במהלך קמפיין הנשיאות הראשון שלו ב-2016 הבטיח דונלד טראמפ להשתלט על הנפט של עיראק כהחזר על המחיר ששילמה ארה"ב במהלך מלחמת עיראק. ההיגיון שלו היה: ארה"ב עשתה לעיראק טובה בכך שכבשה אותה, ולכן זו חייבת לה. "נכנסנו לשם, הוצאנו 3 טריליון דולר, איבדנו אלפי חיים ולא קיבלנו כלום", אמר טראמפ באחד העימותים מול הילארי קלינטון, "פעם השלל במלחמה היה שייך למנצח. עכשיו לא היה מנצח, אבל היינו צריכים לקחת את הנפט".
ב-2019 טראמפ אמר דברים דומים על סוריה, כשנראה היה כי שליטתו של בשאר אל-אסד במדינה החלה להיחלש. "אנחנו לוקחים לעצמנו את הנפט שלהם", אמר טראמפ, "תמיד אמרתי את זה – לקחת את הנפט". הוא גם הציע אז שחברות נפט אמריקניות גדולות יהפכו לשותפות של הממשלה. "אני מתכוון לעשות עסקה עם אקסון מוביל או אחת החברות הגדולות האחרות שלנו, כדי להיכנס ולעשות את זה כמו שצריך", הוסיף טראמפ. מה שהוא לא הביא בחשבון הוא שחברות הנפט הגדולות לא התלהבו מהרעיון להיכנס לסוריה. בסופו של דבר ארה"ב לא השתלטה על הנפט הסורי, אבל טראמפ לא ויתר על חלום הנפט שלו.
שש שנים מאוחר יותר, אנשי ממשל טראמפ בודקים עכשיו אצל חברות נפט אמריקניות אם הן מעוניינות לחזור להתעסק עם הנפט בוונצואלה. בינתיים התשובה היא "לא", אבל אם הפיקסציה של טראמפ סביב מאגרי נפט של מדינות אחרות תכניס לחברות הגדולות בארה"ב כמה וכמה וכמה דולרים, אף אחת מהן לא תסרב. הרי לא סתם הוציאו ברוני נפט אמריקנים קרוב ל-100 מיליון דולר בתרומות ישירות לטראמפ ב-2024.
מה שלא עבד עם עיראק יעבוד בוונצואלה?
דונלד טראמפ בנה את התנועה שהביאה אותו פעמיים לבית הלבן, בין היתר דרך הבטחות לסיים את כל המלחמות ולא להתחיל חדשות. הוא השתמש בקטסטרופת מלחמת עיראק מלפני 20 שנה כאחד מבסיסי מותג ה-MAGA. בפועל, בשנה הראשונה של ממשל טראמפ השני, צבא ארה"ב היה פעיל בכל מקום, טראמפ התערב בעניינים הפנימיים של מדינות בכל חלקי הגלובוס וכבר ארבעה חודשים שהוא מפלרטט עם הרעיון לפתוח במלחמה נגד ונצואלה.
מאז ספטמבר תוקף צבא ארה"ב סירות ונצואליות שלדברי הממשל מבריחות פנטניל לארה"ב. לא הוצגה כל הוכחה שהצדיקה את הפצצתן של כ-30 סירות קטנות והרג של יותר מ-100 איש עד כה, כשאפשר פשוט לעצור את הסירות ולעלות עליהן כפי שנהגה ארה"ב תמיד. גורמים צבאיים אף אמרו לחברי קונגרס בדלתיים סגורות כי על הסירות בכלל אין פנטניל, אלא קוקאין. "ההיגיון של הממשל לתקיפות הוא שפנטניל הורג כל כך הרבה אמריקנים, אבל בסירות האלה אין פנטניל", אמרה חברת הקונגרס שרה ג'ייקובס, דמוקרטית מקליפורניה שהשתתפה בתדרוך הסגור.
כך או אחרת, גם מסע ההרג הזה לא הצליח להזיז את הדיקטטור המושחת של ונצואלה, ניקולס מדורו, מכיסאו. בשבועות האחרונים איבד טראמפ את הסבלנות וכמו שקורה לו לפעמים, חשף את כוונתו האמיתית. הקמפיין הצבאי הזה נגד ונצואלה לא קשור לסמים – טראמפ רוצה את הנפט. עוד לפני הבחירות ב-2024 הביע טראמפ אכזבה מכך שלא תפס אחיזה על המאגרים העצומים של ונצואלה כבר בכהונה הראשונה שלו. "אם היינו משתלטים על ונצואלה היינו מקבלים את כל הנפט הזה", אמר בעצרת בחירות בצפון קרוליינה. עכשיו טראמפ רואה הזדמנות של ממש להשיג את זה.
משתלשלים ממסוק - עם רובים שלופים: תיעוד ההשתלטות האמריקנית על מכלית מוונצואלה
בשבת שעברה ניסה משמר החופים האמריקני ליירט מכלית נפט בשם בלה 1, ששטה ללא דגל לאום, מה שהפך אותה לכלי שיט חסר-מדינה ולכן מותר לעלות עליה ולבדוק אותה לפי החוק הבינלאומי. גורמים אמריקנים השיגו צו תפיסה למכלית על סמך מעורבותה הקודמת בסחר הנפט האיראני וקשריה עם פעולות של משפחת מדורו, אבל האונייה סירבה להיכנע ונמלטה לאוקיינוס האטלנטי.
בתחילת השבוע עוד הייתה הבלה 1 במסלול הימלטות מהקריביים ושידרה יותר מ-75 אותות מצוקה לספינות סמוכות. יום קודם עצר משמר החופים את ה-Centuries, מכלית שהעמיסה נפט ונצואלי, כנראה עבור סוחר סיני. לרשויות האמריקניות לא היה צו תפיסה עבור כלי השיט הזה, שנשא את דגל פנמה, אבל בינתיים הן עיכבו את הספינה.
האיום של תפיסות נוספות כבר משפיע על נתיבי המכליות, וכמה כלי שיט שנראו בשבוע האחרון כאילו הם בדרכם לוונצואלה הסתובבו לאחור. גורמים בממשל טראמפ טוענים שצריך לחסום את תנועת יצוא הנפט של ונצואלה, בהיותה "מממנת פעילות סמים-טרור", אבל טראמפ עצמו כבר אינו מסתיר את המטרה האמיתית. "ונצואלה מוקפת לחלוטין בארמדה הגדולה ביותר שהורכבה אי פעם", כתב ברשתות החברתיות, "זה רק יגדל, וההלם עבורם יהיה שונה מכל מה שראו מעולם – זה יימשך עד שהם יחזירו לארצות הברית של אמריקה את כל הנפט, האדמה ונכסים אחרים שגנבו מאיתנו בעבר". ונצואלה לא גנבה מעולם שום נכסים מארה"ב, אבל זה לא משנה לטראמפ. הוא רוצה את הנפט ורוצה לחזור לשנות ה-70.
ונצואלה, אחת המדינות הגדולות בדרום אמריקה (שטח של יותר מ-900 אלף קמ"ר ואוכלוסייה בת יותר מ-30 מיליון אזרחים), היא מעצמת נפט שמחזיקה במאגרי נפט מהגדולים בעולם: כ-303 מיליארד חביות נפט שמהווים כ-18% מהמאגר העולמי. "מאגרים מאומתים" או "מוכחים" הם כאלה שאפשר להפיק מהם מיידית, בטכנולוגיה קיימת ובמחירים סבירים. ב-1976 השתלטה ממשלת ונצואלה על תעשיית הנפט של המדינה והלאימה מאות עסקים פרטיים ונכסים בבעלות זרה, כולל כאלה שהופעלו בידי ענקיות נפט אמריקניות. ב-2007 השתלט המנהיג הסוציאליסטי הקיצוני, הוגו צ'אבס, על פעילות הנפט הפרטית האחרונה באזור שנקרא Orinoco Belt ועשיר במיוחד בנפט.
הלאמת הנפט בוונצואלה הייתה שיאו של מאמץ שנמשך עשרות שנים על ידי ממשלים מימין ומשמאל. תחת חואן ויסנטה גומז, הדיקטטור הצבאי הימני ששלט במדינה מ-1908 ועד מותו ב-1935, החזיקו שלוש חברות נפט זרות 98% מהשוק הוונצואלי. המדינה הפכה ליצרנית הנפט השנייה בגודלה בעולם, ונפט היווה למעלה מ-90% מסך היצוא של ונצואלה.
מי שבאו אחרי גומז ניסו להשיג שליטה כלשהי בכלכלת המדינה. תחת הנשיא הדמוקרטי, איסאיאס מדינה אנגריטה, עבר ב-1943 חוק שחייב חברות נפט זרות לוותר על מחצית מרווחיהן לממשלה. הסכם משנת 1958 הבטיח שלמפלגות הגדולות במדינה תהיה גישה לרווחי הנפט. כשהחל הדיון על חקיקת ההלאמה באמצע שנות ה-70, כבר היה ברור לאן זה הולך וגם לא הייתה הרבה התנגדות.
טראמפ טוען כי הלאמת הנפט הוונצואלי לקחה מהחברות האמריקניות את הנפט שהיה שייך להן. "היה לנו שם הרבה נפט. הם זרקו את החברות שלנו, ואנחנו רוצים אותו בחזרה", אמר, אבל חברות אמריקניות מעולם לא היו בעלות נפט או אדמות בוונצואלה
בינואר 1976 קיבלה חברת הנפט הממשלתית של ונצואלה, Petróleos de Venezuela S.A, את כל האחריות על חיפוש, ייצור ויצוא של נפט. חברות נפט אמריקניות, כולל אקסון ומוביל שהתמזגו ב-1999, ו-Gulf Oil, שהפכה לשברון ב-1984, נפגעו הכי קשה. החברות, שהיו אחראיות ליותר מ-70% מייצור הנפט הגולמי בוונצואלה, הפסידו נכסים של כ-5 מיליארד דולר. ממשלת ונצואלה הציעה פיצוי של מיליארד דולר לכל אחת.
ב-2014 פסק המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות של הבנק העולמי כי ונצואלה צריכה לשלם לאקסון-מוביל 1.6 מיליארד דולר. חמש שנים אחר כך קבע המרכז פיצוי של 8.7 מיליארד לחברת ConocoPhillips. שברון נותרה בוונצואלה בתנאי חוזה חדשים והיא החברה האמריקנית היחידה שעדיין פועלת שם.
טראמפ טוען כי הלאמת הנפט הוונצואלי לקחה מהחברות האמריקניות את הנפט שהיה שייך להן. "היה לנו שם הרבה נפט. הם זרקו את החברות שלנו, ואנחנו רוצים אותו בחזרה", אמר, אבל חברות אמריקניות מעולם לא היו בעלות נפט או אדמות בוונצואלה. "טענתו של טראמפ שוונצואלה גנבה נפט ואדמות מארה"ב היא חסרת בסיס", אמר ל"וושינגטון פוסט" פרנסיסקו רודריגז, כלכלן ונצואלי מאוניברסיטת דנבר.
השוק רווי ואינו נוטה להרפתקאות מסוכנות
ונצואלה טרם שילמה את מלוא החובות לחברות הנפט האמריקניות, ויצוא הנפט, שבעבר עמד על 3 עד 4 מיליון חביות ביום, מוערך כעת בלא יותר מ-900 אלף חביות, ורובו הולך לסין. ניל אטקינסון, לשעבר ראש מחלקת הנפט בסוכנות האנרגיה הבינלאומית, אמר ל"וושינגטון פוסט" כי אם המצור על המכליות יימשך, ההשלכות על ונצואלה יהיו "חמורות מאוד" בטווח הקצר ו"הרסניות" עם הזמן. להערכתו, ונצואלה מסתמכת על קומץ מכליות כדי לייצא את הנפט שלה לקונים מחו"ל. "מצור על 30 מכליות כאלה", אמר אטקינסון, "יכול לשתק את המדינה".
מחיר הנפט בארה"ב עמד בשבוע שעבר על כ-56 דולר לחבית, הנמוך ביותר מאז ינואר 2021. משמעות הדבר היא שטראמפ לא צריך לחשוש שפעולה צבאית נגד ונצואלה תביא לעלייה חדה במחירי הנפט. השווקים כרגע רוויי היצע, והמחירים בשפל של חמש שנים. אבל דווקא כיוון שהמחירים כל כך נמוכים, חברות הנפט אינן מוצאות סיבה לקחת את הסיכון של השקעות עתק במתקני הנפט הקורסים בוונצואלה. ומאחר שממשלת ארה"ב אינה קודחת בעצמה נפט, טראמפ לא יוכל לעשות הרבה ללא השתתפות החברות הגדולות.
"ממשלות ארה"ב נמצאות לעיתים קרובות תחת תפיסה מוטעית שהן יכולות להשתלט על נפט זר וזה יועיל להן", אמר ל"פוליטיקו" דיוויד גולדווין, שכיהן כשליח מיוחד ומתאם לענייני אנרגיה בינלאומיים בממשל הנשיא אובמה, "אבל חברות נפט נוטות לראות את הנכסים הללו מעבר לים בצורה שונה. הן רוצות לדעת מהם התנאים הכלכליים, הן רוצות לדעת שהמדינה יציבה והסביבה בטוחה".
לדעת גולדווין, כן קיים קייס משפטי לגיטימי שחברות נפט אמריקניות או בעלי אג"ח יכולים להגיש נגד ונצואלה, ויש הצדקה לכך שטענות הללו יידונו בבתי משפט. "ארה"ב לא השתמשה בצבא בחילוקי דעות עסקיים עם מדינות זרות מאז ימי הנשיא טדי רוזוולט לפני 120 שנה, ולא במקרה", הוא אומר. "גם אז זה לא היה מוצלח במיוחד".
