בשנת 2019, כשניב אהרוני הקים את חברת סטריקס, הוא זיהה מיד פער קריטי בתעשייה המתהווה של הרחפנים. בעוד החברות והמשקיעים נהרו לפתח עוד ועוד דגמים של רחפנים, הוא הבין שרחפנים, מתקדמים ככל שיהיו, לא יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם ללא מערכת תומכת המאפשרת להם רציפות תפקודית ועצמאות. "התחלתי ללמוד את התחום כבר ב-2017, ועד שנת 2019 צברתי הרבה הבנה וידע לגבי רגולציה וטכנולוגיה. היה לי ברור כשמש שאם רוצים שיהיה טווח פעולה רחב ומשמעותי לרחפנים הוא חייב להיות אוטונומי. הטענה שלי הייתה פשוטה: בלי שדות תעופה, הם לא ימריאו וינחתו לאורך זמן. העולם הזה חייב להישען על תשתיות, אחרת תקרת הזכוכית תהיה נמוכה מאוד".
מדוע תקרת הזכוכית בתחום כל כך נמוכה?
"משום שאם תפעילי רחפנים עם מטיסים אנושיים, כפי שעושים היום, התחום תמיד יישאר מוגבל. כמה מטיסים מקצועיים אפשר להכשיר? מיליון? זה עדיין גבול עליון. תקרת הזכוכית נובעת מחוסר האוטונומיה והאוטומטיות. רחפן צריך להמריא, לנחות, להיטען, צריך לקרר לו את הסוללה, להעלות דאטה ולהוריד דאטה. בלי טיפול אוטומטי, כמו שסטריקס מאפשרת, זהו עולם שנותר לא פתור. הטכנולוגיה שהבאנו לעולם, המוגנת בפטנטים ופרוסה כבר בשטח, היא זו שמאפשרת לרחפנים לטוס באופן אוטונומי לחלוטין. המפעיל יושב בחדר בקרה מרוחק ומנווט משימות, לא מטיס עם ג’ויסטיק".
שדה הקרב החדש
בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה הנוכחית בישראל ובזירות נוספות ברחבי העולם דוגמת רוסיה ואוקראינה, אנו עדים לשינוי טקטוני חסר תקדים בשדה הקרב המודרני. הרחפנים, שהחלו את דרכם בעיקר ככלים צילומיים אזרחיים או כשעשוע טכנולוגי חביב, הפכו בן לילה לשחקן המרכזי ואולי המשפיע ביותר בזירות הלחימה השונות. כיום, מגבול הצפון ועד למערכה הרחבה מול איראן ושלוחותיה, השמיים רוחשים בכלים בלתי מאוישים. אין כמעט פלוגה מתמרנת או מערך גבולות שאינה מפעילה רחפן צמוד המספק לה עליונות טקטית, מאפשר איסוף מודיעין אונליין, ביצוע סיורים מקדימים, תקיפה ויירוט.
השימוש ההולך וגובר ברחפנים נועד בראש ובראשונה למטרה עליונה אחת: להחליף את האדם במכונה, היכן שניתן, ובכך להציל חיים. כאשר מתקבלת ידיעה על מחבלים בגדר או תנועה חשודה בגבול, במקום לשלוח כוח רגלי שעלול להיחשף לאש אויב או לירי נ"ט - נשלח רחפן. השימוש המאסיבי הזה הציף אתגר תפעולי עצום: אי אפשר לנהל צבא של עשרות אלפי רחפנים, כאשר כל כלי דורש מפעיל אנושי צמוד שיחזיק שלט, יחליף סוללה בידיים ויפרוק נתונים.
כאן בדיוק נכנסת לתמונה המהפכה התשתיתית של חברת סטריקס. הפיתוח המהפכני שלה מציע פריסת "קפסולות", מעין תחנות עגינה מתקדמות בגדלים משתנים, החל מרחפנים זעירים של 50 סנטימטרים ועד קפסולות ענק בגודל של מכולות. שדות התעופה הללו, הפרוסים מרוסיה ואיראן (שם נעשה שימוש בטכנולוגיות מקבילות) ועד לישראל וארה"ב, מאפשרים להפעיל אינסוף רחפנים במקביל. ייחודה של סטריקס הוא בהיותה "אגנוסטית", כלומר, היא אינה כבולה ליצרן רחפנים בודד, אלא יודעת לקלוט ולעבוד עם כל סוגי הרחפנים הקיימים בשוק, ובכך להפוך כל חברה או צבא המשתמשים בה ממופעלים ידנית לאוטונומיה מלאה.
יתרונה הורגש היטב במלחמה הנוכחית, שבה הפכו האיומים האוויריים למורכבים וקטלניים מתמיד. חדירת כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) מלבנון, מתימן ומאיראן הפכה לאיום יומיומי. מדובר בכלים המכילים 30 עד 50 קילוגרמים של חומר נפץ, היכולים לגרום לנזק עצום, ולמערכות ההגנה המסורתיות ישנו קושי גדול בגילוי ויירוט של כלים קטנים שטסים בגובה נמוך.
לצורך כך, סטריקס יצרה אקו-סיסטם שלם חדש של שיתופי פעולה עם ענקיות התעשייה. בין לקוחות החברה ניתן למנות את אלביט, התעשייה האווירית, אקסטנד, וצבא ארצות הברית (CENTCOM) הלוחם כיום באזורנו אל מול האיומים האיראניים. "במהלך השנתיים האחרונות, וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר, נכנסנו חזק לעולם Counter-Unmanned Aerial Systems (C-UAS) (יירוט כטב"מים). הפיתוח שיצרנו עובד כמו ‘כיפת ברזל’ של רחפנים. המערכת שלנו כוללת מכ"ם, מערכת תצפית, קפסולת עגינה שבתוכה יושב הרחפן המיירט, ומערכת שליטה ובקרה. ברגע שהמכ"ם מזהה מטרה חודרת, מערכת השליטה שולחת אוטומטית את הרחפן מתוך הקפסולה אל עבר המטרה, מנווטת אותו וגורמת לו להתפוצץ על איום האויב באוויר. כל זה קורה בלי לסכן חיי אדם".
עד כמה קשה לייצר ולתחזק מערכות כאלו בשטח?
"לא מדובר במשחק, אלא באירוע מורכב מאוד. נדרשות שנים של ‘לסחוב את האלונקה’ עם השותפים. ישנו ייצור של מערכות שצריכות לשכב 10 שנים בשטח, פתוחות לפגעי מזג האוויר, ללא שום מגע יד אדם ועדיין לתפקד באפס תקלות כשצריך אותן. כשבחרנו את השותפים העסקיים שלנו עשינו אנליזה מדוקדקת במי כדאי להשקיע את הזמן והמשאבים שלנו ואת מי לרתום מתוך אלפי חברות קיימות. בניית האקו-סיסטם הזה לקחה שש-שבע שנים, והיום אנחנו קוצרים את הפירות עם מערכות מבצעיות שכבר נוסו בשטח ועובדות באופן קבוע".
כיצד זה משפיע על פעילות החברה?
"הביקוש העולמי לתשתיות הללו יצר קפיצה חסרת תקדים בפעילות של סטריקס, משימוש של אלפים בודדים למיליונים. ההערכה היא שבין שנת 2024 ל-2026 החברה תצמח בשיעור מדהים של כ-800 אחוזים. כיום, החברה מונה 20 עובדים אורגניים ועוד כ-60 עובדים במיקור חוץ (Outsourcing). בנוסף, הקמנו חברת-בת אמריקאית שהיא העתק (Copy-paste) של החברה הישראלית, עם מנכ"ל ועובדים אמריקאים, במטרה לייצר ולספק פתרונות ישירות לשוק בארה"ב, כך שאני מדבר על עלייה של אלפי אחוזים".
החיבור של אהרוני לשטח ולצרכים המבצעיים אינו מקרי. הוא בן 56, אב לחמישה (שניים מתוכם כבר עובדים עמו בעסק), ומגיע עם רקע ביטחוני עשיר. הוא שירת כקצין בשייטת 13, וכשהשתחרר מצה"ל הקים וניהל במשך שנים את חברת ההסוואה וההונאה הגדולה בעולם, כך שנושא ההגנה הוא חלק מ-DNA שלו. במשך כל פעילותי העסקית יצרתי פתרונות טקטיים. בניתי רשתות הסוואה, דגמי דמי של טנקים, ופיתחתי מערכות הגנה נגד אמצעים תרמיים ומכ"מים של מטוסי אויב. הכול סבב סביב הגנה על לוחמים בשטח ומתן יתרון מבצעי. היום אני עושה בדיוק את אותו הדבר, רק בטכנולוגיה שונה. העיקר להציל כמה שיותר לוחמים בשטח".
פעילות גם בשוק האזרחי
סטריקס פועלת במקביל גם בשוק האזרחי, ומספקת תשתיות לעולמות המשלוחים (Delivery), ובעיקר לבדיקת תשתיות קריטיות כמו קווי נפט, גז וחשמל. כך הופכות משימות מנדטוריות הדורשות בדיקה תקופתית שנתית ליעילות ובטוחות הרבה יותר באמצעות רחפנים אוטונומיים.
עד כמה הבינה המלאכותית מעורבת במערכות שלכם?
"הקפסולות שלנו הן לא רק תחנות הטענה, הן מרכזי מידע שלמים. יש סימביוזה מוחלטת בינינו לבין הרחפן, שמצלם, נוחת בקפסולה שלנו, ופורק את האינפורמציה ישירות למחשבים שלי. שם, המערכת שלנו מפעילה בינה מלאכותית שלומדת את הנתונים, מזהה אוטומטית תקלות ברחפן ומוציאה דוחות ללקוח.
האם אתה חושש מאובדן שליטה?
"לדעתי, לא כרגע. בסופו של דבר, ה-AI לומד עצמאית מה שאנחנו מלמדים אותו. הוא לא יוצא משליטה, הוא משרת את המשימה".
במבט קדימה, מתי להערכתך נשתמש ברחפנים לצרכי שלום?
"אנחנו כבר עושים שימושים אזרחיים ברחפנים, אך אין ספק שאנחנו צפויים לקראת עוד עימותים פוטנציאליים בין מעצמות כמו ארה"ב, סין, ורוסיה סביב אזורים כדוגמת טאיוואן. לצערי, בשנים הקרובות הרבה כסף, אנרגיה ומוחות ינותבו למלחמות, אבל ההיסטוריה מוכיחה שטכנולוגיה צבאית בסוף זולגת לאזרחות, ובעתיד השינוי הזה ישרת אותנו בחיי היומיום עד לרמת הרובוט שיעזור לנו בבית, שכרגע מפותח למטרות אחרות".
זו ממש גאווה לאומית, ודאי ביום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.
"הטכנולוגיה הזו היא כחול לבן, והיא מקור לגאווה. דווקא בימים האלו אני רוצה לומר שאין עוד אומה כמונו בעולם. מדינת ישראל יש רק אחת. יש עליות וירידות, זו תקופה קשה, אך יעבור זעם והכול יחזור לצמוח. החוכמה היא לא לשקוע בדיכאון זמני, אלא להרים את הראש למעלה ולראות את הדברים ממעוף הרחפן".
