בשיתוף אתר "המקצוענים"
רוב האנשים מגלים את העובש מאוחר מדי – רק כשהצבע מתקלף, מופיעים כתמים כהים או ריח טחב מתפשט בחדר. אלא שבבתים עם קירות גבס, הסיבה כמעט תמיד מתחילה עמוק מאחורי הקיר, עוד בשלב התכנון או הבנייה.
מספיק קיר חיצוני שלא נאטם, בידוד ספוג לחות או אוורור חסר – והרטיבות מתפשטת בשקט בין שכבות הקיר. התוצאה: פגיעה באיכות האוויר, קילוף צבע, ואף סיכון בריאותי לדיירים.
בחירת לוחות גבס לא מתאימים
הטעות הנפוצה ביותר: שימוש בלוחות גבס רגילים גם בחדרים רטובים כמו אמבטיה, שירותים ומטבח. לוחות אלה מיועדים לחללים יבשים בלבד, והם סופגים לחות במהירות.
הפתרון הנכון: בחללים רטובים יש להשתמש בלוחות גבס ירוקים – עמידים בלחות ובעלי שכבה דוחה מים. באזורים שבהם הקיר צמוד לקיר חיצוני, כדאי לשלב מאחוריהם לוח גבס מחוזק או צמנטי (כמו “קיר גבס כחול”) שמונע ספיגת מים מהקיר הסמוך.
מה קורה אם מתעלמים: העובש מתפתח דווקא מבפנים – בין שכבות הקיר, כך שהכתם עלול להופיע רק חודשים אחרי האכלוס, כשכבר אי אפשר לגשת אליו בלי פירוק.
שגיאות בידוד ואיטום
מיקום שגוי של הבידוד: קבלנים רבים מצמידים את שכבת הבידוד ישירות לקיר החיצוני, במקום להשאיר רווח קטן לאוורור. כשהקיר מתקרר מבחוץ והאוויר הפנימי חם ולח – נוצר עיבוי מים כלוא.
בידוד רטוב: אם חומר הבידוד נרטב בזמן העבודה (מגשם או משפיכה של טיח לח), הוא נשאר ספוג לחות. כל ניסיון לאטום מעליו יוצר סביבה אטומה שבה העובש משגשג.
איך להימנע: לפני סגירת קיר גבס יש לוודא שהבידוד יבש לחלוטין, לא לח, ושהאיטום נעשה בצד הנכון – תמיד בצד החיצוני של הקיר. כדאי גם לשלב יריעת אלומיניום מחזירת חום שתפחית עיבוי.
חיבורים ישירים לקירות חיצוניים
הבעיה: בבנייה לא מוקפדת, קירות גבס מוצמדים ישירות לקיר החיצוני של המבנה. כתוצאה מכך, לחות חודרת מבחוץ ישירות לתוך לוחות הפנים.
איך לזהות: עובש שמופיע רק בקיר אחד בחדר, בדרך כלל זה שפונה החוצה, מעיד כמעט תמיד על חיבור ישיר כזה.
הפתרון: יש להקים שלד גבס עם רווח אוויר של 2–3 ס"מ מהקיר הקיים, ולהוסיף יריעת איטום חיצונית או שכבת בידוד עם ציפוי אדים. חשוב גם להגן על ראש הקיר העליון מפני טפטוף מהתקרה.
אוורור לקוי בזמן ואחרי הבנייה
מה קורה בזמן הבנייה: קירות גבס נבנים מחומרים סופגים – טיח, צבע, דבק ופרופילים ממתכת. כשכל זה נאטם בבת אחת בלי זמן ייבוש ואוורור, הלחות נשארת כלואה מאחור.
אחרי האכלוס: גם חדרים סגורים ללא חלון או עם אוורור חלש (כמו ארון שירות או פינת עבודה סגורה) מפתחים עובש מאחורי הקיר, בלי סימן חיצוני במשך חודשים.
איך להימנע: בשלב הגמר יש להשאיר את החדר פתוח לייבוש של כמה ימים לפני סגירת הקיר, ולהימנע מצביעה או סגירה הרמטית באותו יום. בחדרים סגורים מומלץ להתקין ונטה שתרוקן לחות עודפת.
פרופילים, ברגים ואביזרי מתכת
הגורם הסמוי לעובש: כשבונים קיר גבס עם פרופילים מגלוונים, מתכת חשופה יוצרת “גשר קור” – מעבר ישיר של לחות וטמפרטורה בין החוץ לפנים. במגע עם אוויר קר, נוצר עיבוי שמרטיב את הקיר סביבו.
איך למנוע: יש להשתמש בפרופילים עם ציפוי אבץ מלא, להימנע ממגע ישיר בין פרופיל לקיר חיצוני, ולוודא שכל חיבור מתכתי אטום בסרט איטום מיוחד לפני סגירת הלוחות.
איך לזהות בזמן לפני שהעובש מתפשט
סימנים מוקדמים: ריח קל של טחב אחרי גשם, צבע שמתקלף רק בנקודה אחת, או אזור שבו הקיר מרגיש קר מהרגיל. אלה סימנים לעיבוי סמוי מאחורי הקיר.
מה לא לעשות: לא לצבוע על העובש או לנסות “לייבש” עם מפזר חום – זה רק מחמיר את המצב וגורם להתפשטות פנימית.
מה כן: אם יש חשד לרטיבות, יש לקדוח חור בדיקה קטן בבסיס הקיר, למדוד לחות בעזרת מד לחות (אפשר להזמין בעל מקצוע), ולאחר מכן לפתוח את האזור הבעייתי בלבד.
למה חשוב לתכנן נכון מהיום הראשון
המחיר של תיקון מאוחר: כשעובש מתפתח מאחורי לוחות גבס, אין דרך אמיתית לעצור אותו בלי פירוק. עלות התיקון גבוהה פי כמה מההשקעה הנדרשת בשלב התכנון – בחירת לוחות נכונים, בידוד יבש, איטום מוקפד ואוורור מתוכנן.
השורה התחתונה: עובש בקירות גבס אינו גזירת גורל. הוא כמעט תמיד תוצאה של תכנון לקוי, לא של מזג אוויר. הקפדה על חומרים מתאימים וייבוש נכון תמנע לא רק נזק לקיר, אלא גם בעיות נשימה ובריאות לדיירים.
בשיתוף אתר "המקצוענים"
