כמאתיים שנה חלפו מאז נוסד בית הספר הראשון עם מורה שמעביר ידע בצורה פרונטלית, ורק 43 שנים עברו מאז מקצוע המורה בישראל הפך לפרופסיה, כזה שהעיסוק בו כרוך בהתמחות והכשרה אקדמית פורמלית. היה זה בעקבות מסקנות ועדת "עציוני", שהוקמה במטרה לשדרג את מעמד המורה ומקצוע ההוראה, ומאז כל המכללות להכשרת עובדי הוראה מעניקות תואר אקדמי וכלולות בערך של המכללות אקדמיות.
אבל מה השתנה מאז בתחום ההוראה? האם חל פיחות במעמדו של המורה בעידן הביג דאטה? ואם לא - כיצד שומרים על הרלוונטיות של המקצוע בעתיד ובמה זה תלוי? שאלנו את מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד, ואם זה תלוי בה, התשובה היא באמצעות הגדלת התקציב.
תסבירי
"כדי ליצור מורה עתידי משמעותי, יש להגדיל את שכר המורים, כולל שכר המורים ההתחלתי”, היא אומרת ומסבירה. "הפער בין שכר עובד ההוראה לשכר הממוצע בישראל הוא גבוה ב־10,000 דולר בשנה בהשוואה לפער שכר ההוראה לשכר הממוצע ב־OECD. בגני הילדים, למשל, הפער בין השכר ההתחלתי לשכר הממוצע עומד על 36%, ואילו בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הפער הוא 44%".
אז מה הפתרון שאת מציעה?
"שכר עובדי ההוראה חייב להגיע לממוצע השכר משק בתוך שלוש שנים - 10,551 שקל, והשכר ההתחלתי במשרה מלאה צריך לעמוד על 9,000 שקלים לפחות. נוסף על כך יש לתמרץ אנשים מצוינים להיכנס למערכת באמצעות מלגות".
ומה באשר להכשרתם של הסטודנטים? מנתוני המועצה להשכלה גבוהה עולה, כי בעשור האחרון מספרם של הסטודנטים במוסדות לחינוך והכשרה להוראה רק הולך וגדל: 22,842 סטודנטים בשנת 2000 - לעומת 30,885 בשנת 2020. מדובר בעלייה מרשימה של 26%. אבל האם מה שהיה נכון לגבי הכשרתם לפני 40 שנה תקף גם להיום? ומה עם מחר ובעוד עשור? ויש עוד נתון שיש לקחת בחשבון: בשטח הנתונים מצביעים על כך כי כחמישית מהמורים בישראל פורשים מתפקידם לאחר שלוש שנים.
יפה בן דויד משיבה: "ברור שצריך לתת לסטודנטים כלים חדשים ויעילים שיאפשרו להם אוטונומיה לימודית בעתיד, אבל לשם כך חייבים להגדיל את כמות שעות ההתנסות שלהם בשטח. ההתנסות הזאת צריכה להיות מגובה במערך ליווי משמעותי".
למה הכוונה?
"כיום הסטודנט מסיים את הלימודים אחרי התנסות מצומצמת ואז נזרק משם לשטח. אני מאמינה, ששיפור בשכר והגדלת ההתנסות והליווי יצמצמו את אחוז הפורשים הגדול יחסית בשנים הראשונות לעבודה".
על דבר אין מחלוקת: בעידן שבו היקפי המידע גדלים בקצב מסחרר, גם המורים חייבים לעבור רענון וניעור מהאבק המסורתי על מנת להתאים את עצמם לרוח תקופה וכדי להכשיר את דור מורי העתיד. פנינו בשאלה לשלוש מכללות אקדמיות לחינוך ולהכשרת עובדי הוראה - בית ברל, מכללת אורנים וסמינר הקיבוצים, כדי להבין כיצד הם רואים את דמותו של מחנך העתיד, ומה כיוון הרוח שאליו הם מכוונים את ספינת ההוראה שלו.
מכללת בית ברל: מרחב למידה וירטואלי ופיזי
"מורה טוב הוא מורה שמסוגל לפתח אצל התלמיד שלו מיומנויות של למידה והצלחה", אומרת נשיאת מכללת בית ברל פרופ' יולי תמיר, שרואה את המורה העתידי הטוב דווקא מתוך המראה של החזרה לעבר.
ואיך זה מסתדר עם העידן הטכנולוגי הנוכחי?
“בעת העתיקה ההוראה הייתה הרבה יותר פתוחה ודיאלוגית מאשר בעידן התעשייתי. יש כאן שילוב של שני רעיונות מהעת העתיקה. מצד אחד המושג של אריסטו, שמדבר על המורה כמיילד, ומצד שני התפיסה של אפלטון, שרואה את המורה כמוביל שיחה. מובן שהמורה העתידי יצטרך להכיר טכנולוגיות וחדשנות, אבל בבסיס הוא צריך לדעת לשבת עם תלמיד, להגדיר את הידע שרוצים ללמוד בתהליך דיאלוגי, וללמוד איתו ביחד, כששני הצדדים אקטיביים, מקשיבים ותורמים".
וזה יכול לקרות לדעתך גם בכיתה גדולה?
"לא. אני לא חושבת שנרצה שמורים יעבדו בכיתה גדולה. הכלים החדשניים מאפשרים לגבש קבוצות קטנות על פי ידע, עניין ותשוקות. צריך לעורר את התשוקה אצל התלמיד. ביוון העתיקה חינוך היה קשור לתשוקה, וזה חסר היום. בעת העתיקה למדו מתוך הרצון לשחק, מתוך הסקרנות, מתוך עניין ותשוקה. לא הייתה אבחנה בין 'עכשיו אני לומד' ל'עכשיו אני עושה ספורט. הכול היה משולב'".
ובעתיד?
"בעתיד נצטרך לחזור למערכת שבה אנשים חיים, מדברים וחושבים על תחומי ידע לא בצורה דיכוטומית, אלא בצורה משלבת, כשלכל אחד, גם לילד בן שש, יש תרומה לשיחה וללמידה".
לאילו תכונות יידרש המורה העתידי?
"המורה יצטרך לענות על דרישה תובענית מאוד: להיות בטוח מספיק ביכולות ובידע שלו, כדי להיכנס לשיח ביקורתי עם העמיתים, ו/ או התלמידים".
באיזו סביבה יפעל המורה בעתיד? בתי הספר ישתנו?
"בתי הספר יהיו פתוחים יותר ויותר. יהיו פחות גבולות בין חוץ לפנים, בין גילאים שונים, בין מורה לתלמיד. תהיה פחות היררכיה, והכול יהיה נזיל יותר וסכמטי פחות. הזרעים לכך כבר קיימים היום".
איך ההכשרה שאתם נותנים בבית ברל מכוונת את הסטודנטים שלכם ליום הזה?
"עשינו שינוי רדיקלי שיפעל כבר בשנה הקרובה. שברנו את כל המסגרת ויצרנו מרחב למידה וירטואלי ופיזי, שבו הסטודנטים לומדים יחד. פירקנו את הקורסים, ובמקום אבחנה ברורה בין מקצועות, יש היום מרחבי למידה סביב נושאים שבהם יש המון סדנאות וקורסים ששזורים יחד. הסטודנט לא יושב ומאזין לקורס מוגדר, אלא יוצר עם העמיתים שלו תהליך של למידה דינמית. הסטודנט אחראי למה שהוא לומד, הוא אקטיבי ואוטונומי.
"אי אפשר לצפות שמורה ינהל מרחב דינמי אם הוא לא חווה את זה בעצמו. וזו המטרה שלנו: לייצר מורים חזקים, מנהיגים, עם יכולת פיתוח עצמאית. לא פקידים, אלא מנהיגים".
על המכללה: בית ברל
ע"ש ברל כצנלסון היא מכללה אקדמית רב־תחומית להשכלה גבוהה
מיקום: בשרון המרכזי, כ־1.5 ק"מ צפונית לכפר סבא
נשיאת מכללת בית ברל פרופ' יולי תמיר, שרואה את המורה העתידי הטוב דווקא מתוך המראה של החזרה לעבר
מכללת אורנים: המורה ינהל משק רגשי
גם במכללת אורנים יצרו, לדבריהם, תהליך למידה חדש. "מורה העתיד יהיה מנהל משק רגשי של 30 ילדים או בני נוער, ולא רק מנהל הלמידה", אומרת פרופ' מיכל ראזר, דיקאנית הפקולטה לחינוך במכללה.
למה הכוונה?
"בשנים האחרונות שלטה בתחום הכשרת המורים מגמה של התמקצעות דיסציפלינרית (משמעת), גם ביסודי וגם בעל־יסודי, ואילו כיום מתחולל בעולם שינוי של העברת כובד המשקל למיומנויות רכות, מיומנויות תקשורת ושיח. הדגש הולך ומופנה לצורך בניהול שיחה עם תלמידים בסיטואציות שונות.
"מורה העתיד יהיה אדם שיודע לדבר עם ילד שקשה לו, יודע לדבר עם ילד שמתריס, שנכשל. השיחה לא תהיה אקט טיפולי, אלא עניין שבשגרה. מעבר לשיחה, חלק ברור של תפקיד המורה העתידי יהיה להבין בצורה עמוקה יותר את ההקשר החברתי והרגשי ומה קורה לכל פרט בקבוצה. זה מתחבר לתחום שתופס תאוצה בעולם Social Emotional Learning - שהוא תהליך של פיתוח מודעות עצמית, שליטה עצמית ויכולות בינאישיות, כמו: ויסות כעסים וניהול עצמי, שהכרחיות לתפקוד של התלמידים בבית הספר, בעבודה ובדרך להצלחה בחיים".
מה הסיבה לכך בעצם? למה חשוב כל כך להדגיש את ההיבט הרגשי?
"ראשית, זה תורם להישגים של התלמידים. וכמו כן יש היום הבנה ברורה מאוד שאנחנו יישות אחת. הילדים לא משאירים את הרגשות בבית ובאים לבית הספר רק עם הקוגניציה, אלא עם כל העולם הרגשי שלהם. בעשורים האחרונים התייחסו בעיקר לחלק הלימודי, ואם עלה עניין רגשי, המורים העבירו אותו ליועצים. הפיצול הזה הצטמצם מאוד. בתקופת הקורונה, למשל, מורים ראו שהם צריכים להתייחס אחרת לתלמידים, כי הם לא נכנסים לזום, לא לומדים, טרודים מהמצב. הפרקטיקה הרגילה לא עבדה והיה צורך בהתייחסות למצב הרגשי והחברתי".
ומה לגבי תוכני הלימוד? מה ילמד המורה העתידי?
"ההוראה תהיה בנויה על הרבה יותר שימוש בכלים טכנולוגיים ותהיה הרבה יותר אינטר־דיסציפלינרית. זה כבר קורה בעולם, וכאן זו מגמה שמתחזקת, בעיקר בעבודה סביב פרויקטים ובשילוב בין תחומים.
אין בועות של ידע, אלא למידה מחוברת של: מדעים ואמנות, מתמטיקה ושפה. יש חיבור של תחומים שמפעיל מיומנויות קוגניטיביות שונות".
אתם מכוונים את ההכשרה של הסטודנטים שלכם בכיוונים האלה?
"לפני ארבע שנים בנינו תוכנית לימודים שמכוונת ממש לשם. יש לנו בתי ספר עמיתי־אקדמיה, ששותפים לנו בפיתוח מורים ובהכשרתם, ומקבלים מאיתנו הדרכה והכשרה בנושא.
הכפלנו את משך הזמן שהסטודנט מבלה בבתי הספר, והוא מתנסה בכל הרבדים של העשייה - החל בטיולים, וכלה בישיבות צוות וטיפול בבעיות. אין אצלנו קורסים תיאורטיים, וכל החומר נלמד בקורסים מלווי התנסות. כלומר, הסטודנטים לא לומדים קורס בפסיכולוגיה, אלא מנתחים אירועים שקרו בבית הספר, תוך כדי שימת דגש לא רק על מה שקורה לתלמיד, אלא גם על מה שקורה למורה בזמן האירוע. הסטודנטים לומדים לזהות גם את העולם הרגשי של עצמם. מובן שאנחנו עוברים עם הסטודנט גם על התכנים של השיעור שהעביר ועל המתודיקה שבחר בה, אבל השיח עוסק גם בפן הרגשי־חברתי".
על המכללה: מכללת אורנים היא מכללה אקדמית לחינוך ולהוראה
מיקום: באזור הצפון, בתחומה של מועצה אזורית זבולון, סמוך לקריית טבעון
פרופ' מיכל ראזר, דיקאנית הפקולטה לחינוך במכללה
סמינר הקיבוצים: חברה בריאה בטבע בריא
"תפקידו של מורה העתיד יהיה להעניק לילדים מזון תרבותי, חינוכי ובריאותי. לתת להם חיסון נגד מה שקורה בחוץ", אומר פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם בסמינר הקיבוצים.
לדברי פרופ' אלוני, השאלה המרכזית במחשבה על דמות המורה העתידי היא: האם הכשרת המורים אמורה לשרת את המערכות של הפוליטיקה והכלכלה, או את ההתפתחות הטובה של התלמידים".
ומה התשובה?
"אנחנו חיים במציאות של משברים גלובליים, כמו האיום האקולוגי, משבר הדמוקרטיות ופערים הולכים וגדלים בין עשירים לעניים, שהופכים את הדור של הילדים היום לדור בסיכון. האחריות שלנו היא להכשיר את הדור הזה לפעול נגד הזרם. המורים של העתיד חייבים לראות בילדים מטרה ולא אמצעי".
איך הם אמורים לבצע את המשימה הזאת?
"המורה העתידי יצטרך להגדיר את עצמו כמוביל, כריבון. הוא יצטרך להיות אוטונומי, אדם שהאישיות שלו מכנסת את הכוחות הבונים שבחיים. זו תהיה המשימה של המורה. לא מספיק ללמד אותם איך להפעיל תוכנה במהירות גדולה. השאלה היא מה המטרה של התוכנה? כי הרי טכנולוגיה יכולה גם להרוס וגם לבנות.
הראייה שלנו היא ראייה של אקו-הומניזם, תחום שמתפתח בשנים האחרונות בעולם, שמשמעותו הוא פיתוח דור שמפתח רגישויות ותובנות, כדי ליצור איכות חיים לפרט, לחברה ולסביבה הטבעית. אנחנו שואפים להגיע לפדגוגיה דיגיטלית הומניסטית. למצב שבו אין עוד לימודים טכניים, אלא תמיד יש חיבור של ערכים.
השאיפה שלנו היא, שהמורה העתידי יעזור לתלמידים להשיג לא ידע - אלא חוכמה, כך שיוכלו להשתמש בידע בצורה רגישה, מידתית ומוסרית, שמביאה ברכה לחיים.
אם בעבר דיברו על נפש בריאה בגוף בריא, היום אנחנו מדברים גם על חברה בריאה בטבע בריא. לא רק 'איך אני מרגיש', אלא גם באיזו מידה ההגשמה העצמית שלי עולה בקנה אחד עם הטוב המשותף לקהילה".
ומה אתם עושים כדי להגיע למטרה הזאת?
"ראשית, אנחנו עובדים עם בתי הספר בשטח. שנית, פיתחנו תוכניות לימודים חדשות".
למשל?
"בלימודי סביבה הסטודנטים נוסעים למצפה- רמון ולומדים במכתש ביולוגיה, זואולוגיה, ספרות ושירה. אבל גם עושים מדיטציה ומתרגלים מיינדפולנס. הכול משולב יחד.
הקמנו מרכז לאמפתיה, שעוסק בהיבטים שונים של מודעות והבנה, והסטודנטים מתרגלים בו סימולציות.
הקמנו מרכז לפדגוגיה מתבוננת, שבו אנחנו עוסקים בדיאלוגים פילוסופיים, מיינדפולנס, יוגה והומניזם.
הקמנו מרכז לחינוך היסטורי, שבו לא רק מקבלים חבילות של ידע אלא עוסקים בדרך הנכונה ללמד היסטוריה, כשיש ריבוי נרטיבים וצריך לקיים דיאלוג ביניהם. יש לנו אירועים של היסטוריה על הבר, ואנחנו מנסים כל הזמן למצוא דרכים חדשות שמתחברות לעולם האמיתי של הסטודנטים, מאחר שכל גוף ידע צרך להתחבר לעולם האמיתי של הלומד.
"בהמשך הסטודנטים יצטרכו לעשות זאת עם התלמידים שלהם - לחבר את עץ הדעת ועץ החיים".
על המכללה: סמינר הקיבוצים הוא מכללה אקדמית לחינוך והוראה
מיקום: תל אביב־יפו
פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם בסמינר הקיבוצים
