לאחר מאבק משפטי של שנתיים, בית משפט נתן לאשה צו הורות על ילדה בת ארבע, שאינה הילדה הביולוגית שלה, למרות התנגדות האם הביולוגית של הילדה - שהייתה בת הזוג שלה לשעבר. ההחלטה מחזקת את מעמד התא המשפחתי החד-מיני כתא משפחתי נורמטיבי ובעקר מחזקת את מעמד ההורה הלא ביולוגי בתוך התא הזה.
השופטת ענת אלפסי, מבית המשפט לענייני משפחה, קיבלה את עמדת הפרקליטה של א' האמא הלא ביולוגית, עו"ד אירס שינפלד-גרמן ואמרה בסוף פסק הדין, "איחולי הצלחה לשתי האימהות המסורות בגידול הילדה לצד המשך חייהן בנפרד. כפי שהקימו משפחה ככל המשפחות, כך ייפרדו ככל המשפחות באופן שבו שתיהן תמשכנה לשמש אימהותיה של הילדה והיא תמשיך להיות האור בחייהן".
אמא וילדהאמא וילדה
אמא ובת. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לפי החלטת בית המשפט, הילדה תירשם במשרד הפנים רטרואקטיבית ליום הלידה כבת של א' ושם המשפחה של א' יתווסף לשמה. בית המשפט קבע כי תהיה אחריות משתופת בין האימהות לגבי הילדה הכוללת הסדרי ראיה רגילים כנהוג בין בני זוג מתגרשים הטרוסקסואלים.
בית המשפט הדגיש כי ממתן פסק הדין א' תוכל להשתתף במסיבות הגן של הילדה, דבר שנמנע ממנה. פסק הדין הייחודי ניתן לפני מספר חודשים, אך רק עכשיו הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
שתי הנשים קיימו קשר זוגי מלא במשך 13 שנים. הן פעלו בתיאום מלא לקבלת תרומת זרע אנונימית וללידתה של הילדה על ידי ד', האמא הביולוגית. שתי הנשים גידלו ביחד את הילדה בשותפות מלאה וגם נתנו לה שם משפחה משותף עד שלפתע נפרדו לפני שנתיים.
עו"ד איריס שינפלדעו"ד איריס שינפלד
עו"ד איריס שינפלד
(צילום: אילן ספירא)
מיד לאחר שנפרדו, א' בקשה מבית המשפט צו שיורה על שמירת קשר עם הילדה. ד' התנגדה לצו בטענה כי א' אינה האמא האמיתית של הילדה ומעבר לכך היא לא מתנהלת ביומיום כאמא לכל דבר של הילדה והיא זו שנושאת בעקר האחריות. בית המשפט נתן צו זמני לפגישות בין א' לילדה המבוקרות על ידי גורמי רווחה עד למתן פסק דין סופי בפרשה.
במהלך המשפט התברר כי ד' שינתה על דעת עצמה ללא רשות את שם המשפחה של הילדה. ד' גם טענה, כי הילדה כלל אינה מעוניינת לפגוש בא' ויש להפסיק את המפגשים ביניהן. בדיקת בית המשפט העלתה כי הילדה דווקא שמחה לפגוש בא'.
מצד שני התברר כי מיד לאחר הפרידה א' היתה בסערת רגשות ואז שלחה לד' מסרון זועם שבו היא מודיעה לה שהיא אינה מעוניינת בקשר איתה או עם הילדה.
א' הביעה צער על דבריה וטענה שהם נאמרו בעידנא דריתחא והם לא שיקפו את כוונותיה האמיתיות כלפי הילדה. בית המשפט קבע כי מדובר באמירה קשה, אך האמירה הזו לא יכולה "לפרק את א' מתפקידה ההורי עבור הילדה".
בנימוקים להחלטה ציין בית המשפט, כי לשתי האימהות תפקיד משמעותי בגידול הילדה ואף לא' יכולת להכיל מצבים שונים בהם מצויה הילדה ולגדלה לעצמאות. כמו כן, נאמר שקיימת חשיבות שלכל ילד או ילדה יהיו קיימות שתי דמויות הוריות גם כאשר הן נמצאות בסכסוך וזאת ללא כל קשר לשיוך המיני שלהן. כל ילד זקוק לשני הורים שיאהבו אותו וידאגו לטובתו", נאמר בהחלטה
עוד נאמר כי במקרה הזה הילדה גדלה מגיל ינקות עם א' וניתוקה ממנה עלול לגרום לה נזק נפשי בלתי הפיך והרס הביטחון בעולם המבוגרים. מעבר לנימוק של "טובת הילדה" בית המשפט קבע כי א' הייתה מעין "ידועה בציבור של אמה של הילדה" וכל הסובבים אותן התייחסו אליהן כאל שתי אימהות לכל דבר.
בין יתר הראיות שהציגה א' בבית המשפט היו גם מסרוני ששלחה ד' אליה לאחר שילדה את בתה,"מאמי שלי אני חושבת שאנחנו עושות עבודה טובה עם הקטנה ומאזנות אחת את השניה". ובמסרון נוסף, "בוקר טוב אהובה ממני ומביתך, איזה אמא מדהימה".