חברת Service now האמריקאית רוכשת את חברת הסייבר Armis הישראלית תמורת 7.75 מיליארד דולר. הכוונה לבצע את העסקה נחשפה לפני כשבועיים וכעת מתפרסם הדיווח על סיכום העסקה.
Service now מציינת שהרכישה צפויה לשלש את הזדמנות השוק שלה לפתרונות אבטחה וסיכונים ולהאיץ את מפת הדרכים של החברה לאבטחת סייבר פרואקטיבית אוטונומית. לפי הערכות גורמים בתעשייה, סכום העסקה צפוי להיות מעל 8 מיליארד דולר כולל מענקי השימור לעובדים, מה שהופך את העסקה לאקזיט הרביעי בגודלו אי פעם בהייטק הישראלי.
הטכנולוגיה של ארמיס תאפשר ל-Service now להציע מערך חשיפת מתקפות סייבר ותפעול אבטחה מאוחד מקצה לקצה, שיכול לראות, להחליט ולפעול על פני כל טביעת הרגל הטכנולוגית על ידי חיבור גילוי נכסים בזמן אמת, מודיעין איומים וקביעת סדרי עדיפויות של סיכונים עם זרימות עבודה אוטומטיות לתיקון ותגובה.
ארמיס, שנוסדה בשנת 2016, מאבטחת מכשירים שמחוברים בזמן אמת כדי להגן מפני איומי סייבר, ויש לה צבר לקוחות גדול בקרב חברות בולטות בארה"ב. בנובמבר שעבר סיימה סבב גיוס בהיקף של 435 מיליון דולר, מה שהעניק לה שווי של 6.1 מיליארד דולר. מייסדי החברה הם יבגני דיברוב ונדיר יזרעאל. כל אחד מהם יכניס לכיסו כ-465 מיליון דולר.
התוכנה של החברה עוסקת בהגנת מכשירים המחוברים לרשת המחשבים הארגונית: מדפסות, מצלמות ומכשירים נוספים. התוכנה מזהה את הפעילות האופיינית של מכשירים אלה, מתריעה על פעילות חריגה, ובמידת הצורך מנתקת את המכשיר מהרשת הארגונית. החברה פעילה גם באבטחת טכנולוגיה תפעולית, בין השאר בתחום הרפואה, שבו נדרשת אבטחה של שלל מכשירים, כגון מוניטורים ומכשירי הדמיה רפואית, ובתחום התעשייה, שבו נדרשת אבטחה של מכשירי קו הייצור.
"ההורים עבדו בקטיף תפוזים"
בראיון שנתן בשנת 2022 ל-ynet סיפר דיברוב על הילדות והשירות שלו ביחידה 81 של חיל המודיעין. בגיל ארבע עלה עם אמו, סבו וסבתו מדנייפרו שבאוקראינה לשכונת שעריים ברחובות.
לדבריו, "ההורים התגרשו לפני שעלינו. מעולם לא הכרתי את אבא ואנחנו לא בקשר. סבא וסבתא היו דומיננטיים בגידול שלי ועשו הכל כדי שלא ארגיש שחסר לי משהו. סבא, שהיה מנהל ומהנדס בחברת גז, השיג ג'וב בפזגז, אבל ביום הראשון לעבודה כשהגיע עם חליפה והכול, אמרו לו 'הנה בלוני הגז, תתחיל להעמיס'. סבתא הייתה ברוסיה מנהלת בית מרקחת, אמא הייתה כלכלנית עם תואר שני, אבל שלושתם עבדו כאן בקטיף תפוזים, ובעוד כמה עבודות במקביל. הם הבינו שכבר לא יחזרו לעבוד במקצועות שלהם, ושהעתיד זה אני, והשקיעו בי. תמיד הייתי במקביל גם בחוג טכנולוגי או מתמטי כלשהו ובחוג ספורט. לחוגים ולספרים בשבילי תמיד היה כסף. זה מרגש אותי כל פעם מחדש, ולכן אני תמיד אעשה בשבילם הכי טוב שאני יכול, כי הם תמיד נתנו לי את ההרגשה שגם אם להם חסר - עבורי תמיד יש. הכי חשוב היה להם שאקרא הרבה, ובאמת כל מה שסבא הביא מהדירה שלנו שהוא מכר בברית-המועצות היו מזוודות עם ספרים, ואמא אף פעם לא קנתה לי ספרים משומשים, רק חדשים".
כך, בגיל צעיר מאוד, ישב יבגני וקרא ברוסית את דוסטויבסקי ואת ז'ול ורן, את דיקנס ואת טולסטוי. אבל לפני זה התרחש מה שהוא מגדיר "הדבר הכי טוב שקרה לי: העבירו אותי בגיל חמש לגן אילנה, שהיה קרוב לבית בשעריים, גן שבו אף אחד כבר לא דיבר ברוסית, ולא הייתה ברירה אלא ללמוד עברית, ומאז אני המאמין הכי גדול בכור ההיתוך - אתה פה, יאללה, בום, קפוץ למים, דבר עברית למרות שבבית מדברים רוסית. זה בסיס שאחריו מעולם לא הרגשתי זר יותר. הגירה זה אף פעם לא קל, אבל המדינה עשתה את הכי טוב שאפשר כדי לקלוט אותנו ולהקל". דבר אחד הוא זוכר שמאוד רצה כילד: "חלמתי על אוטו. כבר ביסודי הבנתי שלכל הילדים יש, ולנו אין".
בהמשך הוא סיפר: "היום יש לי ג'יפ, אבל יותר חשוב לי לעזור להורים. אחרי שכל החיים גרנו בדירות שכורות, לא מזמן עזרתי להם לסגור משכנתא ועכשיו אני רוצה לקנות להם דירה יותר גדולה ברחובות, אנחנו מחפשים. קשה לי עם זה שהפכנו מארבעה לשלושה. סבתא נפטרה קצת לפני שרכשו אותנו ב-1.1 מיליארד דולר. אבל לסבא ואמא, השכנים בבניין תלו שלטים עם ברכות, וכל החברות של אמא התקשרו אליה בהתרגשות".
