אם תשאלו את ד"ר יואב הלר, אנשי השנה שלו הם עשרות אלפי הפעילים של תנועת "הרבעון הרביעי". הוא אמנם היו"ר, ומי שהקדיש את השנתיים האחרונות למרתון של כמעט 300 "סלונים" (חוגי בית) בכל רחבי הארץ, אבל מבחינתו הגיבורים האמיתיים הם האנשים שפגש בשטח מאז אותו בוקר נורא באוקטובר. "הקמנו את התנועה מתוך תחושת חירום עוד לפני המלחמה, אבל מהשבעה באוקטובר יש התעוררות אדירה" אומר הלר. "אלו ‘אנשי ה-8 באוקטובר’. ישראלים שנמאס להם לפרק ורוצים לבנות. ישראלים שנלחמו בעזה, שהתנדבו בחברה האזרחית, והבינו שהקונספציה של החברה והפוליטיקה הישראלית, לא עובדת יותר והם רוצים עתיד חדש".
התנועה, על פי הלר, הפכה לבית עבור ישראלים מכל הקשת, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, שרואים בפילוג החברתי איום בטחוני. בתנועה יש היום עשרות אלפים פעילים, ומעל 250 אלף איש לקחו חלק או השתתפו בפעילויות שלה. הוא מבקש להדגיש כי הרבעון הרביעי אינה גוף פוליטי שמחלק הבטחות, אלא תנועה חוץ פרלמנטרית שיוצרת מציאות בשטח. הוא מציין עוד, כי כשיש גב גדול ותמיכה ציבורית כה נרחבת, הדבר מתרגם להתמסרות טוטאלית ולסיוע מקסימלי במקומות שבהם המדינה נפקדה.
"הכוח לעשות תיקון בעם ישראל לא נמצא רק בכנסת", מסביר הלר. "הוא נמצא אצל 200 אלף איש שיצאו לשפץ בתים שנפגעו, בישיבות המשותפות של חרדים וסטודנטים בבאר שבע שמדברים על נרטיבים. הפעילות שלנו היא קודם כל הורדת הקיטוב ברובד האזרחי. אנחנו רוצים להגיע למיליון ישראלים שיגידו לפוליטיקאים: ‘הנה, אפשר להגיע להסכמות רחבות’. כרגע המנהיגים שבויים, אז אנחנו פונים ישירות לציבור".
האם אין פה ניסיון לייצר אחדות מזויפת, הרי המחלוקות בחברה הישראלית מהותיות.
"אנחנו לא מצפים מאף אחד לוותר על הזהות שלו. המאבק על המקום הוא אמיתי והקיטוב הרגשי עמוק, אבל כדי לבנות עתיד נהיה חייבים להביא את הזהות שלנו לתוך הפתרונות, וזה אומר גם לעשות ויתורים. זה לא משחק של חיבוקים, זה משחק של הישרדות".
אז מה בעצם אתם עושים בתנועה?
"הפעילות שלנו מתפרסת על פני שלושה צירים מרכזיים. בשטח, אנחנו מפעילים למעלה מ-100 קהילות מקומיות ומקיימים מאות ‘סלונים’ בשנה, מפגשי עומק בין קבוצות קוטביות שמטרתם פירוק הקיטוב ויצירת אמון. במישור האסטרטגי, אנחנו מגבשים ‘מתווי הסכמה’ קונקרטיים בנושאי הליבה המדממים של החברה, החל מחינוך ועד חוזה שירות חדש כדי להגיש אותם למקבלי ההחלטות כמוצר מוכן. במישור הפרלמנטרי, אנחנו פועלים ככוח אזרחי שדוחף את המערכת הפוליטית לעבור משיח של הכרעה ו’על מלא’, לממשלה ציונית רחבה שמתמקדת בתיקון המציאות ובפתרון בעיות ענייני".
העבר עוד לפנינו
הלר, היסטוריון של השואה בהכשרתו, מסתכל על המציאות דרך משקפיים היסטוריים מדאיגים. "פעמיים בהיסטוריה הייתה לעם ישראל ריבונות, ובשתיהן היא התמוטטה סביב השנה ה-75 בגלל פלגנות ושבטיות. האויבים שלנו תמיד מנצלים את הדינמיקה הזו. כשהקמנו את התנועה לפני שלוש וחצי שנים, נכנסתי לסלונים של המרכז-שמאל ואמרתי להם: ‘המדינה בסכנה בגלל הקיטוב’. אנשים לא הבינו אז את המחיר של מערכת פוליטית שסועה. היום כולם מבינים".
לשנות את התפיסה
מסלול חייו של יואב הלר נראה כמעט כמו מיקרוקוסמוס של החוויה הישראלית, אך נקודת המפנה הדרמטית שלו התרחשה בשנת 2002. באותם ימים הוא עבד כאיש תקשורת, ובמקביל שירת כמ"פ במילואים בגזרת עצמונה שבגוש קטיף. באותו לילה טראגי שבו נרצחו חמישה מתלמידי המכינה בגזרה עליה היה אחראי, יחד עם נפילתו של חברו הטוב דיוויד דמלין ימים ספורים קודם לכן, התגבשה בו ההחלטה לעזוב את עולם התקשורת ולהתמסר לתיקון חברתי.
הלר פנה לעולם החינוך והמנהיגות, ניהל את יחידת התוכניות הארצית של מכון ברנקו וייס, ובהמשך כיהן במשך שמונה שנים כמנכ"ל ארגון "מעוז" , שבמסגרתו עסק בבניית רשתות של מנהיגים מכלל המגזרים. את ההכשרה האקדמית שלו השלים בלונדון, שם כתב דוקטורט כהיסטוריון העוסק בחקר השואה, מחקר שהעניק לו את הכלים להבין את הדינמיקות המסוכנות של התפרקות חברות וצמיחת רשע.
בעולם שבו תנועות חברתיות הופכות לעיתים למנגנונים כלכליים, הלר מקפיד על הפרדה מוחלטת ועושה את תפקיד היו"ר בהתנדבות מלאה. עיקר פרנסתו מגיע מעבודתו כמרצה להיסטוריה. "אני מקדיש לזה את החיים שלי כי אני מאמין שזהו צו השעה", הוא אומר.
לקראת שנת הבחירות שבפתח, מה המשימות שאתה רואה לנגד עיניך?
"המטרה היא לא רק להחליף שלטון, אלא להחליף תפיסה. לוודא שהקול של "אנשי ה-8 באוקטובר" יהיה הדומיננטי במערכת הפוליטית ובקמפיינים. קול נקי, ענייני, שמתמקד בפתרון בעיות ולא בשיסוי".
כיצד תעשו זאת?
"יש לנו ארבעה מתווי יסוד: קידום רפורמה משטרית מוסכמת עד להגעה לחוקה, חוזה חברתי חדש (שירות לכולם), רפורמה בחינוך שתתמקד בלכידות והקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה. כדי שכל אלו יקרו, אנחנו חייבים לפעול להקמת ממשלה ציונית רחבה. אי אפשר להמשיך עם ממשלות צרות ו’על מלא’ שקורעות אותנו".
ד"ר הלר רותם את הידע שלו בהיסטוריה ואת החיבור הבלתי אמצעי לישראלי "האזרח הקטן", כדי לטעון שאנחנו עומדים בפני רגע של הכרעה אמיתית. "כששאלו את בן גוריון ‘אתה מרוצה שיש מדינה?’, הוא ענה: ‘לא. דברו איתי בשנת ה-75’. אנחנו נמצאים כיום בדיוק בפתח הרבעון הרביעי של המאה הראשונה למדינת ישראל, מכאן שם התנועה הרבעון הרביעי. זו תזכורת למשימה ההיסטורית: לשבור את קללת הפיצול ולהבטיח שהפעם, הריבונות שלנו תאריך ימים", הוא אומר.
האם תהפכו לתנועה פוליטית?
"אנחנו כבר עכשיו תנועה אזרחית פוליטית, ששואפת להשפיע ולשנות. לתנועה יש תפקיד קריטי, גם מבחוץ להשפיע על השיח ולהוריד קיטוב, בטח לקראת הבחירות הקרובות. בקרוב תתקיים הצבעה בקרב חברי הנהגת התנועה, שבה יוחלט האם לקרוא להקמת מפלגה ברוח הרבעון. כך או אחרת, התנועה תמשיך לפעול כי ברגע שיהיו מספיק אזרחים שיבינו את מושג הלכידות, זו תהיה מערכת שאפשר להשפיע בה".
אתה אופטימי?
"אני מדבר במונחים של תקווה, לא של אופטימיות. הרב יונתן זקס ז"ל הסביר שאופטימיות היא תכונת אופי, אבל תקווה היא היכולת לדמיין עתיד טוב יותר ולפעול כדי להשיג אותו. אני מלא תקווה כי אני רואה את ‘אנשי ה-8 באוקטובר’ יום-יום. אני מרגיש רחש-בחש עמוק בשטח של אנשים שמחפשים את המחבר, ומבינים שהאנרגיה של הפירוק הורגת אותנו. התקווה שלי היא לראות עוד 10 שנים ישראלים שמרגישים שייכים".
