עד לפני לא הרבה זמן מסלול החיים של נשים היה כמעט אוטומטי: זוגיות “נכונה”, חתונה בזמן, ילדים בזמן, בחירות שמתיישרות עם הנורמה. אישה שסטתה מהמסלול הזה הייתה צריכה להסביר, להתנצל, להצדיק. היום יותר ויותר נשים פשוט קמות ויוצאות מהתסריט. הן מתחברות לעמוד השדרה שלהן, לקול הפנימי, והולכות אחרי הלב בלי להגדיר מראש גיל או מגדר. יש המחליטות לוותר על חתונה או בוחרות לחיות בגפן, ויש גם מי שבוחרות לא להביא ילדים לעולם.
מה המשותף למדונה, קריס ג'נר, שר, מיכל הקטנה ועדי הימלבלוי? כולן יוצאות או יצאו עם גברים שצעירים מהן בשנים רבות. אם זה היה הפוך – גבר מבוגר ואישה צעירה – אף אחד מן הסתם לא היה מרים גבה. אל מול השינוי שמתחולל בהיררכיה הישנה, עולה גם השאלה: למה זה עדיין מפתיע אותנו?
במשך עשרות שנים חונכנו לחשוב שאישה “זקוקה” לגבר יציב, מבוסס וגם מבוגר יותר או לפחות בן גילה. היום נשים רבות כבר לא מחפשות ביטחון כלכלי או סטטוס חברתי דרך זוגיות, אלא חיבור, תשוקה ושוויון. הגיל, מתברר, הוא פרט שולי.
כל זה מסביר גם את העלייה בהיקף הנשים שבוחרות לא להתחתן. יותר מכך שהן לא מפחדות ממחויבות, הן כבר לא תלויות במוסד הנישואים כדי לבסס את מעמדן, זהותן ואת הביטחון שלהן. הנישואים, שהיו בעבר כמעט תנאי הכרחי לביטחון כלכלי וחברתי, היום, עבור נשים עצמאיות ומצליחות, זו רק אפשרות אחת מבין מבחר אפשרויות.
האימהות כאפשרות - לא חובה
יש מי שלוקחות את השינוי הזה צעד נוסף קדימה ובוחרות גם לא להיות אימהות. כך למשל השחקנית ווינונה ריידר שהסבירה באחד הריאיונות שאין לה תשוקה להיות אם למרות אהבתה לילדים אחרים, או קים קאטרל ("סקס והעיר הגדולה"), שדיברה בגלוי על כך שלא רצתה ילדים ומצאה דרכים אחרות להגשמה עצמית.
אם בעבר נשים הסתירו והשתיקו את התפיסה הזאת, היום יותר ויותר מהן מדברות על זה בגלוי, מתוך הבנה שאימהות היא אפשרות – ולא חובה ביולוגית או חברתית, והן מרשות לעצמן לשאול: האם אני בכלל רוצה את זה?
גם בתחום הלב ההגדרות הישנות נהיות פחות ופחות רלוונטיות. הדוגמה של אושיית הרשת דניאל עמית, שהגדירה עצמה כסטרייטית ונענתה לחיזוריה של שורדת השבי אמילי דמארי – והשתיים אף התארסו לאחרונה – ממחישה את רוח התקופה, שמאפשרת לרגשות להוביל את הדרך ולהשאיר את התיוג והסטריאוטיפים הרחק מאחור.
מאחורי כל הבחירות הללו יש מסר ברור ולא מתנצל: נשים כבר לא מרגישות חובה להסביר את עצמן - לא לגבי מי שהן אוהבות, לא אם הן מתחתנות, לא אם הן יולדות ולא עם מי הן בוחרות לחלוק את חייהן.
לא זקוקות לאישור, לא מפחדות מתיוג
כל אותן נשים, אנונימיות כמפורסמות, שבוחרות לאתגר את המוסכמות, הן רק קצה גלוי של שינוי עומק, המציג כיום דור של נשים, שחיות אחרת לגמרי מאיך שאימותיהן חיו, עם סט תפיסות משוחרר. הן לא תלויות בגבר מבחינה כלכלית, לא זקוקות לאישור מהחברה כדי להרגיש שלמות, ולא מפחדות מתיוג. ולכן לראשונה הן בונות זוגיות, משפחה ואהבה על־פי מה שמתאים עבורן, ולא על־פי מה שנחשב “נכון".
בעבר אישה שחשבה לצאת עם גבר צעיר ממנה, להישאר רווקה או לוותר על ילדים, הייתה מתחבטת עם עצמה, אם זה בכלל צעד נורמלי. כיום השאלה היא: "האם זה נכון לי?" וזה כל ההבדל. כי כשנשים מפסיקות לבקש רשות לחיות את חייהן כמו שהן מבינות, הן לא רק משנות את הבחירות שהן עושות עבור עצמן, אלא משנות את כללי המשחק של זוגיות, נשיות ומשפחה עבור הדורות הבאים.
