המבנה הנוכחי של ההנחות בארנונה הוא מעוות — כל כך מעוות, עד שהמשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו״ד גיל לימון, קבע בשנה שעברה כי לקראת שנת 2026 מוכרחים לשנות את נוסחת ההנחות. אלא שמשרד הפנים נזכר לפרסם את נוסחת ההנחות החדשה רק בסוף השבוע שעבר, ואז התברר כי הנוסחה החדשה אמנם תקינה מבחינה משפטית, אך מסוכנת מבחינת תקציבי הרשויות המקומיות.
במקום לחלק מחדש, באופן הוגן יותר, את עוגת ההנחות, בחרו במשרד הפנים להגדיל את העוגה במאות מיליוני שקלים בשנה — ובכך לסכן את תקציבי הרשויות. הרקע לבחירה הזו קשור כמובן לעובדה שמשרד הפנים מוחזק עדיין בידי ש"ס: מנכ"ל המשרד הוא ישראל אוזן, איש אמונו של אריה דרעי, וש״ס אינה יכולה להרשות לעצמה, בשנת בחירות, לצמצם את הנחות הארנונה למשפחות החרדיות.
בשיחה עם כלכליסט הסביר אוזן כי "זו הייתה דילמה — איך לשנות את מבנה ההנחות. לא רצינו לפגוע במי שקיבל הנחה בעבר, אבל גם צמצמנו את ההנחה המקסימלית מ־90% ל־80%".
היסטוריית ההנחות בארנונה סבוכה ומפותלת, ולכן כדאי להתחיל דווקא מהשינוי המוצע. אם בשנה שעברה משפחה בת ארבע נפשות, שהכנסתה עלתה על 11.6 אלף שקל לחודש, לא הייתה זכאית לשום הנחה — הרי שהתקנות החדשות קובעות כי משפחה כזו תהיה זכאית להנחה של 40%. ואם אותה משפחה תקטין את הכנסותיה בכ־700 שקל בלבד, היא אף תהיה זכאית להנחה של 60%.
יתרה מזו, גם אם הכנסתה של אותה משפחה תגיע ל־15 אלף שקל בחודש, היא עדיין תהיה זכאית להנחה של 20%. תופעה דומה מתקיימת גם בקרב משפחות של חמש נפשות (זוג ושלושה ילדים): משפחה שהכניסה כ־14.9 אלף שקל בחודש לא הייתה זכאית בעבר להנחה כלל, ואילו כעת תהיה זכאית להנחה של 40% בארנונה, ותמשיך להיות זכאית ל־20% הנחה עד להכנסה של 17.6 אלף שקל בחודש.
הבוננזה הגדולה ביותר, מבחינת הרחבת טווחי ההכנסה המזכים בהנחה, ניתנת דווקא למשקי הבית הקטנים — יחידים, זוגות ללא ילדים וזוגות עם ילד אחד. כך למשל, יחיד שהרוויח עד כה 4,200 שקל היה זכאי להנחה של 20% בלבד, וכעת יהיה זכאי להנחה של 60%. זוג עם ילד אחד יהיה זכאי להנחה של 60% עד להכנסה של 9,100 שקל, לעומת סף של 6,000 שקל בלבד כיום.
במבט ראשון השינוי נראה תמוה: מדוע מפלגה חרדית תבחר להגדיל את ההנחות דווקא למשפחות קטנות? אלא שהתיקון אינו נובע משינוי מדיניות, אלא מהכרח משפטי. בשנה שעברה קבעו משפטני הממשלה כי מבנה ההטבות הקיים אינו יכול להימשך, שכן הוא חסר היגיון כלכלי ונראה כמי שנתפר לטובת אוכלוסייה מסוימת.
כך למשל, כדי לזכות בהנחה של 80%, משפחה בת ארבע נפשות נדרשה להרוויח פחות מכ־1,600 שקל לנפש (כ־6,400 שקל למשפחה כולה), בעוד שמשפחה בת תשע נפשות יכלה להרוויח עד 1,700 שקל לנפש ועדיין לזכות באותה הנחה (כ־15,300 שקל למשפחה). מבנה זה מנוגד למציאות הכלכלית, שבה עלות הילד השביעי נמוכה מעלות הילד הראשון. לכן, בכל הקשר כלכלי אחר, נעשה שימוש בחישוב של "נפש סטנדרטית". לשם המחשה, משק בית בן שמונה נפשות נחשב לבעל 5.2 נפשות סטנדרטיות.
אם מפשטים את התמונה, במשך שנים בנה משרד הפנים — שנשלט בידי מפלגות חרדיות — מבנה הנחות שקשה להצדיקו. כעת הוא נדרש לשנותו, ולבסס את ההנחות על חישוב של נפשות סטנדרטיות. אלא שכאן עלתה שאלת ה"איך". ההחלטה של אנשי ש״ס הייתה ברורה: לא לאפשר ירידה בהנחות למשפחות החרדיות. לשם כך נקבעה נקודת מוצא שלפיה משפחות עם תשע נפשות יישארו עם אותה רמת הנחה, ואילו ההנחות למשפחות הקטנות יוגדלו — כדי לשמר מבנה מדורג העומד בדרישות המשפטיות.
במשרד האוצר התנגדו למתווה והתריעו כי הוא יוביל להגדלה ניכרת של היקף ההנחות. לטענתם, ניתן היה להגן על משפחות מרובות ילדים גם באמצעות צעדים אחרים, כמו ביטול מדרגת ההנחה של 20%. ההתנגדות נדחתה. שר הפנים מחזיק כיום בסמכות לחתום על תקנות ההנחה ללא צורך באישור גורם נוסף, והמשמעות היא שהנחות ניתנות היום — והגירעונות יגיעו מחר לפתחו של משרד האוצר.
גורמים במשרד הפנים מעריכים כי אובדן ההכנסות לרשויות המקומיות יעמוד על כ־200 מיליון שקל בלבד, סכום שלדבריהם ניתן לספיגה, אולם בשלטון המקומי אומרים כי הרשויות יתקשו לעמוד בכך. בשלטון המקומי מזכירים כי 2026 צפויה להיות שנה מאתגרת במיוחד, שבה רוב הרשויות יוכלו להעלות את הארנונה ב־1.6% בלבד. גורמים ברשויות אמרו לכלכליסט כי "מדובר במהלך בעייתי, שהועבר לאחר שכבר אושרו תקציבי הרשויות, ונובע מהעדפת אוכלוסייה מסוימת על פני כלל הציבור".
בנוסף, התקנות הנוכחיות של הארנונה לשנת 2026 ממשיכות עיוות מוזר שנמצא בתקנות ההנחות לארנונה. כיום, משק בית יכול לבחור האם לחשב את הכנסותיו החודשיות כממוצע ההכנסה החודשית שלו במהלך השנה האחרונה (הכנסה שנתית מחולקת ב־12), או לבחור בשלושת החודשים האחרונים של השנה כמייצגים של ההכנסה החודשית הממוצעת שלו. את האפשרות הייחודית הזו לבחור את שלושת החודשים האחרונים כמייצגים את ההכנסה, קשה להצדיק מבחינה כלכלית. היא גם מקלה על מי שמעוניין לחמוק מהמס הזה (הן בדרכים חוקיות — לוודא שאין הכנסות בשלושת החודשים האחרונים של השנה, והן בדרכים לא חוקיות — זיוף תלושי שכר של שלושה חודשים).
שר הפנים היוצא מש"ס, משה ארבל, ניסה בשנה שעברה לתקן את העיוות הזה אך נסוג בשל לחצים פוליטיים. כעת מתברר, שגם בשנה זו חוששים אנשי ש"ס והקואליציה לתקן את הדרוש תיקון, ומעדיפים להשאיר את הפירצה המוזרה במבנה ההנחות בארנונה.
