כ-80 פועלים פלסטינים הגיעו הבוקר (חמישי) למפעל באזור התעשייה ברקן. רובם עובדים ותיקים של המפעל, המתגוררים חלקם בנפת רמאללה ובמקומות נוספים בגדה. "הם חיכו לזה הרבה", הסביר ל-ynet מנהל היצוא של המפעל, ומוסיף "קודם כל לכאן לא נכנסים עם נשק כמובן. מעבר לכך יש פה פועלים שאנחנו מכירים שנים, ותיקים מאוד. הם מאוד שונים מהפלסטינים בעזה. הם גם לא תומכי חמאס".
ביהודה ושומרון עובדים בשגרה כ-40 אלף פועלים פלסטינים, רובם באזורי התעשייה אבל לא רק, רבים עובדים גם ביישובים באתרי בנייה ועוד. בשבועיים הראשונים מפרוץ המלחמה נאסרה כניסתם של כל הפועלים. "כדי שלא נפסיק את הייצור, היינו צריכים לרדת לעבוד בעצמנו במשטח הייצור כל המנהלים, כמו לפני שנים", הסביר.
אחרי השבועיים הראשונים ובעקבות לחץ של אנשי העסקים החלו בפיקוד המרכז להשיב את הפועלים בהדרגה לעבודה. בתחילה נכנסו 20% ואז 50% ולפני שלושה שבועות כבר 100% מגיעים, וזאת בכפוף לנהלי אבטחה מחמירים שנקבעו ע"י פיקוד המרכז ומפקדי החטיבות המרחביות. יש לציין כי ההחלטה על הכנסת הפועלים ליהודה ושומרון לא מצריכה אישור קבינט אלא נתונה להחלטתו של של אלוף פיקוד מרכז בלבד, בשונה מכניסת פועלים לשטח ישראל.
"העובדים הפלסטינים שמגיעים לפה באים בשביל הפרנסה, הם צריכים להביא אוכל הביתה וזה שהם ישבו שלושה שבועות בבית ולא עשו כלום זה אסון מבחינתם", הוא הוסיף. "היה חשוב מאוד להביא אותם משתי סיבות - הראשונה היא לעזור לנו בייצור, והשנייה היא לספק להם פרנסה, וזה מאוד חשוב, כי הם לא חוזרים להגיע למצב כמו בעזה. אחד הדברים שאנחנו מאוד מקפידים עליהם הוא שלא מדברים על המלחמה בשום פנים ואופן".
גורמים בהתיישבות טוענים כי מדובר בהפקרה ובסיכון ביטחוני של ממש. לטענתם, הכניסה של עובדים פלסטינים בזמן מלחמה לאזורי התעשייה מהווה סיכון ביטחוני ממשי. נשות ארגון צופות - ארגון שקם לאחרונה המורכב מנשים בהתיישבות שבעליהן משרתים במילואים - מתנגדות נחרצות למהלך.
"מדינת ישראל החליטה, ובצדק, שאין לסכן חיי אזרחים ואין להכניס פועלים לישראל הקטנה - האם דם תושבי יו"ש פחות סמוק? כבר בפגישתנו עם הפקמ"ז הבהרנו כי אנו 'הצופות' מכירות היטב את השטח סביבנו וציינו את ההתנגדות הגורפת בנושא. הכנסת פועלים כמוה כהעמדת סוס טרויאני בלב קהילות בהן נשים וילדים נותרו להגן על הבית כשבעליהן לוחמים בקרבות", טוענות נשות הארגון.
נזכיר כי הקבינט עדיין אוסר על הכנסת פועלים פלסטינים לתוך שטח ישראל. השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מתנגדים למהלך, בניגוד לדעתם של גורמי הביטחון (מלבד המשטרה) שתומכים וטוענים כי מדובר באינטרס ביטחוני מובהק של ישראל ולפיו כלכלה שווה שקט.
"העובדה שאלפי פלסטינים יושבים בבית ומחפשים מה לעשות, בזמן שאנחנו מגבילים את הפרנסה שלהם, מגבירה את הסיכון שיפנו לטרור. סיר הלחץ הזה בערים הפלסטיניות לא יכול להחזיק לאורך זמן. אנשים מחפשים להביא כסף הביתה. ואם עושים את זה בנהלי אבטחה מחמירים ופועלים לפי ההנחיות אפשר להקטין את הסיכון", מסביר גורם ביטחוני בכיר.
בשגרה נכנסים לישראל כ-100 אלף פלסטינים, כאשר בחודש וחצי האחרונים נכנסים כ-4,000 פועלים למקומות עבודה חיוניים, כמו חברה קדישא סיוע רפואי ועוד. הדיונים בקבינט עוסקים בהגדלת כמות הפועלים בעשרות אחוזים על מנת להניע את הכלכלה הישראלית והפלסטינית.
וכאן טמון לב המחלוקת. אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון מדברים על כך שהמצב הביטחוני והמלחמה הם מעין הזדמנות להתנתק מהתלות ב"פועל הפלסטיני" ולבנות מערך פועלים חדש, ישראלי או זר, כדי להוריד את הסיכון הביטחוני; ומנגד, גורמי הביטחון בישראל מסבירים כי יש להישען על הכלכלה הפלסטינית משום שהדבר מייצב את המצב בשטח.
"גם מעט העבודה שהייתה בתוך הגדה - קרסה"
בתוך כך, שאהר סעד, יו"ר ארגון הפועלים הפלסטינים, מספר שהוא עומד חסר אונים מול כ-190 אלף פועלים שעד לפני 7 לאוקטובר עבדו בישראל באופן מסודר. "כרגע כולם מובטלים, ולא רק הם - יש הרבה עובדים בגדה שניזוקו מהמלחמה, כמו עובדי המסעדות ומקומות הבילוי שפוטרו מכיוון שאין עבודה".
סעד מספר כי "ערביי ישראל שהיו נכנסים לשכם, לג'נין ולערים נוספות כדי לעשות קניות או לבלות לא נכנסים מאז תחילת המלחמה, מה שפוגע מאוד בכלכלה בגדה המערבית. אין חלופות לעבודה בישראל, אין לנו מספיק מקומות עבודה או מפעלים או אזורי תעשייה - אז לאן כל הפועלים ילכו?". תוהה סעד.
פיראס עורו משכם עובד מעל שש שנים באזור הצפון, שוכר דירה בחיפה ועובד בשגרה מראשון עד חמישי - ובשישי שבת חוזר למשפחתו בשכם. "מאז 7.10 אני יושב בבית בלי משכורת ובלי פיצויים. זה מצב מתסכל", הוא מסביר, ומתאר את המצב האידיאלי לדבריו שהיה קיים מבחינתנו לפני המלחמה: "קיבלתי שכר נאה ומשפחתי גם הייתה במצב כלכלי טוב בזכות זה. מה צריך יותר מזה? אף אחד לא ציפה למה שקרה ב-7.10 ומלחמה זה דבר רע, הכל קורס. אני מקווה שזה ייגמר ונחזור לעבוד כמו שהיה לפני המלחמה, שהכלכלה תשגשג ושיהיה שלום וביטחון", הוא מסכם
