אני מודה, שכששאלה אותי אחת מחברותיי, מה אומר לי השם סַלוֹמֶה זוּרַאבִּישׁווִילִי, לא ידעתי. "ובכן", הודיעה, "את, שידועה כאוהבת חצ'פורי, אמורה גם לדעת, שמדובר במי שמכהנת כנשיאת גיאורגיה מ־2018".
"מה?" שאלתי בתמיהה.
"כן", השיבה. "ההתקדמות שמתרחשת במדינות שונות בעולם, מבחינת מנהיגות נשית, טרם הגיעה לישראל. גם לא ברור אם ומתי תגיע".
וזוּרַאבִּישׁווִילִי, האישה הראשונה בתפקיד במדינתה, לא לבד. בפינלנד כיהנה נשיאה כבר בשנת 2000. גם בסרי לנקרה הייתה נשיאה בין השנים 1960–1965, 1970–1977 ו־1994–2000, וב־2018 התרחשה באתיופיה מהפכה נשית גדולה, שבמסגרתה נבחרה אישה לנשיאה.
בישראל? הצחקתם!
מאז קום המדינה ועד היום כיהנו רק גברים כנשיאים. אומנם דליה איציק הייתה נשיאה בפועל, אבל רק "בזכות" משה קצב, הנשיא המכהן דאז, שיצא לנבצרות ואז נכלא, לאחר שהורשע בביצוע שלל עבירות מין בנשים שהיו כפופות לו.
נכון ל־2022 מכהנות במדינות שונות ראשות ממשלה. ג'סינדה ארדרן בת ה־41 היא ראש ממשלת ניו זילנד מאוקטובר 2017. גרמניה הרפובליקנית מוכיחה עד כמה היא מאמינה בהנהגה נשית, עם הנתון שעד עתה שימשו שש נשים כראשות ממשלות במדינות שונות שבה, ועם אנגלה מרקר בת ה־68, האישה הראשונה בהיסטוריה של גרמניה, שכיהנה כקנצלרית והחזיקה בתפקיד 16 שנה. מרגרט תאצ'ר, שכונתה "אשת הברזל", כיהנה כראשת ממשלת בריטניה מ־1979 ועד 1990.
בישראל? הצחקתם!
אומנם הייתה ראשת ממשלה. אחת. גולדה מאיר כיהנה בשנים 1969–1974. הייתה גם מ"מ ראש ממשלה, ציפי לבני, בשנים 2009-2006. אלו שתי הנשים היחידות שכיהנו עד היום בתפקידים אלו, והיחידות שתפקדו כשרות חוץ.
באשר לשירות בממלכת הביטחון, בעולם זה קורה. ב־2013 מונתה כרמן מלנדז לשרת ההגנה בוונצואלה, והייתה לאישה הראשונה בתפקיד וגם האישה הראשונה בדרגת אדמירל. גם במדינות אחרות מוצבות נשים בתפקיד הזה, כמו באוסטרליה, גרמניה, הודו ויפן, שם לפני כחמש שנים נבחרה יוריקו קויקה למושלת טוקיו, האישה הראשונה בתפקיד, שניפצה תקרות זכוכית עוד לפני כן, כשהייתה האישה הראשונה במדינה שכיהנה כשרת ההגנה ולפני כן כשרת הביטחון. בלבנון בינואר 2020 מונתה זייכר עכר לאישה הראשונה בתפקיד שרת ההגנה, וגם לאישה הראשונה בתפקיד במדינה ערבית בכלל.
בישראל? הצחקתם2!
בישראל של 2022 יש נשים לוחמות במוסד ובכירות בשב"כ ושלוש אלופות בצה"ל. בדצמבר האחרון צעדו על מגרש המסדרים ארבע צעירות, שסיימו קורס טיס, מתוכן טייסת קרב ושלוש נווטות, שהצטרפו ל־66 נשים שסיימו עד היום קורס הטיס. באוגוסט האחרון גם סוכם כי רב סרן נ', נווטת בהכשרתה, תמונה לסגנית מפקדת טייסת הקרב הראשונה בחיל האוויר. למרות זאת מאז קום המדינה ועד היום לא שימשה אישה בתפקיד של שרת הביטחון או רמטכ"לית וגם לא ראשת מוסד או ראשת שב"כ.
יש לומר, כי בעשור האחרון נפתחות יותר ויותר דלתות בארגונים ובחברות גדולות, כשמדובר בתפקידי ניהול בכירים. גם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט ניסו, כל אחד בדרכו, לצקת תוכן למושג "העצמה נשית". ולא מספיק.
בפועל, הגם שנשים מוכיחות את עצמן בכל תפקיד, הגם שניהול נשי מוביל לתוצאות מרהיבות, והגם שיש בישראל הרבה מאוד נשים משכילות, חכמות, מתוחכמות, יצירתיות, בעלות כושר ניהולי מעולה+, בוודאי לא פחות משל גברים, עדיין יש עוד מספיק תקרות זכוכית, שלא קרובות אפילו להיסדק, בתחומים הפוליטי, המדיני והכלכלי. בממשלה הנוכחית אומנם מכהנות תשע שרות מתוך 27 שרים, ושתיים אפילו פרצו דרך לראשונה, כשהן ממונות על משרדי הפנים והאנרגיה. ועדיין ממעוף הציפור – עוד לא הגענו לאמצע הדרך.
ביום האישה הבינלאומי אפשר, אבל לא כדאי, לשים לב לחצי הכוס המלאה (במקרה זה שליש) בנושא זה, אלא דווקא לחצי הריקה, אותה יש למלא. להדגיש שוב ושוב שמעולם לא היו במדינה נשים שרות למשרדי הביטחון, האוצר והדתות. לזכור שעשרות שנים עברו מאז עמדה בראש מדינת ישראל אישה, וגם לא נבחרה נשיאה. לרשום לפנינו גם, שמאז קום המדינה מונו רק 22 שרות ו־14 נשים כסגניות שר, שזה אחוז זעום לעומת הגברים, בזמן שחלקן של הנשים באוכלוסייה עובר את ה־50%.
על מי מוטלת האחריות על השינוי? פשוט: עלינו – הנשים. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי שמצב זה ישתנה, כי השינוי המיוחל הוא מן הצדק, והוא לא רק בשבילנו, אלא גם ואולי בעיקר עבור בנותינו ונכדותינו. זה אומר לדאוג לחוקים "פמיניסטים", לפרגון של האחת לאחרת ויש עוד דרכים. וגם לזכור: אם אנחנו לא נעשה זאת עבור עצמנו, אף אחד לא יעשה זאת, ונישאר באפלה.
