"יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה", כתוב בתהילים, אך מה שנחשב פעם לסוף הדרך הפך בעידן המודרני לנקודת ציון ולסיבה לחגוג, ובגדול. בישראל 2025, אנשים בני 60, 70 ואף יותר כבא אינם מסתפקים בעוגה ונרות – הם מפיקים לעצמם ימי הולדת גרנדיוזיים במיוחד. בעידן המודרני, יום ההולדת הפך לאירוע מקודש כמעט, שבו ליום אחד בשנה זוכים בני ובנות השמחה לצאת מההמון ולעמוד במרכז תשומת הלב של החברים, בני המשפחה, והקולגות, ובעיקר כאשר מדובר בגיל עגול או בימי הולדת בעלי משמעות סמלית.
אולם ככל הנראה, המעמד הייחודי הזה של יום ההולדת התפתח רק במאות השנים האחרונות. בתרבות היהודית, למשל, לא היה נהוג לחגוג ימי הולדת במשך דורות רבים, אך היו גילים בעלי משמעות סמלית, ובהם 13 ל"הגעה למצוות", 18 לחופה (ולימים לבגרות ועצמאות) ו-70 לשיבה. בתרבויות אחרות התפתחו מסורות של חגיגת גילים מסוימים: בצפון אמריקה מציינים את יום הולדת ה-16 של נערות תחת המושג Sweet Sixteen, ובמדינות אסיה נהוג לציין במיוחד את יום הולדת ה-60.
בשנים האחרונות השתרש בינינו מנהג של "הפקת יום הולדת לעצמי", שמוצא ביטוי רחב בקרב בני הגיל השלישיי( 60 ומעלה). כיום יש יש לא מעט נשים וגברים שבמקום להמתין להצעות לחגוג או לרענן מדי כמה דקות את עמוד הפייסבוק שלהם, הם לוקחים את המושכות ומפיקים לעצמם אירוע, עם מקומות מוזמנים מראש ואורחים נבחרים בעלויות שמגיעות לא אחת לעשרות אלפי שקלים ואף יותר, במעין Sweet Sixteen שהפך ל-Sweet sixty. בשיחה עם כמה מאותם בני ובנות שמחה על האירועים שבחרו להפיק לעצמם ועל הסיבות שמאחורי הפקתם זכינו להצצה לטרנד החדש והמסקרן הזה.
אתי בהריר: יום הולדת 70 בטברנות באתונה עם עשרות חברים
אתי בהריר, נשואה ואם לשלושה, בחרה לחגוג את יום הולדתה ה-70 באתונה עם עוד 31 מבני משפחה וחבריה. כמה חודשים לפני האירוע החלה לארגן אותו לוגיסטית. בסוף ינואר, בשבוע יום ההולדת, היא עלתה על המטוס עם בעלה משה, שלושת ילדיהם ו-28 מחבריה.
חגיגתיום ההולדת של אתי בהריר
( צילום: לי בהריר)
"במשך חמישה ימים וארבעה לילות לא הפסקנו לחגוג", היא מספרת. "טיילנו במקומות נפלאים, אכלנו טוב, בכל ערב היינו בטברנה אחרת, וגם בהופעה של ניקוס ורטיס. ביום ההולדת שלי ב-27 בינואר סגרנו טברנה רק לקבוצה שלנו. הופיעו זמרים יווניים, רקדנו וגם אנשים מבחוץ נכנסו ושמחו איתנו".
למה? על איזה צורך זה עונה לך?
"אני אוהבת אנשים ומחוברת לחברים ולמשפחה, ואין אצלי בלי לחגוג עם כמויות של אנשים, לפעמים גם עם 100 חברים. זה התחיל כשבגיל 17 הוריי טסו לחו"ל והזמנתי את כל הרחוב והשכונה ובית הספר אליי הביתה, דירה של שני חדרים. לא היה מקום לעמוד, אבל היה שמח. זו הייתה המסיבה הראשונה שארגנתי בחיי, ומאז אף יום הולדת שלי לא עובר בשקט. בעלי, שהוא בן 73, אוהב כמוני לשיר ולבלות ולהיות עם הרבה אנשים. אנחנו מוקפים תמיד בחברים, וחגגנו גם בתקופות קשות בחיים. גם את יום הולדת 60 חגגתי בגדול, אבל לגיל 70 רציתי משהו מיוחד בחו"ל".
"טיילנו במקומות נפלאים, אכלנו טוב, בכל ערב היינו בטברנה אחרת, וגם בהופעה של ניקוס ורטיס. ביום ההולדת שלי סגרנו טברנה רק לקבוצה שלנו. הופיעו זמרים יווניים, רקדנו וגם אנשים מבחוץ נכנסו ושמחו איתנו"
איך זה לחגוג בגדול בתקופה כל כך לא קלה?
"אנחנו נוהגים לשיר את 'שיר שמח', שכתב יעקב אורלנד והלחין מרדכי זעירא. 'אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו, הבה ונתלקח מן השמחה שבנו. אבוי למתייאש... הלילה יש לשמוח'! אני לא ישנה בלילות, חרדה למה שקורה במדינה, אבל האנרגיות הטובות שאני מקבלת מהשמחה והאהבה והשירה מאפשרות לי להמשיך לספוג את העצב. בתקופה כזו של עצב ודאגה החברותא עוזרת לשמר את החיים ונותנת כוח להמשיך".
צביקה ניר, יום הולדת 60: "הספד בחיים", עשרות אלפי שקלים לאקי"ם
צביקה ניר, שיהיה באוגוסט הקרוב בן 79, נשוי, אב לשלוש בנות וסב לשישה, הוא סופר, משורר, משפטן ויו"ר אגודת הסופרים העברים. בגיל 60 החליט וערך לעצמו מסיבת יום הולדת בשם "הספד בחיים".
"נולדתי בקלוז' להורים ניצולי שואה. עליתי לישראל כילד מעפיל מקפריסין, גדלתי בבית שהמצב הכלכלי בו לא אפשר מסיבות גדולות, מה גם שכיליד אוגוסט מעולם לא עשו לי יום הולדת של ממש. בנוסף, חלק גדול מהאנשים בסביבתי הקרובה נפטרו בגיל צעיר יחסית. אחי הצעיר עמוס נהרג במלחמת יום כיפור כשהיה בן 22, אבי נפטר בגיל 56 ואמי משכה בעצב עד גיל 66. לא חששתי מהמוות, אבל כשהתקרבתי לגיל 60 וראיתי שעוד אנשים מתים סביבי, חשבתי לעצמי שבמקום שיאמרו עליי דברים טובים בהלוויה או בשבעה, אזמין חברים מהשלבים השונים בחיי ואשמע בעודי בחיים את הדברים הטובים שיש להם להגיד עליי, קראתי לזה 'הספד בחיים'. כל ההפקה הייתה עליי, לוגיסטית וכלכלית. סגרתי אולם, הגיעו כ-150 אנשים. כ-20 מהם דיברו וסיפרו עליי, בהם רעייתי, בנותיי, חתניי וחברים, וגם מכרים מהעולם הפוליטי שהייתי בו. ריגש אותי שאפילו החותנת שלי ביקשה לדבר, הרי נדיר שחותנת מספידה את חתנה ואומרת עליו דברים טובים, ועוד בפומבי", הוא צוחק.
לא משונה קצת?
"חלק מאלו שביקשתי שיכתבו עליי ויקראו היו נבוכים בהתחלה, אבל בהמשך הם שיתפו פעולה. גם אני דיברתי, אמרתי ש שלמרות גילי עדיין יש לי אֶרוֹס, תאווה לחיים. כנראה שהאירוע עצמו נתן לי דרייב והצדיק את מה שאמרתי - בגיל 66 התחלתי לראשונה לפרסם רומנים שכתבתי. גם ביקשתי שלא יביאו מתנות אלא כסף, שייתרם כולו לאקי"ם רמת גן, מקום מגוריי. בסוף הערב נאספו ונתרמו למטרה כמה עשרות אלפי שקלים. היה גם אוכל טוב ומוסיקה שבחרתי. בין היתר הבאתי זמר ששר בהונגרית על המקום בו נולדתי, וגם ביקשתי לשמוע את השיר 'הוא לא זכר את שמה', שלימדתי בילדותי את אחי, שנהרג, ונהגנו לשיר ביחד מתחת לשמיכה".
"קרובת משפחה שלי מפיקה לעצמה מסיבה מטורפת לכבוד יום הולדתה ה-70. במקרה שלה, זה יושב על חסך גדול שנובע מזוגיות רעילה שהיא יצאה ממנה"
"יש אנשים שיש להם צורך בנראות, גם אם זה בתת מודע", מסבירה הפסיכותרפיסטית דנית אביטבול. "כשהם מצליחים להגיע לעצמאות וביטחון כלכלי הם רוצים להיראות. זה לא בהכרח מנגנון של פיצוי, לעיתים קרובות מדובר בהגשמה ובאהבה עצמית".
עם זאת, אביטבול מודה בכך שלעיתים אותם אנשים שמפיקים לעצמם ימי הולדת מפוארים מפצים על חסך מסוים שמלווה אותם בחיים: קרובת משפחה שלי", היא מספרת, "מפיקה לעצמה מסיבה מטורפת לכבוד יום הולדתה ה-70. במקרה שלה, זה יושב על חסך גדול שנובע מזוגיות רעילה שהיא יצאה ממנה. מי שבוחר בחירה כזו בעצם אומר לעצמו, 'סוף סוף אני עושה משהו עבור עצמי'. לא פעם, זה קורה בגיל מבוגר, יחסית, לאחר תהליך טיפולי משמעותי".
עד כמה יש קשר בין ריבוי אירועים כאלו ל-7 באוקטובר?
"ללא ספק, 7 באוקטובר טרף את הקלפים. אנשים רוצים לעשות מה שטוב להם, לחגוג את החיים, כי מי יודע אם לא יקרה להם מחר משהו קשה. זה קרה גם בקורונה. אלו חוויות חיים שמובילות לקיצון. אנחנו גם חיים בעידן שיש בו עלייה גדולה בתוחלת החיים. נשים וגברים בני 60 ו-70 לא נראים כמו בעבר. מדברים על הגיל בלי בושה. זה כמו שאת עושה לעצמך בוטוקס ומדברת על זה וכשם שנשים בנות 60 הולכות עם חולצות בטן".
בר צורף, יום הולדת 60: מסיבת הפתעה לחברות שסייעו לה בדרך הקשה
דוגמא להפקת יום הולדת, שבאה כפיצוי על תקופה קשה מעניקה בר צורף, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשלוש ותושבת הצפון, מנהלת משאבי אנוש ושותפה עסקית בחברת רפאל, שערכה לעצמה בחנוכה האחרון מסיבת יום הולדת לגיל 60. במסיבה היא לא הפתיעה את עצמה, אלא את 30 מחברותיה שהוזמנו.
"כשנתיים לפני יום הולדתי חוויתי משבר בעבודה ומשבר אישי", היא מספרת. "התעוררתי. עמדתי מול חוויית נטישה של חברים שאהבתי, עם חברים חדשים שמצאתי. הראייה והתובנות שלי על דברים בחיים השתנו, החלטתי להחליף דיסקט. התחלתי להבין מה יותר ומה פחות חשוב, כמה חשוב להספיק וליהנות מהרגע ולעשות דברים אחרת ממה שהייתי רגילה קודם לכן".
איך כל זה קשור והוביל ליום ההולדת?
"החלטתי לערוך מסיבת הפתעה, על חשבוני, ל-30 חברות הכי טובות שלי, מהעבר ומההווה, שאני אוהבת ומעריכה, שסייעו לי להתגבר על מחשבות שליליות ולעבור את התקופה הקשה. יום ההולדת סיכמה את השנתיים שקדמו לה. במסיבה לא הפתעתי את עצמי אלא את האחרות. שכרתי אולם קטן ואינטימי בקרית חיים, קניתי נרות ובלונים, עיצבתי כמו שאני אוהבת, הזמנתי את האוכל, את המופע 'שני עולמות' של רותה קליימן ויוגב קינן. ביקשתי מכולן לקנות לי מתנות לא מוחשיות אלא חוויות וכייף כמו מסג' או סרטים והצגות וסדנאות. כתבתי לעצמי את הנאום מה השתנה בי בזמן הזה, למה כל אחת הוזמנה וכל אחת מסמלת עבורי, וביקשתי מכל אחת מהבנות, שתכין במקום ברכה תיאור של סיטואציה ששייכת רק לי ולה, ותספר ליתר הבנות. אחת החברות, למשל, סיפרה שאיפרתי אותה לחתונה לפני 40 שנה".
יום הולדת עם תוכן כאירוע תרפויטי?
"היה בזה משהו תרפויטי. זה היה אירוע שמילא את הנשמה, בעלי, בניי, כלותיי ונכדותיי הגיעו, לבקשתי, בסוף הערב לקינוח, בסוף הערב חילקה נכדתי הבכורה, ליאל, לחברות כתר עם יהלומים, כי אמרתי שכל אחת מהמשתתפות היא מלכה עבורי. האירוע סיכם עבורי את התובנות החדשות בחיי. שיש דברים יותר חשובים מעבודה, שצריך לשמור על חברות מכל הסוגים ובאותה מידה לא לחשוש לוותר על אלו שלא עושות לך טוב. לעוף עם חוויות וחלומות ולא לחשוב על עוד או פחות שקל".
אריה ויסמן, יום הולדת 70: 300 איש באקווריום של ירושלים
אריה ויסמן, מנכ"ל ובעלים משותף של חברת הרהיטים שמרת הזורע, מאמין במשפט "לא להשאיר שום דבר ליד המקרה" כמוטו בחיים. כאיש עסקים הוא מאמין שניהול מדויק מחייב יכולת לצלול לפרטים הקטנים ולא להשאיר כלום ליד המקרה. כך, למעשה, גם ניהל את יום הולדתו ה-70, שהיה לפני כשבע שנים, באקווריום ע"ש משפחת גוטסמן בירושלים, בסמוך לגן החיות התנ"כי.
חגיגת יום ההולדת של אריה ויסמן
(צילום: אילון ויסמן)
"גיל 70 הוא מעל חצי הדרך, והחלטתי להפיק לעצמי אירוע רציני על חשבוני. בחרתי במקום הזה כי קבוצת ויסמן תורמת קבוע לגן החיות הירושלמי, וזאת למרות שאני אלרגי לדגים. נכחו באירוע כ-300 איש, בהם אשתי, ילדיי ונכדיי, בני משפחה וחברים, וגם הרופא שהציל את חיי לאחר שחליתי בסרטן. היה אירוע בלתי נשכח. בין היתר היו בו שני צוללנים ששחו באקווריום עם כל הכרישים, וזה היה אטרקציה לנכדים. אחרי שעברתי תקופה קשה בחיי אני מרגיש כמו ילד שעתידו לפניו, כל פרופורציות החיים השתנו. בתוך זה, אני תמיד אופטימי".
"אירוע כדוגמת הפקת יום הולדת לעצמי נובע מהרצון לקחת רגע ולהתנתק, לא להתמקד במה שהיה ובמה שיהיה אלא במה שיש כאן ועכשיו. זה לגיטימי ורצוי"
אתה בן 77 היום. יש למה לצפות לעוד שלוש שנים?
"בהחלט".
"אנשים מחפשים לעשות לעצמם טוב, תמיד ובוודאי בתקופה הנוכחית", אומרת ענת שניידר, מטפלת תודעתית ויוצרת הספר "ובחרתם בחיים". "החיים הפכו להיות נזילים ואף אחד לא יודע מה יקרה פה. אני אם לשלושה חיילי מילואים שאחד מהם נמצא עכשיו בעזה, ואנחנו מנצלים כל הזדמנות לנסוע יחד כמשפחה, מתוך אמונה שזה הדבר הכי חשוב לנו. משהו בתחושה של הלא ידוע נכנס לחיים שלנו עמוק, והוא מעלה ומדגיש את כוחו של הרגע הזה. אירוע כדוגמת הפקת יום הולדת לעצמי נובע מהרצון לקחת רגע ולהתנתק, לא להתמקד במה שהיה ובמה שיהיה אלא במה שיש כאן ועכשיו. זה לגיטימי ורצוי".
האם יש בחגיגות כאלו משום חשש מהגיל? מהזקנה? ממוות? מה שלא חוששים ממנו, בד"כ, בגיל צעיר?
"מה שעומד בבסיס אירועים כאלה הוא התפיסה שככל שנחגוג יותר את החיים, כך נהיה בריאים יותר ומשוחררים יותר מכאבים וחששות. לא מדובר בשמחה רגעית של שופינג, למשל, אלא בניסיון אמיתי לנהל את החיים ולמצות אותם ככל האפשר. שמחה מעוררת את התיאבון לעשות עוד ועוד דברים, ובכך היא מאפשרת לשמר חיים טובים ולהרבות ברגעים מאושרים. מכיוון שניתן לכל אחד מאיתנו זמן קצוב ומוגבל, כל מה שמעורר את תחושת החיים והחיוניות מוסיף לנו חיים".
