זו סצנה שנראית כאילו נמשתה מהתסריט של "בית הקלפים": קנדה, פגישת שבע המדינות המתועשות (G7), לוח זמנים מהודק, סידורי אבטחה כבדים. אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, משלבת את זרועה בזרועו של דונלד טראמפ וגונבת-סוחבת אותו לשיחה פרטית, בארבע עיניים, על ספה בחדר סמוך.
לפון דר ליין אין ברירה. היא חייבת לשבור את החוקים. יותר מדי נושאים קריטיים מרחפים מעל אירופה: מכסים, ברית נאט"ו, המלחמה באוקראינה והאיום הרוסי, משבר האנרגיה ועוד ועוד. וכל זה קורה כשכמעט כל מדינות האיחוד סובלות ממשבר הנהגתי חמור, משבר שמתרגם לעלייה גואה ורציפה באחוזי ההצבעה למפלגות הימין הקיצוני, מפלגות שחלק גדול מהמצע שלהן הוא התנתקות מהאיחוד האירופי.
2 צפייה בגלריה
פון דר ליין בביקור בפולין. למדה היטב לדבר עם טראמפ
(צילום: AP Photo/Czarek Sokolowski)
פון דר ליין, אם כן, לא רק נלחמת מול הבעיות של מדינות האיחוד. היא נלחמת על המוסד שבראשו היא עומדת. לאחר תקופת היכרות קרירה, פון דר ליין הבינה שהדרך לשם עוברת דרך טראמפ. שהיא חייבת לבנות גשר טרנס אטלנטי ולשפר היחסים בין היבשות. פון דר ליידן, בעצמה בת למשפחה עם שמונה ילדים, נאלצה לגלות מגרמניה ללונדון ב-1978, היא חיה שם בסתר שנה אחת תחת השם הבדוי רוז לדסון לאחר שהתגלו איומים לפיהם כנופיית באדר מיינהוף תכננה לחטוף אותה כדי לסחוט את אביה.
הסכם כניעה קטסטרופלי ומשפיל? לא אכפת לה
פון דר ליין, 66 ואמא לשבעה, רופאה במקצועה, היא תלמידה מצטיינת. היא למדה היטב איך לדבר עם טראמפ ובאיזו שפה, איך לא להעליב את הנשיא האמריקני ואיך ללטף לו את האגו. אין ספק שהיא צריכה לבלוע הרבה פעמים את הכבוד שלה, את הנימוסים, את הראייה הפמיניסטית שלה, אבל בחודשים האחרונים פון דר ליין מבינה שאין לה ברירה. יותר מדי דברים חשובים עומדים על הכף.
וזה עובד. טראמפ ובכירי הממשל שלו, שבחודשים הראשונים שלהם בתפקיד ביקרו בחריפות את מדינות האיחוד ואת העובדה שהם שומטים את ערכי היסוד שלהם, מדברים בזמן האחרון בשפה הרבה יותר ידידותית ומחמיאה, בעיקר נוכח הסכם המכסים שטראמפ תפר עם פון דר ליין לאחר חילופי מסרים קשוחים בשבועות שלפני ההסכם.
הפיוס שלה עם טראמפ, גרם לה לבעיות בבית, כשפוליטקאים רבים טוענים כי הגישה לטראמפ הסכם כניעה קטסטרופלי ומשפיל, וחלק דרשו ממנה להתפטר. אבל לפון דר ליין לא אכפת. לדברי מקורבים אליה, נמאס לה מהגישה המתנשאת של אירופה כלפי ארצות הברית, גישה שמתעלמת לחלוטין מהבעיות האקוטיות מהן סובלת אירופה, ובעיקר מהעובדה שנכון לעכשיו אירופה תלויה לחלוטין בגחמות של הבית הלבן. ההתנהגות הפרגמטית הזו מזכירה שפון דר ליין, כשרת המשפחה ושרת הבטחון, התחנכה פוליטית תחת חיקה של אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה לשעבר.
היא נחתה לתפקיד ב-2019 בצורה מעט אופורטיוניסטית ודי כפשרה: מדינות האיחוד לא מצאו מועמד מוסכם, ובחרו בה כאשה הראשונה בתפקיד. היא בנתה יחידות מגורים ליד בנין הנציבות בריסל כדי שתוכל לעבוד שעות נוספות (העיר שבה נולדה בשל שירותו הדיפלומטי של אביה), בנתה דילים עם מפלגות אחרות, דרשה מוסר עבודה נוקשה על פני שעות עבודה רבות, החילה חוקים לפיהם אין לחגוג הישג פוליטי ליותר משעתיים ואז לחזור לעבוד לקראת ההישג הבא, ונבחרה בשנית לנשיאת הנציבות.
פון דר ליין זכתה בעבר לשבחים רבים במדינתה על יכולתה לשלב בהצטיינות בין הקריירה התובענית שלה בפוליטיקה לבין היותה אם לשבעה ילדים. רבים מתפעלים ממנה כעת שוב לאור הקאמבק שהיא מנהיגה ביחסים בין היבשות. זה לא דבר של מה בכך: היא אישה, אירופית, נכשלה בלהכין את הצבא הגרמני למלחמה, והצטיינה ביחסים חמים עם ממשל ביידן, סט של תכונות שהיו אמורים להמאיס אותה על טראמפ. היא הצליחה לעשות בדיוק ההפך. היא הבינה שזו ההזדמנות הכי גדולה שלה לחתום על הסכם היסטורי. במקום לנסות לכפות על טראמפ הסכם, היא פנתה לאגו שלו וביקשה ממנו שיפעיל את קסמיו כ"דיל מייקר". טראמפ החזיר לה במחמאה עצומה מצדו: "מדובר במנהיגה החזקה ביותר באירופה".
