לקוחת סופרגז פאוור גילתה שהשכנים משלמים פחות על גז בישול ותבעה: חברת הגז תפצה עקב כך צרכנים בכ-36 מיליון שקל. הדבר נקבע בהסכם פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה לביהמ"ש המחוזי בלוד, על כך שהפלתה בין צרכנים המחוברים לאותה מערכת גז בבניין. לצרכנים יוחזרו 17 מיליון שקל כולל מע"מ והשאר יגיע אליהם כפיצוי בהמשך.
הפיצוי הראשוני יינתן לכל צרכן גז ביתי של סופרגז במערכת גז מרכזית שהיה צרכן של החברה החל מ-1 בינואר 2017. הוא יינתן בדרך של זיכוי בחשבון הגז השוטף (עד החשבון השלישי ממועד החישוב). ככל שיוותר סכום שלא ישולם בתוך 10 חודשים, הוא יועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד. נקבע כי הסכום יחולק באופן שווה לכלל הלקוחות הרלוונטיים כך שסביר להניח שמדובר בכמה עשרות שקלים ללקוח.
דניאל ספיר מנכ”ל סופרגז פאוור, לצד בלוני גז של סופרגז פאוור
דניאל ספיר מנכ”ל סופרגז פאוור, לצד בלוני גז של סופרגז פאוור
סופרגז פאוור
(צילום: אוראל כהן)
במקביל, סופרגז מתחייבת לערוך בעתיד "השוואת תנאים רוחבית" אוטומטית לצרכנים באותה מערכת גז אם ניתנו תנאים מוטבים ללקוח מסוים. כלומר, אם תינתן הטבה לצרכן מסוים בבניין או במערכת גז מרכזית, היא מתחייבת להשוות תנאים לכל שאר הצרכנים המחוברים לאותה מערכת. החברה קוראת לזה הטבה והיא תינתן למשך 4 שנים בשווי כולל מוערך שלא יפחת מ-14 מיליון שקל ללא מע"מ.
בנוסף, התובעת הייצוגית תקבל 1.125 מיליון שקל ובאי כוחה 3.175 מיליון שקל, בתוספת מע"מ. הסכם הפשרה הושג באמצעות הליך גישור שבסופו הגיעו להסדר הפשרה ללא הודאה בטענות. ההסכם עדיין טעון אישור ביהמ"ש.

היא שילמה 66.5 שקל והשכנים 44-29 שקל

הצרכנית שהגישה את התביעה הייצוגית באמצעות עורכי-הדין דויד שוורצבאום ממשרד מרקמן טומשין ושות', טענה כי סופרגז פאוור הפרה את סעיף 17ג1(א)(2) לחוק ההסדרים בכך שאינה מציעה לכלל הצרכנים במערכת גז מרכזית את אותם התנאים המוצעים לצרכן מסוים בתוך 10 ימים. לפי הסעיף אסור לחברה להציע הצעות שונות לדיירים בעת ההתקשרות עם בניין.
הצרכנית היתה לקוחה פרטית של סופרגז במשך שנים רבות. באוקטובר 2020 היא התנתקה משירותיה. לאורך שנים, היא שילמה לטענתה עבור גז שצרכה לפי תעריף גבוה של 66.5 שקל למ"ק בממוצע. אחרי שקיבלה חשבון גז מאוד גבוה, בדקה כמה משלמים השכנים המחוברים לאותה מערכת גז מרכזית והופתעה לגלות שהיא משלמת מחיר הגבוה כמעט פי שניים בהשוואה לחלק משכניה.
שכנה אחת סיפרה לה שפנתה מיוזמתה לחברה והתעריף שלה הופחת מ-63.35 שקל למ"ק לתעריף של 32.76 שקל למ"ק. מבדיקה באפריל גילתה שכן אחר משלם כ-33.96 שקל ושכנים נוספים משלמים 43.58 ו-37.07 שקל למ"ק. בדיקה בקיץ העלתה שחלקם שילמו אף 29.25 שקל למ"ק. דירה אחת שילמה תעריף גבוה כמו התובעת.
בחשבונית החברה אמנם כותבת: "אם הינך מעוניין לקבל תנאי התקשרות מעודכנים מחברתנו אנא צור קשר עם הסניף", אך בבקשה לייצוגית נטען כי "הודעה לקונית זו, שנשלחת כחלק מהחשבונית החודשית, אינה הצעה של תנאי התקשרות. החברה ניסתה לטעון כלפי המבקשת כי במכלול טקסט זה היא יוצאת ידי חובתה. אולם, אין ממש בטענה זו".

סופרגז טוענת שהיא לא מחויבת לתת אותו מחיר לכל הדיירים

הפשרה הושגה למרות שסופרגז מסרה לביהמ"ש שהיא דוחה מכל וכל את הטענה לפיה היא מפרה את סעיף 17ג1(א)(2) לחוק ההסדרים. לטענתה, החוק לא מחייב מתן מחיר אחיד או את המחיר הנמוך ביותר לכל הצרכנים.
לפי סופרגז פאוור, הסעיף נועד למנוע מספקי גז "לשחד" דייר ספציפי בטובות הנאה כדי לטרפד מעבר של הבניין לספק גז מתחרה והתכלית שלו אינה מתן הנחות אחידות לכל הצרכנים באשר הם.
לטענתה, החובה להציע תנאים מעודכנים לכל השכנים בבניין קמה רק כשהספק יוזם הצעה לשינוי תנאי חוזה מקורי ולא כשהצרכנים פונים ביוזמתם לנהל משא ומתן להנחה. במקרה זה, השכנים הם שפנו לסופרגז.
כן טענה סופרגז שהמבקשת לא הוכיחה כי ניתנה לשכנים הצעה ביוזמת סופרגז, לא הציגה את חוזי המקור של השכנים ולא הוכיחה ששינוי התנאים בוצע לאחר כניסת החוק לתוקף ב-2017. נטען גם שהמבקשת צרכה כמות גז נמוכה באופן משמעותי משכניה ולכן אינה זכאית לאותו תעריף.