ענקית הספנות הגרמנית האפאג לויד, שהכריזה אתמול (שני) כי השלימה את רכישת חברת צים הישראלית תמורת 4.2 מיליארד דולר, אחרי שזכתה במכרז שארך כחצי שנה ביחד עם קרן פימי, קרן ההשקעות הגדולה בישראל, היא אחת החברות הגדולות בענף הספנות, והסיפור שלה הולך אחורה למאה ה-19.
בעוד שהחברה הגרמנית תאמץ אליה את הפעילות הבינלאומית של צים, פימי תהיה אחראית על הפעילות המקומית, זו שאחראית לשמר את האינטרסים הישראלים בשעת חירום, וזאת בגלל מניית הזהב של המדינה בחברה שלא מאפשרת החזקה בלעדית של גורם זר בחברה המוגדרת חיונית או אסטרטגית לישראל.
הנושא הזה קיבל חשיבות יתר במשא ומתן גם בגלל 10.2 אחוז ממניותיה של האפאג לויד שמוחזקות בידי בעלי מניות סעודיים, ו-12.3 אחוז מהמניות שמוחזקות בידי בעלי מניות מקטאר.
בגלל הצורך באישורי הנהלה, מועצה מפקחת, תהליכים רגולטוריים ואישור בעלי המניות, העסקה לא צפויה להיסגר סופית עד השנה הבאה. כשתושלם, היא תעלה את נתח השוק של האפאג לויד מ-7% אחוזים ל-8.8% ותבסס את מעמדה כחברת ספנות המכולות החמישית בגודלה בעולם.
17 אלף עובדים
חברת הספנות האפאג, שנוסדה בהמבורג ב-1847, עסקה בתחילת דרכה בעיקר במשלוחי דואר והשטת מהגרים. האיחוד העיקרי שלה התרחש ב-1970 עם חברת הספנות לויד מברמן, ובעזרת מיזוגים נוספים, קטנים יותר, היא טיפסה לצמרת חברות הספנות העולמיות.
מחברה שהתחילה עם ספינת משא אחת, וכזו שכמעט כל צי הספינות שלה נמחק לאחר שתי מלחמות העולם, היא מנופפת כיום בגאווה ב-17 אלף עובדים שמתחזקים כ-3 מיליון מכולות ו-300 ספינות משא שמקשרות בין יותר מ-600 נמלים בעולם. בשנה שעברה דיווחה החברה על רווחים (לפני מיסים) בשיעור של מיליארד אירו, לאחר רווחים של 2.6 מיליארד אירו ב-2024.
יש לציין כי הירידה ברמת הרווחים אינה מקרה במיוחד להאפאג-לויד. לאחר שנות הקורונה שייצרו פקקים לוגיסטיים עולמיים, התנועה הימית חזרה לסדרה, הכלכלה העולמית המדכדכת גרמה לירידה ניכרת בצריכה, וספינות חדשות שהוזמנו על ידי החברות בתקופת השיא, נכנסו עכשיו לשירות וכך נוצר מצב שבו לחברות הספנות יש הרבה יותר ספינות והרבה פחות סחורה להעביר. תנאי השוק הללו גרמו לתחרות מחירים מטורפת בין חברות הספנות ולירידה ניכרת ברווחים.
לא רצתה לקפוא על שמריה
הקנייה אמנם מעלה סימני שאלות כלכליים גם בגלל נפח הקנייה (צים נסחרה לפי שווי שוק של 2.7 מיליארד דולר), וגם בגלל עצם ההשקעה בזמנים שבהם התעשייה קצת מקרטעת, אבל היא גם מאוד הגיוניות לשאיפותיה של האפאג-לויד: המיזוג בין שתי החברות ב-1970, חיבר בין חברה שהתמחתה בקווים שבין יבשת אירופה ליבשת אמריקה, וחברה שהתמחתה בספנות שבין אירופה לאסיה. השאיפה של האפאג-לויד לצמוח ולקבל נתח גדול יותר משוק הספנות העולמי, הכריחה אותה להשקיע בקו שמחבר בין אסיה לאמריקה, ושם הרכישה של צים, עם הניסיון, הקשרים, החוזים והתשתיות שלהם באיזור, עשויים לסייע לה להיכנס לשוק ולהתחרות בו מיידית במקום להתחיל לפתח את נתח השוק הזה. מדובר גם בעיתוי קריטי, כשהאפאג-לויד חזרה לשוט בים האדום ותעלת סואץ לאחר שנתיים שנמנעה מכך בגלל איומי החות'ים.
מומחים בענף הספנות גם ניתחו את הקנייה של צים כצעד הכרחי של האפאג-לויד: חברות הענק בתחום עסוקות בשנים האחרונות בקנייה של חברות בינוניות וקטנות שמתעסקות בעיקר בספנות נישה. אם האפאג-לויד הייתה קופאת על שמריה, היא הייתה הופכת בעצמה לחברה בינונית מבחינת גודל השוק שלה, וכתוצאה מכך גם למועמדת לרכישה על ידי אחת מחברות הענק. הקנייה של צים מצטרפת לשורת קניות של החברה הגרמנית בשנים מאז מגפת הקורונה, בעיקר של שירותי טרמינלים וכן שיתופי פעולה עם חברות ספנות אחרות.
תמונת השליטה בהאפאג-לויד מתחלקת כך: 30% על ידי חברה בבעלות גרמנית-שווייצרית, 30% בידי חברת ספנות מצ'ילה שהאפאג-לויד רכשה ב-2014, שתי האחזקות שהזכרנו של קרנות העושר של קטר וערב הסעודית, ועוד 14% בשליטתה של העיר המבורג.
ההשקעות של קרנות העושר של קטאר וערב הסעודית בהאפאג-לויד קרו לפני כעשור, ולמעשה היוו חלק מהמיזוג של האפאג לויד עם חברת הספנות של איחוד האמירויות. ההשקעות הללו אפשרו לשתי המדינות, כחלק ממדיניות כלכלית חדשה וכללית יותר, להרחיב את פורטפוליו ההשקעות שלהן כדי ללא להסתמך רק על ייצוא משאבי הנפט והגז שלהם.
הזרמת הכספים הזו עזרה להאפאג-לויד להפוך את צי הספינות שלה למודרני יותר (גם את צי ספינות שיט התענוגות), להפוך לחברה הרבה יותר דיגיטלית, ובעיקר לבסס את הבכורה שלה בשינוע לוגיסטי עולמי של מוצרים שזקוקים לקירור כמו פירות וירקות, בשרים, ומוצרים רפואיים.
