צדק, בעיניה של עו"ד מרים כבוב, הוא לא רק מאזניים עיוורים בבתי המשפט, אלא בסיס איתן ליצירת חברה שוויונית יותר. כבת לשופט העליון המוסלמי-ערבי הראשון, חאלד כבוב, היא גדלה לתוך מורשת של ניפוץ תקרות זכוכית, שבה האמונה בכוחה של עבודה קשה ונחישות היא ערך עליון. "אבא שלי שבר כל תקרת זכוכית, ואני גם רוצה להיות במקום הזה, להוכיח שאפשר לעשות הכל בזכות עצמי", היא אומרת בגאווה. כבוב מציינת כי חשיבות הצדק עבורה מתעצמת לנוכח האתגרים שעמדו בפניה כאישה וכערבייה בעולם המשפט הישראלי: "אני רואה במאבק על זכויות לקוחותיי ועל מעורבות חברתית המשך ישיר לחזון הערכי שעל פיו חונכתי. אני מאמינה שגם מהמקום הכי נמוך אפשר לכבוש את הפסגה בזכות אמונה ועבודה קשה".
בשנת 2008 סיימה עו"ד כבוב לימודי משפט בקריית האקדמית קריית אונו, וצברה ניסיון רב במשרדים מובילים, כולל שש שנים בגולדפרב זליגמן ושנה אצל ד"ר אבי וינרוט. בשנת 2017 החליטה באומץ רב לצאת לדרך עצמאית, וזאת מתוך רצון להיות מחויבת לתרום לקהילה ולהוכיח שאפשר להצליח גם כבת המגזר הערבי. "זו הייתה החלטה לא שגרתית, כך שלצד אלו שעודדו אותי לעשות זאת היו רבים שהרימו גבה, במיוחד במגזר הערבי. אחרי הכל, מדובר בתחום מאוד גברי, והיה להם מוזר שאישה מקימה לבד משרד ביפו, כשיותר מ-95 אחוזים מהקבלנים הם גברים. לא כולם פרגנו".
הרגשת צורך להוכיח את עצמך יותר מאחרים?
"כן, אבל השילוב של אישה וערבייה ביפו המעורבת דווקא הניע אותי קדימה. נתקלתי בסיטואציות לא נעימות, אך הייחוס המשפחתי סייע במקרים מסוימים לשנות את היחס. מי שתמך בי ללא סייג החל מהיום הראשון היה בעלי, שאפשר לי להיות בפרונט. ברור שהיו לא מעט חששות, אבל האמנתי בעצמי. האתגר הגדול שלי היה למצוא את האיזון הנכון בין שמירה על הזהות המוסלמית שלי ובין ההשתלבות בעולם המשפט הישראלי. עם הזמן הבנתי שזו הייחודיות שלי. אחרי שמכירים אותי ורואים מי אני, שוכחים את כל הדעות הקדומות ומתייחסים אליי כקולגה וכאשת מקצוע".
לא עסקה, בית
עו"ד כבוב מתמחה בתחום הנדל"ן המשפטי, החל מליטיגציה אזרחית ועד עסקאות מכר ורכישה מורכבות, פינוי-בינוי ורישום קרקעות בטאבו. עבורה, עסקת רכישת דירה היא לא רק אירוע כלכלי, אלא הרבה יותר מכך: "מדובר ביצירת מקום שהוא בית, בו הילדים גדלים, חוויות נצברות ונוצרים זיכרונות". היא מביאה לשולחן המשא ומתן קול נשי ייחודי המשלב רגישות, עקשנות ומקצועיות - תכונות שרכשה גם מתוך מאבקים אישיים. "כאישה שמבינה את חשיבות הבית והביטחון שהוא מקנה, אני מצליחה להבין את הלקוחות שלי ברמה הכי עמוקה. אני נלחמת עבורם, כדי לספק להם את העסקה הכי טובה ומדויקת עבורם".
כחלק מאותה מלחמה, היא מזהה את חוסר הידע של הלקוחות מול הקבלנים כקריטי, ופועלת לגשר על כך בהגנה על האינטרסים שלהם. "יש לי לקוחות יהודים ולקוחות ערבים, והם נתקלים בקושי ובחוסר ידע מול מורכבות החוזים. הקושי העיקרי הוא הפער בכוחות מול הקבלן, ולכן המוטו שלי הוא שמוטב להשקיע שעה בייעוץ מקדים מאשר שבועות בפתרון בעיות שהיו ניתנות למניעה".
את ממליצה, למשל, על ליווי משפטי עוד קודם לפגישה הראשונה עם הקבלן.
"לקוח צריך להבין עוד לפני שהוא ניגש לקבלן מול מה הוא עומד, מהם הסעיפים קריטיים בחוזה כמו לוחות זמנים ופיצויים, שטחי דירה ומפרט גמר, והבטחת ערבויות מתאימות. במקרים מסוימים, יש גם לקוחות ערבים שנתקלים בגזענות, והיו לי מספר מקרים שאפילו יזמים התייחסו ללקוחות בצורה מאוד גזענית. כשנכנסתי לתמונה כל היחס השתנה".
מהיכן הדחף שלך לנדל"ן?
"למעשה, אני פוגשת אנשים בנקודה מרגשת וחשובה מאוד בחיים שלהם וזוכה ללוות אותם. אני אוהבת כשמגיעים אליי לקוחות שרוכשים דירה בפעם ראשונה, ויש התרגשות. ללוות אותם מ-א’ ועד ת’ ולתת להם מעטפת ומענה. זה גורם לי סיפוק אדיר, בעיקר כשאני שומעת מעורכי דין מולי מה הלקוחות חושבים עליי וגם אני מסייעת להם הרבה מעבר לצד המשפטי של הדברים. אני אוהבת להגן על האינטרסים של הלקוחות, להוציא את המקסימום, לתת להם להרגיש שיצאו עם כלים ועם המידע החשוב ביותר. הם יודעים להעריך את זה, זה ממלא אותי גאווה".
שליחות חברתית
מרים כבוב היא אמא לשלושה ילדים: חאלד (16), נוהא (13) ואיברהים (6) – ורואה בשילוב בין קריירה תובענית לחיי משפחה משימה לאומית ואישית. מעבר לעבודה המשפטית, היא הייתה מעורבת במשך שבע שנים כיו"ר ועד ההורים בבית הספר של ילדיה, שם נלחמה מול העירייה על תקציבים וזכויות ואף הצליחה להביא להרחבת בתי ספר ביפו ולהקמת מבנה חדש לבית ספר מוביל. המעורבות החברתית הזו נובעת מתחושת אחריות עמוקה לתיקון החברה ולשיפור החיים המשותפים, במיוחד ביפו.
"הבן הגדול שלי לומד בגימנסיה, באותו מקום שבו אני למדתי, צמחתי, גדלתי וגיבשתי את הזהות שלי. האמצעית לומדת בתיכון אג’יאל ביפו, והקטן בבית ספר סקוטי טביתא, השוכן ביפו. אני רוצה לנצל את הכוחות שלי כדי לשמש דוגמה, במיוחד עבור נשים ערביות. אם אני כאישה מוסלמית ערביה הצלחתי לנפץ כל דעה כלפי אנשים במגזר ערבי, ונשים בפרט, שאפשר להצליח ולהגיע לכל מקום, אז אני יכולה להיות מודל לנשים אחרות".
בשנה האחרונה היא נלחמת בזירה המשפטית לצד הזירה האישית. בגיל 37 אובחן אצלה סרטן השד, ואת המחשבה שזה סוף העולם היא החליפה מהר מאוד באופטימיות, כיאה ללוחמת. "עברתי טיפולים קשים, אבל המשכתי לעבוד ולהתאמן, וניצחתי גם את המחלה".
איך משלבים בין קריירה תובענית לחיי משפחה?
"זה דורש תמיכה מלאה מהבית, וקיבלתי אותה. זה גם עניין של אישיות שנבנית במשך שנים. אצלנו במגזר אין את השנתיים-שלוש של הצבא שמאפשרות לגבש זהות ועצמאות. כשאני סיימתי י"ב, אמרתי שאני רוצה שנה חופש, אבל השתגעתי וישבתי רק חצי שנה בבית. אז נרשמתי ללימודים, הייתי הכי צעירה שם. אני מאמינה שעם עבודה קשה ואמונה אפשר להגיע לכל מקום, אפשר לכבוש כל פסגה. זו עבודה קשה, ואמנם זה לא תמיד תלוי בנו כי יש אפליה ממוסדת, אבל אני אף פעם לא מרימה ידיים".
מה החלומות לעתיד?
"שהמשרד ימשיך לשגשג ולגדול. בעתיד אני חולמת לשמש כשופטת, כמו אבא שלי, אבל כרגע אני מאוד נהנית מהעמדה שלי. אני רואה בעבודתי כעורכת דין כלי רב עוצמה שיכול להוביל שינויים ותיקונים חברתיים".
השנתיים האחרונות היו מאתגרות במיוחד ליחסי יהודים-ערבים בישראל, ועו"ד מרים כבוב חשה היטב את המתח: "נתקלתי בהרבה גזענות, אמירות שחזרו על עצמן פעמים רבות כמו ‘אל תבואו ליפו, אל תיכנסו לעסקים ערבים’. אני באופן אישי למדתי לעמוד על שלי, ולכן פחות עוברת את זה. אני יודעת לעמוד על שלי, להגיד את הדעות שלי ומה אני חושבת. אנשים יודעים שאם אני מריחה ריח קל של גזענות, אני חותכת בלי סנטימנטים".
את תמיד נשמעת אופטימית, מאיפה את שואבת את הכוחות?
"עברנו שנים מאתגרות ברמה האישית וברמה הלאומית, ואף על פי כן נותרתי אופטימית. אני מאחלת למדינה שנה של שלום, ביטחון ואחדות. שנוכל להרגיש כולנו שווים, שכולנו גרים פה באמונה שלמה ובידיעה שאפשר להמשיך ללכת יד ביד".
