בוועידת הטכנולוגיה של מורגן סטנלי שנערכה השבוע בסן פרנסיסקו, הטיל ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, פצצה: ענקית השבבים מפסיקה להשקיע בשתיים מהשותפות המרכזיות ביותר שלה - OpenAI ואנתרופיק.
בעוד הואנג מנמק זאת בשיקולים "טכניים" של הנפקות קרבות (IPO), מבט מעמיק על הדינמיקה העולמית חושף תמונה מורכבת בהרבה: פוליטיקה של נשק גרעיני, סכסוכים עם ממשל טראמפ ומאבק יצרי על אמון הציבור.
על הנייר, התירוץ של הואנג פשוט: OpenAI ואנתרופיק צפויות לצאת להנפקה ציבורית עוד השנה, וחלון ההזדמנויות להשקעות פרטיות נסגר. אך בשוק ההון האמריקני והאירופי מפקפקים בהסבר זה. לרוב, משקיעים אסטרטגיים מגדילים את אחזקותיהם דווקא ערב ההנפקה כדי למקסם רווחים.
הסיבה האמיתית עשויה להיות כלכלית-מחזורית: בשנה האחרונה התגברה הביקורת על "המעגליות" של עסקאות אלו. אנבידיה משקיעה מיליארדים ב-OpenAI, ו-OpenAI משתמשת באותם מיליארדים כדי לקנות מאנבידיה שבבים.
פרופסור מייקל קוסומאנו מ-MIT כינה זאת ב"פייננשל טיימס" כסוג של "החלפת כספים" (wash), כזו שיוצרת בועה מלאכותית בשווי החברות, ועובדה זו משתקפת בצמצום ההתחייבות של אנבידיה: מהבטחה ל-100 מיליארד דולר ב-OpenAI בספטמבר האחרון, הסתיימה ההשקעה בפועל ב-30 מיליארד דולר בלבד.
אנתרופיק נגד העולם
במקביל, היחסים בין אנבידיה לאנתרופיק, המפתחת של הבינה המלאכותית קלוד, הגיעו לפיצוץ חזיתי. דריו אמודיי, מנכ"ל אנתרופיק, לא היסס לתקוף את המדיניות של אנבידיה של מכירת שבבים מתקדמים ללקוחות סינים (בכפוף לאישור הממשל), והשווה זאת ל"מכירת נשק גרעיני לצפון קוריאה".
המתח הזה החריף בשבועות האחרונים, כשממשל טראמפ הכניס את אנתרופיק ל"רשימה השחורה", לאחר שהחברה סירבה לאפשר לצבא ארה"ב להשתמש במודלים שלה לנשק אוטונומי ולמעקב המוני. תוך שעות מרגע ההכרזה, המתחרה OpenAI "גנבה את ההצגה" וחתמה על חוזה ענק עם הפנטגון, מהלך שאמנם זכה בהתחלה לבוז מצד אנתרופיק, שכינתה אותו "חסר עקרונות", אבל גם הוביל לפי הדיווחים את החברה לחזור למו"מ מול הממשל.
ובעוד שהיא נסוגה מהשקעה ישירה במפתחות המודלים, אנבידיה לא מפסיקה להשקיע בתשתית. רק השבוע הכריזה על השקעות של 2 מיליארד דולר בכל אחת מהחברות Lumentum ו-Coherent העוסקות בטכנולוגיית פוטוניקה (אופטיקה) לשבבים. זהו שינוי אסטרטגי: במקום להמר על מי ינצח במרוץ ה-AI, אנבידיה משקיעה ב"צנרת" שתהיה נחוצה לכולם.
המהלך של אנבידיה מזכיר את הדינמיקה של ענקיות הטכנולוגיה בשנות ה-90. אז, אינטל השקיעה בחברות תוכנה כדי לוודא שיהיה מי שישתמש בכוח העיבוד של מעבדי הפנטיום החדשים שלה. ברגע שהתוכנה הפכה לסטנדרט, אינטל נסוגה והתמקדה בייצור.
טכנולוגיית ה-GPU (עיבוד גרפי) שבבסיס ההצלחה של אנבידיה עברה מסלול דומה. היא החלה ככלי לגיימרים בסוף שנות ה-90, הפכה למנוע של כריית קריפטו בעשור הקודם, וכיום היא ה"דלק" של מהפכת ה-AI. הואנג מבין שהתלות של OpenAI בשבבי ה-Vera Rubin החדשים שלו היא מוחלטת, ולכן אין לו צורך "לקנות" את נאמנותם באמצעות השקעות הון. הוא פשוט מחכה להם בקצה פס הייצור.
במילים אחרות, אנבידיה יוצאת מהמשחק הפוליטי-מוסרי המסוכן של עמק הסיליקון וחוזרת למה שהיא עושה הכי טוב - להיות ספקית הנשק (והשבבים) המרכזית של כולם, בלי קשר לשאלה מי ינצח בקרב על הפנטגון או על חנות האפליקציות.
