איש עסקים ישראלי, בעל ממון רב בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, הותיר אחריו צוואה יוצאת דופן שבמסגרתה החליט להוריש לאחד מבניו רכוש בשווי רב רק בתנאי שיתגרש מאשתו או יתאלמן ממנה. עוד קבע אב המשפחה בצוואתו כי אם יחלפו 3 שנים מיום מותו ובנו יהיה עדיין נשוי לרעייתו, יירשמו נכסים מסוימים באחוזים מסוימים על שם נכדיו, ילדיו של אותו בן.
הבן, שמצא עצמו מול דרישה מטלטלת כתנאי לקבלת חלקו בעיזבון, פנה לבית המשפט לענייני משפחה וטען כי מדובר בצוואה לא חוקית הסותרת את תקנת הציבור, אך בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה את טענותיו.
השופטת מירה דהן קבעה כי "לטעמי, מנוח אשר בנו וכלתו נמנעו מלהגיע לבקר את רעייתו לפני פטירתה, חרף מצבה הרפואי, רשאי ואף זכאי לקבוע בצוואתו הוראות אשר יגבילו או ישללו את זכאותם לחלק בעיזבונו". השופטת הוסיפה העובדה שהמנוח קבע מנגנון שלפיו לאחר שלוש שנים חלק מסוים יעבור לנכדים מבטיחה "כי העיזבון יגיע לדור הבא, מבלי להיטיב עם מי שלטעמו פגעה במרקם היחסים המשפחתיים. לא מצאתי כי הוראה זו בצוואה חורגת מגבולות הדין או נוגדת את תקנת הציבור. לטעמי, מדובר בהוראה סבירה ולגיטימית, המשקפת את רצון המצווה".
"לפרק משפחה"
במרכז הסכסוך המשפחתי עומדת צוואה מאוחרת שערך האב לפני 11 שנים. הצוואה שינתה את האיזונים בין בני המשפחה והציתה מאבק משפטי בין שני האחים (שהתנגדו לצוואה המאוחרת של אביהם) לבת. השופטת קבעה כי המנוח רשאי היה לעשות צוואה אחרת בכל עת לאחר פטירת רעייתו והיה רשאי לשנות הוראות שבצוואה ההדדית שערך עם רעייתו. עוד קבעה כי המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה המאוחרת וכי היה בעל דעה עצמאית, עקשן ודעתן עד כמעט יומו האחרון. כמו כן נקבע על ידי השופטת כי לא מצאה כי הופעלה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מסוג כלשהו.
הסיבה להחלטה הדרמטית של האב - כפי שעולה מהצוואה המאוחרת שהותיר המנוח - נעוצה במערכת יחסים רוויית משקעים בין האב לכלתו. בצוואה המנוח מאשים את הכלה בכך שלא עבדה ו"העדיפה לשבת בבית ולשוחח כל היום בטלפון עם חברותיה". כתוצאה מכך, צוין בצוואה כי בנו נאלץ לעבוד מבוקר עד ערב ואחר כך להסיע את רעייתו לבקר חברות.
נקודת השבר המרכזית שתוארה בצוואה נגעה לימיה האחרונים של אם המשפחה. האב טען בצוואה כי הבן ציין בפני האם שאין לו זמן לבקר אותה כי הוא צריך להסיע את רעייתו. הבן טען בבית המשפט כי ההוראות בצוואה הן "אובססיביות" ונועדו לפרק את תא המשפחה שלו ומנוגדות לתקנת הציבור. עוד טען כי אחותו ובעלה הפיצו שקרים על אשתו. מנגד, האחות ובעלה דחו באמצעות עו"ד בעז קראוס ועו"ד עמית אלזם את הטענות נגדם וטענו כי צוואת המנוח מגלמת רצונו של אדם לאחר מותו לגמול טובה למי שהיטיב עימו ולהתחשבן עם מי שהכאיב לו.
השופטת קבעה בפסק דינה כי אותו בן הודה כי הוא בקושי ביקר את אימו באשפוז האחרון קודם לפטירתה מאחר שהוא מפרנס יחיד והוא לא יכול לעזוב את העבודה. עוד צוין בפסק הדין כי הבן אישר כי רעייתו לא עבדה במשך כל שנות הנישואים וכי הוריו המנוחים ניסו לסדר לה עבודות - ניסיונות שלא צלחו. השופטת קבעה בהקשר לאותו בן כי "הוראות הצוואה אינן תוצר של גחמה או השפעה חיצונית, אלא משקפות רצון אותנטי, מגובש ומודע של המנוח, אשר נולד והתגבש לאורך זמן מתוך אכזבה עמוקה ומתמשכת מהתנהלות בנו, ובפרט ממערכת היחסים עם רעייתו, אשר השפיעה במישרין על הקשר שבין המנוח לבין בנו... בענייננו ביקש המנוח למנוע טובת הנאה מעיזבונו למי שלטעמו פגעה בקשר בין בנם לבין כל אחד מהם, כך שהוא הגיע לבקר את אימו המנוחה בעת אשפוזה עובר לפטירתה הרבה פחות מאחיו".
לסיכום, השופטת הוציאה צו לקיום צוואת המנוח למעט שני סעיפים בצוואה, וקבעה כי שני האחים ישלמו שכר טרחה בסך 120 אלף שקל ביחד ולחוד.
עו"ד רבקה חזן כהןצילום: ירון רשףמעו"ד רבקה חזן כהן, באת כוח הב, נמסר בתגובה: "אנו חולקים מכל וכל על פסק הדין שהציג תמונה מצומצמת ושטחית של עובדות המקרה, תוך התעלמות מעובדות מהותיות שהוכחו בפני בית המשפט. אנו סבורים שהצוואה היא פרי הסתה לכאורה כנגד מרשי, שהוא אדם החי עם רעייתו באושר רב יחד עם ילדיהם ונכדיהם. גירושין עבור אדם כזה מהווים טרגדיה למשפחה כולה וגזירת חיי אומללות על מרשי.
"מדובר בצוואה ששינתה צוואה קודמת ושוויונית שערכו ההורים עבור ילדיהם. את הצוואה ערך המנוח לאחר מות רעייתו, כשנה לפני מותו כשהוא חולה ומוחלש ונוח להשפעה. הצוואה היא סיומו של תהליך שבו בתוך כארבעה חודשים, כשנה לפני מותו, העביר המנוח את מרבית נכסיו בזה אחר זה לבתו וחתנו וערך את הצוואה תוך נישול שני בניו מאחורי גבם. בית משפט קמא סבר שזה מצב תקין. השאלה המוסרית של פירוק משפחה מאושרת כתנאי לירושה ועובדות המקרה בכללותו אכן ראויים לערעור ודיון מעמיק יותר מהניתוח שנערך בפסק הדין קמא, וערעור כאמור יוגש".
בעז קראוסצילום: משה טסלרמעו"ד בעז קראוס ועו"ד עמית אלזם, אשר ייצגו את הבת בהליך המשפטי, נמסר בתגובה: "במקרים כאלה חשוב לזכור שהמשפט אינו עוסק רק בניירת - אלא במסכת חייו של אדם - כמו המנוח, אשר מרצונו הטוב והחופשי החליט לעשות סדר בחייו - לגמול ולהכיר תודה לאלו שהיטיבו עימו ועם רעייתו בחייהם; ומנגד לסגור חשבון עם אלו שפגעו בו, וזאת עשה באמצעות הכוח הרב הטמון בעשיית צוואה. בית המשפט כיבד את רצון האב המנוח במלואו".
