לא מעט מתושבי ניו יורק התעוררו השבוע עם תחושת דז'ה וו קלה לרגע שראש העיר ניו יורק זוהראן ממדאני פתח את מסע הבחירות שלו, באוקטובר 2024. אז, כמו היום, הם מתבקשים להכריע במערכת בחירות נפיצה במיוחד בין מרכז לפרוגרסיבים, בין תומכי ישראל למבקריה החריפים, בין יורשי הון בני שושלות אמריקניות ותיקות למובילי המחאה הסוציאליסטית החדשה. וגם אז, כמו עכשיו, סינתיה ניקסון הייתה בסביבה.
הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית למושב ניו יורק בקונגרס, שייערכו ביוני הקרוב, מציבות זה מול זה שני מועמדים יהודים עם השקפות עולם מנוגדות: חבר בית הנבחרים המכהן דן גולדמן, בן 49, נצר לאימפריית הג׳ינסים ליווייס, שהתפרסם כראש צוות התביעה בהליך ההדחה הראשון של טראמפ, מול בראד לנדר, בן 56, לשעבר מבקר העירייה, ומי שנחשב ליד ימינו של ראש העיר ממדאני.
מיד עם השקת קמפיין הבחירה מחדש בגולדמן, לנדר עלה למתקפה אישית וכינה אותו "יורש ההון של לוי שטראוס שהתרועע עם דונלד טראמפ ג'וניור בחופשה באיי הבהאמה ושיבח את מדיניות טראמפ כלפי ישראל". גולדמן השיב כי ״אם זה המצע שלנדר מתמודד עליו, אני מקווה בשבילו שיוכל למצוא משהו קצת יותר משמעותי נגדי מאשר תמיכה בישראל״.
ממדאני היה הראשון להתייצב פומבית מאחורי לנדר, וכנראה סייעה לכך העובדה שגולדמן סירב לתמוך בו במירוץ לראשות העיר בשל עמדותיו האנטי-ציוניות. לעומתו, המושלת קאתי הוקול הצהירה על תמיכה בגולדמן, כמו גם ותיקת המפלגה ננסי פלוסי ומנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, האקים ג'פריס. "דן הוא בדיוק סוג המנהיג שאנחנו צריכים", אמרה הוקול, "הוא נאבק בטראמפ יום-יום״.
השניים מתמודדים מטעם מחוז 10 - אחד מהמגוונים והמורכבים פוליטית בעיר. הוא כולל את וול סטריט, צ׳יינהטאון, שכונות ליברליות מבוססות כמו פארק סלופ ודמבו בברוקלין, וגם את בורו פארק, מעוז חרדי מובהק. בבחירות לראשות העיר הצביעו מרבית תושבי המחוז לממדאני, אך נציגם גולדמן סירב להביע בו תמיכה, כאמור, אף שלשניים עמדות חברתיות משותפות רבות.
יהודי, פרו ישראלי ויעד לתקיפות של פרוגרסיבים
מאחורי החזות החנונית של גולדמן מסתתרת אחת השושלות הכלכליות הוותיקות בארה״ב: משפחת האס-גולדמן, שכתבה חלק נכבד בסיפור הקפיטליזם האמריקני של החוף המערבי. הכול מתחיל ב-1853, כשמהגר יהודי מגרמניה בשם לוי שטראוס ייסד בסן פרנסיסקו עסק סיטונאי לבדים. כשזיהה עליה בביקוש לבגדים עמידים בקרב כורי זהב, שיתף פעולה עם חייט נמרץ בשם ג'ייקוב דייוויס, והשניים רשמו פטנט על המצאה חדשה: מכנסי עבודה מג'ינס עם מסמרות מתכת. כך נולדו לבסוף ה-501s, אחד הפריטים המסחריים המצליחים בהיסטוריה האמריקנית. בהמשך, תחת הנהגת וולטר האס הבן, חתנו של שטראוס, הפכה Levi’s למותג עולמי והמשפחה נכנסה גם לתחומי נדל״ן, תעשייה ויזמות פיננסית.
בשנות ה-50 הקימה המשפחה את Walter & Elise Haas Fund, אחת הקרנות הפילנתרופיות הגדולות בקליפורניה, שפעילה עד היום בתחומי אומנות, זכויות מהגרים, דיור בר-השגה, חינוך וזהות יהודית. קרן נוספת שהקימה המשפחה ונסגרה מאז, Richard & Rhoda Goldman Fund, תרמה לעמותות ישראליות ויהודיות בתחומי סביבה וזכויות אדם. המשפחה העבירה לאורך השנים תרומות ענק למוסדות כמו האוניברסיטה העברית והקרן החדשה לישראל והפכה מזוהה עם הקונצנזוס של ״יהדות ממסדית ליברלית״: פרו-ישראלית, דמוקרטית, פילנתרופית, עם נוכחות גבוהה באקדמיה ובאומנויות.
גולדמן, שנולד ב-1976 בוושינגטון הבירה, הוא נינו של האס. אף שמעולם לא עבד בחברה המשפחתית, גולדמן מציין תדיר כי בגללה "גדל עם תחושת אחריות ציבורית שנובעת מהפריבילגיה שירשתי". הוא בוגר אוניברסיטת ייל, בעל תואר במשפטים מסטנפורד, שהחל את דרכו במערכת המשפט הפדרלית כעוזר תובע, ולאחר מכן ככוכב עולה בבתי המשפט של וושינגטון. את פרסומו רכש כראש צוות ההדחה של טראמפ בקונגרס ב-2019. הונו האישי מוערך בכ-250 מיליון דולר, והוא נחשב לאחד העשירים בקונגרס. בבחירות הקודמות השקיע בקמפיין 5 מיליון דולר מכספו האישי וזכה לביקורת מצד יריביו על ניסיון "לקנות את המושב”. הוא העביר את נכסיו לנאמנות עיוורת בניסיון להפיג חשש לניגודי עניינים, אך לקראת הבחירות הקרובות לא הסתיר את כוונתו להמשיך להשתמש בהון הפרטי בקמפיין.
גולדמן הצטרף לקואליציות פרוגרסיביות בקונגרס, תמך בחקיקה סביבתית, שוויון גזעי ומגדרי, ומיתג את עצמו כאנטיתזה מובהקת לטראמפ. כיהודי וציוני מוצהר, שמייצג מבחינת רבים את "הדמוקרט הקלאסי הלבן״, גולדמן הפך יעד קבוע למתקפות מצד הזרם הפרוגרסיבי של מפלגתו.
בניגוד לרבים מחבריו, הוא סירב להצטרף לקריאות להקפאת הסיוע הביטחוני לישראל, והצביע שוב ושוב בעד חקיקה פרו-ישראלית. "התמיכה שלי בישראל היא לא טקטית אלא זהותית״ אמר. "היא קשורה להיותי יהודי, לשואה, ולהבנה שישראל היא המקלט הבטוח היחיד שלנו. זה לא אומר שאי אפשר למתוח ביקורת על ממשלתה". את נתניהו כינה "קיצוני שמבודד את ישראל", התנגד להתנחלויות, תמך בהקמת מדינה פלסטינית, וכשנשאל על פעולות ישראל בעזה, השיב כי "ההרס בלתי נתפס. האם מדובר בפשעי מלחמה? זו שאלה למשפטנים, אבל בהחלט צריך לחקור אותה". הוא הביע חרטה על הצבעתו בעד גינוי לחברת הקונגרס ממוצא פלסטיני ראשידה טליב בעקבות תמיכתה באמירה ״מהנהר לים״, ואמר כי היום היה מצביע אחרת.
כך, המירוץ של גולדמן הפך לא רק לקרב אישי, אלא מבחן עבור המודל הדמוקרטי הישן - זה שמחבר הון, אחריות ציבורית, ותמיכה ממלכתית בישראל - מול דור חדש של פוליטיקאים כמו לנדר וממדאני, שמאתגרים את כל מרכיבי הדנ״א הזה מהשורש.
סמל להתנגדות לממשל טראמפ
לנדר מייצג צד הפוך לחלוטין - גם סגנונית וגם רעיונית. ברוקלין רגילה לראות אותו רוכב על אופניו בשכונות, בדרך לעוד הפגנה, כינוס קהילתי או חנות מקומית. הוא מדבר בגובה העיניים, מצטלם בתחפושות עם תושבים בפינות רחוב ומצייץ פסוקים מהתנ"ך לצד פולמוסים על תכנון עירוני. כיום אחת מהדמויות המזוהות ביותר עם השמאל היהודי בניו יורק, הוא נולד בכלל בסיינט לואיס, מיזורי, למשפחה ליברלית-אקטיביסטית. אביו היה עורך דין לזכויות עובדים, אמו מורה בבית ספר ציבורי. כבר בגיל צעיר נמשך למאבקים חברתיים, ואחרי שהשתקע בברוקלין הפך לפעיל מרכזי לטובת קואופרטיבים לדיור שיתופי. הוא נעצר לא אחת במהלך מחאותיו אך בשנה שעברה, כשנעצר מול בית הדין הפדרלי להגירה כשניסה למנוע מעצר של מהגר שהופיע לדיון, הפך בן לילה לסמל של התנגדות יהודית לממשל טראמפ.
את השותפות עם ממדאני טיפח עוד מימי מאבקים חברתיים משותפים, והשניים הפכו למעין ציר נאו-פרוגרסיבי חדש בתוך מחנה השמאל: כזה שאינו מהסס לתקוף את מדיניות ישראל, לקרוא לסיום הסיוע הביטחוני ולבנות קואליציה פרוגרסיבית עם גורמים אנטי-ציונים. הוא מכנה את עצמו "ציוני ליברלי" אך מאשים את ישראל ב"רצח עם", השתתף במחאות אנטי ישראליות, האשים את נתניהו ב"הקרבת החטופים לטובתו האישית” והעניק גיבוי מלא לממדאני כשהבטיח לעצור את ראש הממשלה אם יגיע לניו יורק. באתר הקמפיין שלו נכתב כי "בראד מאמין שבטחון לישראלים ייתכן רק כשהפלסטינים יהיו בטוחים וחופשיים בעצמם", ו"אסור שכספי המסים של ניורקרים יממנו הפרות זכויות אדם - לא מצד מנהיגים זרים ולא מצד אמריקאים".
בנאום שנשא לצד ממדאני בטקס של הארגון היהודי הפרוגרסיבי JFREJ, קרא לנדר לבניית "קואליציה של אנטי-ציונים וציונים ליברלים" והודה שלא עשה מספיק כדי לגנות את "פשעי המלחמה של ישראל בעזה". כשהיה מבקר העייריה ספג ביקורת על כך שלא חידש השקעות עירוניות באג״ח ממשלת ישראל.
לנדר הכריז על ריצה לקונגרס לאחר שנכשל בניסיונו להתמודד לראשות העיר. הוא הפסיד בבחירות המקדימות לממדאני, ולאחר מכן איחד כוחות עם הקמפיין שלו מול אנדרו קואומו. במידה רבה היה השכפ״ץ של ממדאני מול הטענות לאנטישמיות, לקח אותו לאירועים בקהילה היהודית ולתפילות בבתי כנסת בחגים. על פי גורמים בקמפיין, ציפה בתמורה להתמנות לסגנו של ראש העיר הנבחר, אך התאכזב. עם זאת, גוש ממדאני התייצב מאחוריו במהירות, והוא זכה לתמיכתם של הסנאטורים ברני סנדרס ואליזבת וורן, של המפלגה הסוציאליסטית וכמובן, סינתיה ניקסון, כוכבת “סקס והעיר הגדולה” ומתנגדת בולטת לישראל.
החלום הפרוגרסיבי או חזון פרו-ישראלי
הסוקרים והאסטרטגים מסמנים את לנדר כפייבוריט לניצחון. ב-2022 הצליח גולדמן להשתחל לקונגרס בעיקר בזכות פיצול קטלני בקול הפרוגרסיבי; הפעם, כשהשמאל מתייצב כאיש אחד מאחורי לנדר, ומכונת השטח המשומנת של ממדאני פועלת במלוא הקיטור, גולדמן מגלה ש"תעודת הביטוח" הסטטיסטית שלו פגה תוקף.
מול איום המהפך המוחשי, גולדמן שולף את הארטילריה הכבדה ביותר שברשותו: הון משפחתי בלתי מוגבל שישטוף את הרחובות בקמפיין אגרסיבי, ומה שמכונה בקרב יועציו "צו 8" חרדי. בשכונת בורו פארק, המעוז החרדי המרכזי במחוז, בלימת הציר הרדיקלי של לנדר-ממדאני היא לא עוד מערכת בחירות, אלא קרב קיומי על עתיד התמיכה האמריקנית בקהילה היהודית ובישראל. העסקנים החרדים צפויים להוציא את המצביעים בהמוניהם כדי להבטיח שקול מתון יישאר בקונגרס.
אבל בסופו של דבר, הדרמה האמיתית לא מוכרעת בפשקווילים אלא על הספה - בסלון של הליברלים האמידים בפארק סלופ ובשכונות הבראונסטון. שם מתחוללת כעת "דילמת הבראונסטון": מצביעים יהודים-ליברלים יצטרכו להכריע מה מפחיד אותם יותר - לוותר על החלום הפרוגרסיבי וערכי השוויון שלנדר מייצג, או להמר על ביטחון ישראל ולהכניס לקונגרס מבקר חריף של המדינה היהודית. בעבור רבים, זו הבחירה הבלתי אפשרית בין "הלב היהודי" ל"ראש הסוציאליסטי".
