מתווה החל״ת שסוכם ופורסם אתמול (רביעי) אמנם מאפשר החרגה עבור אלמנות צה״ל - בהיבט הבחירה לצאת לחל״ת - אבל חסר בהיבטים מהותיים ומותיר את חלקן במצוקה, בעיקר בעת הנוכחית. ההתמודדות עם המציאות הביטחונית המורכבת לצד החיים החדשים בעקבות האובדן הטרי - האלמנות נותרות לבדן מול הציפייה מהמעסיקים לחזור לעבודה, בתפעול משק הבית וגידול הילדים שהתייתמו מאב.
דגנית נחום איבדה את אב בנותיה, רס״ן פלג סאלם, ב-7 באוקטובר 2023, כשלחם במושב בעוטף עזה. מאז דגנית, אשתו לשעבר, מגדלת לבדה את שלושת בנותיהן בנות ה- 6, 8 ו-10. במהלך המבצע, ובמקביל לשירות המילואים שלה - דגנית ממשיכה להתייצב לעבודתה כעובדת סוציאלית, שכן היא מוגדרת משרה חיונית.
״האזעקות עכשיו באשקלון החזירו אותנו ל-7 באוקטובר, ואת הבנות שלי גם לאובדן של אבא שלהן. אין יום בבית ללא בכי, הן רוצות אותו והוא חסר להן מאוד. הקושי הרגשי הוא משמעותי. במקביל לזה - אני צריכה לתת את כל כולי בעבודה, אם פיזית במשרד או מרחוק בבית. האתגר הוא גם כלכלי - אני לא מצליחה להשלים יום עבודה מלא, כי הבנות לא במסגרות״, סיפרה ל-ynet.
״במהלך היום הבנות נשארות לבדן בבית, נכנסות לממ״ד בזמן האזעקה. לפעמים אני נאלצת לצאת הביתה באמצע יום העבודה, לבדוק מה שלומן. אין מישהו אחר שיישא בעול הכלכלי, זה הכל עליי, אין לי ברירה אחרת אלא להתייצב לעבודה. במקביל, כשאני מנסה לעבוד, אני מתקשה מאוד. הן כל הזמן מחייגות, מחפשות את התמיכה שלי, את החיבוק. פשוט צריכות שאהיה איתן״.
באשר למתווה שסוכם, אין לדגנית ודאות שהיא כלולה בהגדרות, בתור גרושתו של חלל צה״ל ואפוטרופוסית של בנותיהן המשותפות שהתייתמו מאב. ״גם אם המתווה רלוונטי לגבי, הוא בכל מקרה לא נותן את המענה שאני צריכה, כי לא אוכל להרשות לעצמי לצאת לחל״ת״, אמרה והסבירה: ״אני מחויבת לעבודה שלי, יש שירות שמגיע לתושבים. במקביל לזה, אני המפרנסת של הבנות שלי, לא אוכל להסתמך על תשלום חלקי שלא יאפשר לנו לסגור את החודש. אני ריאלית. בינתיים אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להתמודד עם המצב, שוב מרגישה בתור אזרחית סוג ב׳״.
"המתווה חייב לתת מענה לאוכלוסיות המוחלשות"
ליאור שני איבדה את בעלה רס"ם (במיל') עדי שני ז"ל שנהרג ב-6 בדצמבר 2023 בקרב בצפון רצועת עזה. עדי, שלחם בפלוגת הסיור באגד לוגיסטי 6036, הותיר אחריו שלוש בנות יתומות. ״אני חייה את הכאב. לפעמים זה כעס, לפעמים זה תסכול, ופשוט ממשיכה לחיות. סבתא שלי התאלמנה בגיל 40, וגידלה 4 ילדים, אני יודעת שזה אפשרי. בהוויה שלי האובדן והאבל לא יגדיר אותנו, הוא קשה אבל נצליח לחיות חיים מלאים וטובים״, שיתפה.
ליאור, שעובדת בתור מנהלת פרויקטים, אמנם לא נחשבת כעובדת חיונית במשק, אבל העסק כבר חזר לפעילות שגרתית. ״העובדים נדרשים להתייצב במשרדים שלוש פעמים בשבוע, רק אני מקבלת פתרון נקודתי ומאפשרים לי לעבוד מרחוק. זה רק בזכות המעסיק שלי, שבוחר ללכת לקראתי, לא כי מישהו מעגן את זה״, סיפרה.
עוד הוסיפה על המורכבות איתה היא מתמודדת כעת, בצל המבצע: ״בשנים האחרונות נרמלו את העבודה בשעת משבר, אבל זה פשוט לא נורמלי. אי אפשר לעבוד ככה כשיש לי שלוש בנות בבית, בזמן מבצע, שהוא טריגר לרגע האובדן של אבא שלהם. לצד זה, אני נדרשת לנהל בית, ואין לי עם מי לחלוק בנטל. רק אני מנקה, מבשלת, מעסיקה ומחבקת פתאום כשיש לבת שלי גל געגוע לאבא שלה״.
על הציפייה שלה מהחלטת הממשלה, סיפרה: ״המתווה חייב לתת מענה לאוכלוסיות המוחלשות. או שימצאו לי מענה לילדים, או שאוכל להישאר בבית עם הילדות שלי. חשוב לי לא 'לנצל' את האלמנות שלי, אז אני משתפת שקשה ומאתגר - אבל בסוף זה מקום עבודה, זה עסק. אני לא עובדת במגזר הציבורי. הבוס שלי יכול להיות אמפתי או לא - אבל הוא צריך שאעשה את העבודה. אם להם אפשר לתת 100%, אז בטח שלאוכלוסיות מוחלשות כמונו.
״באמת של החיים אני לא מסוגלת לעשות עכשיו משימות, יש לי יותר מידי משימות בבית. זה מחזיר אותי שוב לחוויית הכישלון, אחרי האובדן של בעלי, עד שהצלחתי בכלל לחזור לעבודה אחרי ההתאלמנות. האובדן הזה פגע לנו ביכולת התעסוקתית שלנו, והממשלה רק השנה בהצעת חוק שאושרה לאחרונה, השכילה ואישרה לפצות אותנו על הפגיעה בהכנסה שלנו. עד עכשיו פיצו אותנו רק על היעדר ההכנסה של החלל. מה איתנו, מה עם הקריירה שלנו שנפגעה? ועכשיו אנחנו שוב בחוויה הזו״.
לסיכום אמרה: ״המתווה כרגע לא נותן לי מענה, הוא התייחסות רחבה ולאקונית. אף אחד לא יודע מתי המלחמה תסתיים, ואני לא יודעת עד מתי אחזיק מעמד עד שאגיד לבוס שלי שאני לא יכולה יותר״.
דגנית וליאור מלוות ע״י 'עמותת חמניות', שמעניקה לילדים ובני נוער שאיבדו הורה, ולאלמנות והאלמנים שמגדלים אותם - ליווי רגשי, חברתי ותעסוקתי, לצד סיוע במיצוי זכויות וקידום מדיניות. הדר קס, מנכ"לית עמותת חמניות, מסרה: ״ברגע האחרון הוכנס שינוי, שלפיו שיקול הדעת לצאת לחל"ת עובר לאלמנה עצמה. זה נשמע כמו שיפור, אבל בפועל כמעט ולא משנה את המציאות: לרוב האלמנות אין באמת בחירה, כי אין מסגרות לילדים ולכן הן נאלצות לצאת לחל"ת. התוצאה היא ירידה של 25%-50% בהכנסה, כשמדובר במפרנסת יחידה. זו לא בחירה, זו כפייה במסווה של בחירה ועדיין הילדים יישארו לבד ואלמנות ימשיכו לקרוס בטווח. אנו דורשים מהמדינה לזכות אותן ב 100% דמי אבטלה ומענק חד פעמי שיסייע להן במצבן המיוחד״.
ניתן לפנות לעמותה במספר 050-4843384 או דרך האתר - https://www.hamaniot.org
