הממשלה מינתה הבוקר (ה') את יהודה אליהו לממלא מקום מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לתקופה של שלושה חודשים או עד שיוחלט על זהות המנכ"ל הקבוע. זאת, לאחר שבג"ץ ביטל אתמול את מינויו הקבוע.
על פי הודעת שר השיכון חיים כץ, החלטה הזו התקבלה לאחר התייעצות אם נציב שירות המדינה, דורן כהן. פסק הדין שמבטל את מינויו התקבל רק 24 שעות לפני ההחלטה להשאיר את אליהו בתפקיד על תקן ממלא מקום. לוח הזמנים הקצר הזה מעיד על בדיקה שטחית, אם זו בכלל התקיימה. זאת ועוד, לכלכליסט נודע כי היועצת המשפטית לממשלה ביקשה למסור לנציב שירות המדינה חוות דעת בעניין, אולם הוא התעלם, אישר את המינוי ואפשר לכץ (שלו כפופה רמ"י) לחתום עליו.
יהודה אליהו, בצלאל סמוטריץ'
(צילומים: דוברות בנימין, ליאור שרון)
בג"ץ לא עסק כלל בשאלת זהות ממלא המקום, ולא הביע את עמדתו באשר לאפשרות כי אליהו יהיה ממלא המקום. כן נקבע כי אין לשלול את מועמדתו לממלא מקום, אך משום שהעתירות כנגד מינויו של אליהו לא עסקו בזהות ממלא המקום, גם בג"ץ לא בחן את הסוגייה.
בפסק הדין נקבע כי ועדת האיתור למנכ"ל רמ"י תחדש את פעילותה רק לאחר שיוחלפו בה שניים מחמשת החברים, בגלל החשש שהם נגועים בניגוד עניינים. אך חשוב מכך, בג"ץ קבע כי מתקיימת זיקה ברמה גבוהה מאוד בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ליהודה אליהו. בשפה שאינה משפטית, אליהו הוא חבר של סמוטריץ' ושותף לדרכו הפוליטית כבר 27 שנים. על העובדות האלה אין מחלקות, וסמוטריץ' ואליהו מודים בכך.
סמוטריץ' הוא אחד משלושה שחותמים על מינוי מנכ"ל רמ"י, יחד עם שר השיכון כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו. החוק מאפשר למנות אדם עם זיקה לשר הממנה רק אם הוכח כי הממונה בעל כישורים מיוחדים. הכלל הזה נקבע כדי למנוע מינוי מקורבים ולאפשר בחירה של מועמדים על פי איכות הכישורים שלהם. אולם לא הוכח כי לאליהו כישורים מיוחדים שמצדיקים את העדפתו אל פני מועמדים אחרים.
לכן, המינוי של אליהו כממלא מקום מעורר תהיות ושאלות משפטיות שלא נבחנו. אם אין עוררין על כך שיש לו זיקה לשר האוצר, והוא אינו יכול להתמנות למנכ"ל, האם כן אפשר למנותו לממלא מקום המנכ"ל? השאלה הזו מתחדדת במיוחד לאור ניסיון העבר והשימוש המרובה בתקן ממלא מקום על ידי הממשלה. בנוסף, את תפקיד ממלא המקום אפשר להטיל על עובד מדינה, אבל על פי פסק הדין בעוד שבוע אליהו אמור היה לסיים את תפקידו, ולפרוש משירות המדינה.
סמוטריץ' נצמד לפרוצדורה בניסיון לשוות למינוי הזה מראה חוקי, אולם הוא מתעלם מהמהות: הליכי המינוי האלה לא נוצרו סתם כדי להכביד על פוליטיקאים, אלא כדי לתמרץ אותם לבחור מנהלים טובים לגופים שנותנים שירות לציבור. אם טובת הציבור הייתה לנגד עיניו, ולא שיקולים פוליטיים, הוא יכול היה לאתר מועמדים מעולים, גם מקרב בני הציונות הדתית, שיגשימו את מדיניות הממשלה.
