רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי חייבים שהתעקשו לשלם חוב הוצאות משפט בסך 18 אלף שקל במטבעות של חצי שקל, במשקל כולל של כ-235 קילוגרם, פעלו באופן שאינו בתום לב. לדבריה, הם לא עדכנו את הזוכה לו הם חייבים את הכסף מראש על מועד, מקום ואופן המשלוח. עם זאת, הרשמת דחתה את טענת הזוכה (הנושה -ל.ד) שהיה אמור לקבל את הכסף כי יש מניעה חוקית לקבל תשלום במזומן מכוח חוק צמצום השימוש במזומן, וקבעה כי הוא אינו חל על תשלום הוצאות שנפסקו בפסק דין.
הרשמת, קרן פרג'ון זיטמן מלשכת הוצל"פ בירושלים, קבעה בהחלטתה כי "ביצוע התשלום במקרה דנן, ללא הכנת הזוכה (הנושה -ל.ד) לקבלת התשלום של 18 אלף שקל במטבעות של חצי שקל אינו תם לב, אף אם מקורו בהבעת מחאה. כפועל יוצא, סירוב הזוכה לקבלת הכספים מבלי לאפשר לזוכה להיערך לכך הינו כדין".
החלטת הרשמת ניתנה בתיק שנפתח על ידי אדם שנפסקו לטובתו הוצאות בסך 18 אלף שקל שהיו צריכים להיות משולמים על ידי החייבים לאחר שתביעתם נגדו נדחתה ובית משפט פסק שעליהם לשלם את הוצאותיו.
החייבים הגישו בקשת "טענת פרעתי", בטענה כי פעלו לשלם את ההוצאות ישירות לזוכה באמצעות שליח, אך הזוכה סירב לקבל את התשלום. הזוכה מצידו החליט לגבות את הסכום באמצעות תיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי עורכי הדין ד"ר אסף פוזנר ונתנאל פוזנר. הוא טען כי אין זה סביר שיקבל "ארגזים" של כסף וכי הוא מנוע מקבלת תשלום במזומן לאור חוק צמצום השימוש במזומן. עוד טען כי הסירוב נבע מכך שהחייבים ביקשו לבצע את התשלום בכ-18 ארגזים המכילים מטבעות של חצי שקל ומשקלם הכולל כ-235 קילוגרם. החייבים טענו כי סירוב הזוכה הוא העילה לאי ביצוע התשלום ועל כן לא היה מקום לפתיחת תיק הוצאה לפועל.
הרשמת קבעה כי החייבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי סכום ההוצאות במלואו הועבר לזוכה. יחד עם זאת, הרשמת קיבלה את טענת החייבים כי באשר לתשלום הוצאות על פי פסק דין, החשש להלבנת הון אינו קיים ועל כן לא חל איסור על קבלת מזומן ביחס לתשלום ההוצאות. בכך טענת הזוכה על המניעות לקבלת תשלום ההוצאות במזומן נדחתה.
הרשמת קבעה כי יש להבחין בין שאלת תקינות התשלום ובין אופן ביצועו. "בשאלת תקינות התשלום במזומן מצאתי כי יש לקבל את בקשת החייבים, בשאלת אופן ביצעו נדחית טענת החייבים".
החייבים טענו כי התשלום במטבעות נועד להביע מחאה. על אף שחוק העונשין מחייב קבלת מטבע חוקי, הרשמת קבעה כי גם לשימוש בזכות יש גבולות.
עורך הדין אסף פוזנרצילום: ניב קנטורהרשמת קבעה כי "ככל שהחייב היה מתאם עם הזוכה (הנושה-ל.ד) אופן התשלום מועדו ומיקומו, ניתן היה לומר כי הביע את מחאתו באופן תם לב כטענתו אך כזאת לא נעשה. משכך, אני קובעת כי ביצוע התשלום במקרה דנן, ללא הכנת הזוכה לקבלת התשלום בסך 18 אלף שקל במטבעות של חצי שקל אינו תם לב, אף אם מקורו בהבעת מחאה. כפועל יוצא, סירוב הזוכה לקבלת הכספים מבלי לאפשר לזוכה להיערך לכך הינו כדין".
הרשמת הורתה לחייבים להודיע בתוך 14 יום האם הם בוחרים לשלם את החוב המעודכן באמצעות כספי העירבון שהופקדו. אם יבחרו לשלם במטבעות, עליהם להודיע על כך תוך 14 יום. במקרה כזה, הזוכה יקבל שהות של 14 יום להודיע על פרטי הבנק אליו יופקדו המטבעות, כולל עלות משלוח ועמלת הפקדה. בנוסף, החייבים חויבו בהוצאות הבקשה בסך 2,000 שקל.
עו"ד ד"ר אסף פוזנר, בא כוח הזוכה מסר בתגובה: "היו מספר מקרים שבהם חייבים סבורים שכאשר פסק דין לא מוצא חן בעיניהם הם ינסו לשלם במטבעות, אולם גם למחאה הזאת יש גבולות כפי שקבעה הרשמת".
מעו"ד ליטל שור המייצגת את החייבים נמסר בתגובה: "בהחלטת הרשמת יש כדי לפגוע בזכותם החוקית והבסיסית של החייבים לשלם את חובם בהתאם לחוק במדינת ישראל, תוך התעלמות מהעובדה שסירוב הזוכה לקבל את המטבעות, שהינם "הילך חוקי" במדינת ישראל, מהווה עבירה פלילית, לפי סעיף 489 לחוק העונשין. כמו כן, החלטתה של כבוד הרשמת, במתכונתה, מהווה למעשה פגיעה בשלטון החוק ומשום דחיקתו של בית המחוקקים לשוליים באופן מרחיק לכת ובלתי סביר. יובהר ויודגש כי הסירוב לקבל "הילך חוקי״ הינו פלילי ואין להקל ראש בכך, תחת איצטלות של "תום לב" ומונחים עמומים אחרים.
"אם לא די בכך, החייבים סבורים כי שגתה כבוד הרשמת עת קבעה בהחלטתה כי לא הוכח סכום המסירה, שעה שהוצגו בפניה ראיות מצולמות, הן מטעם החייבים ואפילו מטעם הזוכה המוכיחות באופן ברור וחד משמעי כי מלוא הסכום לתשלום היה בידי השליח עת ניסה לבצע את המסירה וכל שהיה על הזוכה לעשות הינו אריתמטיקה פשוטה של חיבור עד 18".
עוד נמסר: "לא זו אף זו, לדעת החייבים שגתה כבוד הרשמת גם עת התעלמה מכך שהזוכה הודה בפה מלא בחקירתו כי סירובו לקבלת הכסף היה עקרוני ותו לא ואף צילם באופן ברור את מלוא הארגזים החתומים מבנק ישראל, שהיו בידי השליח, שעל כל אריזה מודבק אישור הבנק המפרט את תכולתה, ואף צירף זאת כראיה מטעמו. זאת, בצירוף אישור מוסדי מבנק ישראל שהוצג מטעם החייבים, אין כל ספק כי הוכח גם הסכום. החייבים מצרים על החלטת הרשמת וסבורים שהינה בחזקת "יצא חוטא נשכר" ושומרים על זכותם להגיש ערעור על ההחלטה".
