יש נשים שמשנות מציאות בשקט. לא תמיד באור הזרקורים, לא תמיד בכותרות הראשיות — אבל בהשפעה עמוקה, יומיומית, כזו שנוגעת באנשים ברגעים הכי רגישים של החיים. דבורה שרר היא בדיוק אישה כזו.
בעולם הבריאות, שבו כל החלטה יכולה להשפיע על חיים שלמים, פועלת שרר מתוך שליחות אמיתית: לחבר בין אנשים, ידע ותקווה. לאורך השנים הפכה לקול אנושי בתוך מערכת מורכבת — קול שמתווך מידע רפואי, מנגיש בשורות, ומלווה משפחות ואנשי מקצוע ברגעים של אי־ודאות, כאב וגם של תקווה גדולה. מדי שנה היא מסייעת ליותר מאלף אנשים — חולים, בני משפחה וצוותים רפואיים — למצוא בהירות בתוך סבך המידע והרגשות.
“אומץ בעיניי הוא היכולת לפעול, לבחור או לדבר גם כשקיימים פחד, ספק או קושי”, היא אומרת. “אומץ הוא לא תמיד מעשה גדול ורועש, אלא החלטה שקטה להמשיך לנסות ולהאמין למרות הקשיים שבדרך. זה לפעול לצד הפחד — לא בהיעדרו”. בעיניה, אפילו המילה פחד נושאת בתוכה פוטנציאל הפוך: דחף. “אני רואה בפחד דחף לפעולה — כוח שמניע לפרוץ את מה שנראה בלתי אפשרי, רגע לפני שמוותרים".
שרר היא בעלים ומנכ״ל של חברה לייעוץ ותקשורת המתמחה בתחום הבריאות, ומשמשת כדוברת ויועצת לארגונים מרכזיים, בהם המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, רשת מכון מור, האגודה לבריאות הציבור וקבוצת יוסי אמבולנס. אך הדרך לשם לא הייתה מובנת מאליה. לפני כ־20 שנה עשתה שינוי עמוק בחייה — שינוי שנולד מתוך כאב אישי לאחר מות אחותה הצעירה, זהבה. באותה תקופה שימשה כסמנכ״לית שיווק באוניברסיטה, אך האירוע המטלטל הוביל אותה לבחור במסלול אחר: מעבר מעולם השיווק לעשייה שמטרתה להציל חיים וליצור משמעות אנושית עמוקה.
“זה היה אחד ממעשי האומץ המשמעותיים בחיי”, מודה שרר. “לעזוב תפקיד בכיר ובטוח ולעבור לתחום חדש, טעון רגשית ומקצועית, מתוך תחושת שליחות”. מאז, היא מספרת, אנשים פונים אליה לא פעם ברגעים שבהם נאמר להם דבר־מה קשה — לעיתים כזה שנראה בלתי אפשרי לתיקון. “לפעמים כל מה שאדם צריך הוא מישהו שיסביר, שייתן תקווה, שיאמין יחד איתו שיש עוד דרך”.
מנהיגות מהסוג המחבר
יום האישה הוא הזדמנות לעצור לרגע ולהביט על נשים שמובילות שינוי לא רק בתפקידן, אלא בגישה שלהן לחיים. ההשפעה של שרר אינה נמדדת רק בפרויקטים או ביוזמות, אלא באלפי האנשים שנגעו בעבודתה — אנשים שקיבלו מידע בזמן, חיזוק ברגע קשה או השראה לבחור בחיים, בערבות הדדית ובנתינה. “אחת המטופלות כתבה לי: ‘גרמת לי להאמין בעצמי’,” היא משתפת. “בשבילי זה הכול. אומץ יכול להיות צעד קטן אחד קדימה, שמצליח לפתוח עולם שלם עבור חולה”.
החיבור בין שליחות מקצועית לחיים האישיים אינו מקרי. שרר גדלה בבית שבו ערכי הרפואה והנתינה היו חלק בלתי נפרד מהיומיום — אימה הייתה אחות ראשית, ואביה הקים בית ספר לאחיות. "ערכי החמלה והאחריות הציבורית נטועים בי מילדות", היא אומרת, "והם ממשיכים לעבור הלאה".
היום היא רואה כיצד הערכים הללו מחלחלים גם לדור הנכדים. נכדתה בת ה־15 מתנדבת במד״א, נכדים אחרים יוזמים להזמין ילדים בודדים לשחק איתם בפארק, או מתעקשים לתמוך בעסקים קטנים וחדשים. “הם לומדים לא דרך שיעור או ספר, אלא דרך הלב”, היא מחייכת. “הם הבינו שלתת זה לא לוותר על משהו — זו תחושה שממלאת את הנשמה".
בעידן שבו מידע זורם במהירות ולעיתים גם מבלבל, היכולת לשלב מקצועיות, רגישות ואנושיות היא כוח נדיר. זו מנהיגות מסוג אחר — לא כוחנית, אלא מחברת; לא רועשת, אלא משמעותית. מאחורי כל שינוי חברתי עומדת לעיתים אישה אחת שמאמינה שאפשר אחרת. אישה שהפכה כאב אישי למנוע של עשייה ציבורית, והקימה במו ידיה מעצמת חמלה — עדות לכוחה של אישה אחת להשפיע על רבים.
ביום האישה הבינלאומי אנחנו מציינים לא רק הישגים, אלא גם דרך. דרך של עשייה, של חמלה ושל השפעה מתמשכת — השפעה של דור.
