אחרי שבעה ימים של רוח, הבוקר סוף סוף רגוע מספיק במפרץ איסט מוריצ'ס בניו יורק כדי שסו וויקס תצא בסירה ותבדוק את הצדפות שלה. מאות כלובים בולטים בזוויות מוזרות מהחבלים, וכמה צפים משם.
כוכבת ה-WNBA לשעבר, שמצאה את דרכה להיכל התהילה של הליגה, מודה שניהול חוות הצדפות שהיא פתחה בגיל 50 אינו הבחירה הטבעית למי שמחפש חיים שלווים ויציבות, אבל מבחינתה זה מזכיר דווקא את ימיה כשחקנית כדורסל מקצוענית. "בימים מסוימים את אומרת לעצמך, 'למה אני עושה את זה?'. את פצועה, כואב לך, את מפסידה, דברים הולכים רע - ואז למחרת את חוזר ועושה את זה שוב כי את אוהב את זה", אמרה וויקס בשיחה עם סוכנות הידיעות AP.
4 צפייה בגלריה
כוכבת ה-WNBA לשעבר סו וויקס משליכה מלכודת צדפות מסירת הדיג שלה
(צילום: AP Photo/Yuki Iwamura)
מאז שפרשה וויקס (59) מה-WNBA ב-2002, היא הספיקה לעבוד כפרשנית, כמאמנת כדורסל בקולג' ואף בסטארטאפ כושר, אולם היום היא אומרת שהיא מרגישה בת מזל שמצאה שוב קריירה "בשביל הנשמה", כלשונה. עם זאת, סיפורה של וויקס הוא המחשה אחת מני רבות לפערים בין גברים לנשים, ולמציאות שבה אף שה-WNBA נמצאת בשיא שיווקי הן מבחינת ספונסרים והן מבחינת מכירות כרטיסים, שחקניות רבות עדיין מוצאות את עצמן במצב כלכלי לא יציב כשהשריקה האחרונה נשמעת.
"השאלה היא לא אם תהיה להן קריירה שנייה אלא מה תהיה הקריירה הזו", אומרת ריסה איזארד, מנהלת המחקר והתובנות בפלטפורמת שיווק הספורט הנשי Parity. בהשוואה לעמיתיהן הגברים מה-NBA, הקריירה התעסוקתית של כוכבות ה-WNBA לשעבר נוטות להיראות יותר כמו מסלולי קריירה מסורתיים, ולא ניהול תיקי השקעות משמעותיים מהשכר הרב ממנו נהנים הגברים. "השכר של ספורטאיות מקצועניות הוא שבריר מהשכר של ספורטאים גברים", מסבירה איזארד.
לפי נתונים שנבדקו על ידי AP, השכר הממוצע ב-NBA הוא בסביבות 11.9 מיליון דולר - כלומר כמעט פי 100 מהשכר הממוצע של כדורסלניות ב-WNBA, שעומד על כ-120 אלף דולר.
"רוב שחקני ה-NBA מרוויחים עשרות, לפעמים מאות מיליוני דולרים בקריירה", אמרה ל-AP מריסה קולמן, הבחירה השנייה בדראפט של 2009 ואולסטאר ב-WNBA ב-2015. "עבור רבים מהם, הפרנסה שלאחר הפרישה היא יותר ריפוי בעיסוק מאשר כורח".
כל זה קורה על רקע של שאלות לא פתורות לגבי עתיד שכר השחקניות ה-WNBA. בין איגוד השחקניות להנהלת הליגה יש מתחים רבים במשא ומתן שנמשך כבר תקופה. שני הצדדים הסכימו ב-30 בנובמבר להארכת הסכם הקיבוצי הנוכחי עד 9 בינואר בזמן שהמשא ומתן נמשך.
נקודת מחלוקת מרכזית הייתה חלוקת הכנסות: כאשר ה-WNBA פורחת, השחקניות מחפשות נתח גדול יותר בצמיחה הזו. כיום, הן מרוויחות שבריר קטן בהרבה מהכנסות הליגה לעומת שחקני ה-NBA.
מהמגרש למציאות
כשדוורו פיטרס (Devereaux Peters) בת ה-36, ששיחקה בעבר במינסוטה לינקס, עברה מכדורסל לפיתוח נדל"ן ב-2019, היא גילתה עד מהרה שבקריירה החדשה שלה עבודה קשה עשויה לא להספיק כדי להניב את התוצאות המקוות. לדבריה, זה היה אחד השינויים הקשים לאחר הפרישה. "אחרי משחק לא טוב שלי, יכולתי ללכת לבדי לאולם ולעבוד על הקליעה שלי, וזה משהו שאם את משקיעה בו את רואה תוצאות", היא אומרת. "אבל זה לא בהכרח נכון בעולם האמיתי. כאן, את יכולה להשקיע המון עבודה ולעשות הרבה דברים נכון - בלי להגיע לשום מקום".
פיטרס חוותה את הפרישה ממשחק קודם כל כמכה כלכלית. "הפער הגדול במה שהרווחתי אז ומה שאני מרוויחה עכשיו אילץ אותי להצטמצם משמעותית", היא מעידה. "אבל הוא גם הצריך למידה רבה מאוד ומהירה מאוד". בשש השנים האחרונות פיטרס ניהלה פרויקט דיור בר השגה בעיירה סאות' בנד באינדיאנה, שבה השלימה את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת נוטרדאם. ואולם, פוליטיקה ושפע של אתגרים לוגיסטיים אחרים הפכו את הפרויקט הזה, לדבריה, לכאב ראש לא קטן. "זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי", היא אומרת. "אבל זה משהו שעוזר לאנשים שבאמת באמת צריכים את זה". בניין הדירות בר ההשגה של פיטרס, שאמור להתחיל להיבנות בחודש הבא, מיועד להיות מוכן לאכלוס באוגוסט 2027.
עזרה בדרך
גם עבור קולמן בת ה-38, השלב הבא של הקריירה התפתח הרחק מהמגרש ומאור הזרקורים. יחד עם חברתה לשעבר לקבוצה אלנה בירד, קולמן פתחה זיכיון של Mellow Mushroom, רשת פיצה עם 170 סניפים ברחבי ארה"ב. היא גם עמדה בראש קמפיין ללגליזציה של הימורי ספורט במרילנד, וכעת מובילה את האסטרטגיה והצמיחה עבור צוות ה-VIP בפלטפורמת הספורט Underdog, במטרה לפלס מקום לעוד נשים ואנשים צבעוניים לגשת לתעשייה. "ידעתי מגיל מאוד צעיר שיזמות ועסקים הם משהו שמלהיב אותי", היא אומרת.
את האופן שבו היא מנהלת את חייה לאחר הפרישה זוקפת קולמן בעיקר להוריה, שהדגישו לדבריה את החשיבות של תכנון קריירה לטווח ארוך. הודות לחוכמתם, היא מספרת, היא דאגה לחפש מנטורים ולחקור תעשיות שעניינו אותה לאורך הקריירה שלה בכדורסל. "ידעתי שאני לא רוצה להיות אחת השחקניות שפורשות ואומרות לעצמן 'אלוהים, מה עכשיו?'", היא מסבירה.
מטבע הדברים, ספורטאיות עבר רבות נוחתות בתפקידים שקשורים לספורט, כמו אימון או פרשנות בערוצי הספורט, אבל לא כולן מוצאות את עצמן בנתיב הזה. לדברי ג'יין אפל מארינלי, סגנית נשיאה ליחסי שחקנים באיגוד השחקניות, ושחקנית עבר בסן אנטוניו סטארס, המעבר מהפרישה נותר מאתגר עבור שחקניות רבות.
אפל מארינלי, שמייעצת לשחקניות על מסלול הקריירה שלהן אחרי הכדורסל, מזכירה את תוכנית הסיוע לשכר לימוד וההתמחות המשותפת של ה-WNBA ואיגוד השחקניות, לצד אפשרות ללימודי סמסטר בהרווארד ביזנס סקול, שקולמן השלימה.
תמיכה כזו לא הייתה קיימת עבור הדור של וויקס, בראשית הליגה ב-1997. "לא הייתה אז יציבות בספורט הנשים", היא נזכרת. "הניצחון שלנו היה שקיבלנו את תלוש המשכורת הבא, שהאורות באולם היו דלוקים ושהאוטובוס עדיין חיכה לנו. אז, החלום שלי היה שהליגה תתקיים. היום, החלום שלי הוא ששחקניות יתוגמלו באופן שנותן להן חופש לעשות מה שהן רוצות בחיים".
