רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) עתרה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד עיריית דימונה והוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיר. במסגרת העתירה, שהוגשה באמצעות פרקליטות מחוז דרום, התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת הוועדה להפקיע קרקע שבבעלות המדינה, זאת לאחר שהעירייה לקחה שטח להטמנת פסולת ופעלה בניגוד להנחיות המשרד להגנת הסביבה, הרחיבה את המטמנה, והטמינה בו גם פסולת ביתית.
מהעתירה עולה כי לפני כעשור ביקשה עיריית דימונה מרשות מקרקעי ישראל להקצות לה קרקע לצורך מטמנה בתחום בורות החציבה "מחצבות יצחקי". תחילה ביקשה העירייה להקצות לה 360 דונם, אך בשל ערך הקרקע הגבוה צמצמה את בקשתה לשטח של כ-20 דונם.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
1 צפייה בגלריה
רשות מקרקעי ישראל רמ"י
רשות מקרקעי ישראל רמ"י
רשות מקרקעי ישראל רמ"י
(צילום: אוהד צויגנברג )
רמ"י ועיריית דימונה חתמו על חוזה הרשאה שאושר במהלך שנת 2014, במסגרתו הוקצו 20 דונמים מהשטח לטובת מטמנת פסולת. מדוחות פיקוח שנערכו ביחס לחוזה עלה כי העירייה הפרה אותו ופעלה בניגוד להנחיות המחייבות של המשרד להגנת הסביבה. בין היתר, נטען כי חרגה העירייה משטח הקרקע שהוקצה לה, הרחיבה את בורות ההטמנה, הטמינה פסולת בבור נוסף שאינו נכלל בחוזה, קלטה פסולת שמקורה מחוץ לתחומי הרשות המקומית והטמינה גם פסולת ביתית ולא רק פסולת יבשה ועוד.
בעקבות דוחות הפיקוח התקיימו מספר ישיבות בין הצדדים, והעירייה ביקשה שרמ"י תפעל לתיקון החוזה, כל שיכלול את כל שטח מטמנת הפסולת. רמ"י פנתה לשמאי כדי לקבל הערכת שווי למטמנה, ולאחר מכן הסכימה להפחית את התשלום בתמורה לצמצום נפח הפסולת. הערכת השמאי עמדה על כ-8 מיליון שקלים.
תוך כדי שיח באשר לערכה הכספי של השטח שהקצו לעירייה, פעלו הרשות והוועדה המקומית והפקיעו את המקרקעין, ולאחר מעשה עדכנו את הרשות באשר להפקעה. לאחר מכן פנתה רמ"י לעיריית דימונה בדרישה לביטול ההפקעה שנעשתה שלא בהתאם לקריטריונים זאת מכיוון שהקרקע אינה משמשת במלואה לצרכי הציבור. במענה לפנייה ציינה העירייה כי המטמנה כולה משרתת מטרות ציבוריות, בעוד השיקול המסחרי הינו זניח ומכאן על העירייה לשלם עבור הקצאת המטמנה סכום סימלי של מיליון שקלים. עוד צוין כי במידה ורמ"י יקבלו את הצעתם העירייה תפעל לביטול ההפקעה.
בעתירה נטען כי הצדדים המשיכו לנהל משא ומתן עד לאחרונה, אולם ניסיונותיה של רמ"י להביא לפתרון מוסכם כשלו. לכן, נכתב, יש להשיב את הקרקע לבעלות המדינה.