם צורך בשמלות שלי. אמנם במהלך ההקלות ובעזרת הסיוע של המדינה בהוצאות קבועות החזקתי את הראש מעל המים, אבל היו הרבה הפסדים. ניסינו מכירות אונליין, אבל זה לא עבד כי שמלות צריכות תיקונים והשלמות. כדי לשרוד, קיבלנו אנשים מהדלת האחורית ושילמתי על זה בדוחות ובקנסות.
"בסיום הקורונה, כשהחנות נפתחה מחדש, הגיעו לכאן גלים של אנשים מכל הארץ בכמויות שהמקום לא יכול היה להכיל. הגיעו כלות ונשים מהדרום ומאילת, וגם מאירופה וארה"ב. כאלו שערכו חתונות ואירועים בארץ, ורכשו את השמלות אצלי. נשמנו לרווחה, הרגשתי שעלינו על דרך המלך".
ואז מגיע אוקטובר 2023 ונפתחת מלחמת חרבות ברזל.
"הקשיים החלו עוד לפניה, כשהסכסוכים גלשו לרחובות והחלו הפגנות, והרגשתי שאנחנו על סף תוהו ובוהו, על סף מלחמת אחים. זה הדאיג והעציב אותי. המתיחות במדינה פגעה בתנועה, עצרה הגעה של קונים לכאן. מלחמת חרבות ברזל קצת ריככה את זה, כי זנחו את הרעיון הזה לטובת הקיום פה, אבל הייתה נקודה בה התחלתי לחפש חלופות בעולם. בתחילת דצמבר 2023 נסענו אשתי ואני, לארה"ב. קיימנו שם פגישות עם ספקים וחברים, הפעלנו קשרים, שקלנו פתיחת סניף בניו יורק, ניו ג'רזי או פילדלפיה, רצינו מקום שיש אליו טיסות ישירות מישראל ואליה. התכנון היה להוריד פה את הווליום. כשהבנתי שגם אם אמצא שותף מקומי שם, טוב ככל שיהיה, הצלחה מחייבת נוכחות פיזית שלי, החלטנו לעבור לשם. חזרנו לארץ ושיתפנו את הילדים, שמאוד מחוברים לכאן, למשפחה ולחברים. הבנו שזה יהיה מהלך אגרסיבי וקשה עבורם, ואמרנו 'לא יהיה, לא עוברים'".
החלופה של זאיד למעבר הייתה חיבור לחברה מקומית בארה"ב, ומכירת שמלות שם באונליין. אמנם, הוא מספר, שלאתר היו מאות אלפי כניסות וההצלחה הייתה גדולה, אבל המודל העסקי לא פעל לטובתו. "כשהבנתי שהמודל הזה לא רווחי עבורי ולא תואם את הציפיות שלי, החלטתי להפסיק אותו, ובמקום זה פניתי לחברה ישראלית, וקניתי דומיין באינטרנט. במרץ 2024 פתחתי אתר בו עד היום אני מוכר אונליין את השמלות, הוא עובד יפה". במקביל, הוא גם החל בשת"פ עם מדינות המפרץ, בעיקר עם אבו דאבי ודובאי.
איך אתה מגדיר את עצמך בתוך כל האירועים האלו, אחד שנופל וקם?
"מתמודד וקם", הוא מדייק את המילים. "ההרגשה שלי היא שיש פה יד אלוהים. הוא מעולם לא עזב אותי לבד. הוא מתרגם כל מאמץ שאני עושה לתוצאות. אני מאמין שככל שאתה אוהב יותר את אלוהים, אתה חש את האהבה שלו כלפיך יותר. אני איש מאמין שניזון מעצות ומאמירות שנמצאות במקורות של הנצרות, היהדות והאיסלאם, ובמקביל, גם מאוד מתחבר לעצות של לקוחות ולחוכמת הרחוב. כששואלים אותי על קריטריונים של כלכלה וקידום מכירות שלומדים, תיאורטית הכל מתקיים גם במקומות אחרים. אבל לקוחות נוסעות שעות לכאן, מוצאות פה אטרקציה שלא תמיד אפשר לתת לה הסבר או לשכפל אותה במקום אחר".
אתה מציג פה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. עד כמה אתה, אישית, אוהב את המדינה?
"אני אוהב את המדינה ואת המקום שלי. אני אופטימי ומקווה שנהנה משנים של שקט ושלום, לטובת ישראל והעמים מסביב. אני לא רוצה לחשוב על עוד מלחמות, הן היו נכונות ללפני 200 שנה, לא לעכשיו".
