אחרי עשרות שנים של ניסיונות, בולגריה הצטרפה לגוש האירו החל מ-1 בינואר. המהלך צפוי להעמיק את הקשרים עם המדינות המשגשגות של מערב אירופה, ולחזק את זרם ההשקעות הזרות במדינה. אף שממשלות בולגריה ניסו לאורך השנים לקדם את המהלך, נראה שהציבור ספקן יחסית כלפיו.
בולגריה, עם 6.4 מיליון תושבים, היא החברה ה-21 בגוש האירו. מעבר מטבע אינו פרוצדורה קלה: לקראת המעבר חנויות נדרשו להציג תגי מחיר בשני המטבעות לפי שער קבוע של 0.51 אירו ללב. כמו כן, חשבונות הבנק הומרו למטבע החדש באופן אוטומטי.
הממשלה מתירה להמשיך לשלם בלב במשך ינואר, אך העודף יינתן באירו. שטרות ומטבעות ישנים צפויים לצאת מהמחזור בתוך שבועות ספורים. עד 30 ביוני ניתן יהיה להחליף כסף ישן ללא עמלה בבנקים, בסניפי הדואר ובבנק המרכזי של בולגריה - וללא הגבלת זמן בבנק המרכזי עצמו.
סחר חוץ, נסיעות והשקעות יהפכו לקלים בהרבה
המטבע האחיד יאפשר לבולגרים לנפוש ביוון השכנה - חברה באיחוד ובגוש האירו - בלי להמיר כסף ובלי לחזור עם שטרות ומטבעות שאין להם שימוש בבית. האירו גם מקל על השוואת מחירים בקניות באינטרנט או בתכנון נסיעות. חברות שסוחרות עם שאר גוש האירו לא יידרשו עוד לשאת בעלויות המרת מטבע - חיסכון המוערך בכמיליארד לב בשנה, לפי הבנק הלאומי של בולגריה.
בנוסף, בולגריה מקבלת מושב במועצת המנהלים של הבנק המרכזי האירופי - וקול בקביעת הריביות והמדיניות המוניטרית. מדינות שמצטרפות מוותרות על חלק מכלי המדיניות הכלכלית שלהן: הריביות נקבעות בפרנקפורט, ולא ניתן עוד לפחת את המטבע כדי לשפר תחרותיות או יתרון סחר. עם זאת, בולגריה ויתרה על היבט זה של ריבונות כלכלית כבר מזמן, כאשר קיבעה את שער הלב לאירו.
מדובר בצעד יחסית רשמי: בולגריה התחייבה לאמץ את האירו ולהחליף את המטבע הלאומי שלה כבר עם הצטרפותה לאיחוד האירופי ב-2007. עד כה שתי מדינות בלבד קיבלו פטור מאימוץ המטבע: בריטניה (שכבר פרשה מהאיחוד האירופי) ודנמרק. שוודיה עדיין מתנהלת בקרונות לאחר שהקפיאה את המהלך בעקבות משאל עם. צ'כיה, הונגריה, פולין ורומניה לא נקטו בצעדים הנדרשים כדי להצטרף לגוש האירו.
כדי לאמץ את האירו, מדינות נדרשות להפגין יציבות בשער החליפין מול האירו ולשמור על אינפלציה, חוב וגירעון בגבולות שנקבעו בספר החוקים של האיחוד. ההחלטה הסופית על קבלה לגוש מתקבלת בידי מנהיגי האיחוד לאחר בחינה של הנציבות האירופית והבנק המרכזי האירופי.
משבר החוב ב-2010–2015 עורר ספקולציות על יציאת יוון מהאירו והוביל לחילוצים ליוון, אירלנד, פורטוגל, ספרד וקפריסין מצד חברות אחרות בגוש. מאז נקטו האיחוד והבנק המרכזי האירופי צעדים למניעת משבר כזה, כולל העברת רגולציית הבנקים לבנק המרכזי האירופי והקמת קרן חילוץ. הבנק המרכזי גם הרחיב את יכולתו לשמש רשת ביטחון למדינות שנפגעות מטלטלות בשווקים, באמצעות התערבות בשוק האג"ח בעת הצורך.
הציבור עוד לא השתכנע
סקר יורוברומטר של האיחוד האירופי ממרץ הראה כי 53% מתוך 1,017 בולגרים התנגדו להצטרפות לגוש האירו, בעוד 45% תמכו. סקר נוסף, שנערך בין 9 באוקטובר ל-3 בנובמבר על מדגם דומה, הציג תמונה דומה: כחצי מהבולגרים מתנגדים למטבע האחיד ו-42% תומכים.
חלק גדול מההתנגדות נובע מחשש לעליית אינפלציה, כאשר סוחרים יעגלו מחירים כלפי מעלה במהלך המעבר. אחרים חוששים מאובדן המטבע כסמל לריבונות לאומית.
לדברי דימיטר קרנוב, מתאם תוכניות למעורבות במרכז אירופה בקרן מרשל הגרמנית בברלין, החששות אינם מכוונים דווקא נגד האירו אלא משקפים דאגות כלכליות כלליות וספקנות כלפי הממסד: "אלה יותר עניינים של חרדה כלכלית ואמון מוסדי נמוך באופן כללי, ולא התנגדות אידיאולוגית לאירו או לאינטגרציה האירופית של בולגריה".
לפי Transparency International, בולגריה מדורגת כמדינה השנייה המושחתת ביותר באיחוד האירופי אחרי הונגריה. היא גם קרובה לתחתית בדירוג ההכנסות, עם שכר ממוצע של כ-1,300 אירו בחודש.
גם דיסאינפורמציה שמופצת ברשתות החברתיות, ומיוחסת למאמצים רוסיים לזרוע פילוג בין מדינות האיחוד, שיחקה תפקיד, אמר קרנוב.
הניסיון מראה שלאחר ההצטרפות יש עלייה קלה וזמנית באינפלציה. נשיאת הבנק המרכזי האירופי, כריסטין לגארד, אמרה שבמעברים קודמים ההשפעה עמדה על 0.2%–0.4% ונעלמה במהירות. "לפני האימוץ, חוסר ודאות הוא טבעי", אמרה. "אך מרגע שמשקי בית ועסקים מתחילים להשתמש במטבע החדש בחיי היומיום - ורואים שבנק מרכזי אמין שומר על יציבות מחירים - האמון גובר".
