ריקי רוקמל כבר נערכה בהתרגשות לפתיחה המחודשת של גן הילדים שלה בפרדסיה: בסוף השבוע האחרון עודכנו הנחיות פיקוד העורף באזור מגוריה, והותרה פעילות חינוכית בסמוך למרחב מוגן החל מיום ראשון.
רוקמל, בעלת גן זה כ-15 שנה, מיהרה לגייס את העובדות שלה למבצע ניקיון של הגן שהתרוקן שלושה שבועות קודם לכן, ופיצלה את הציוד בין המרחב המוגן בביתה למרחב מוגן בביתה של עובדת אחרת - כדי שהפעילות תתקיים בהתאם להנחיות. ביום שישי היא ערכה קנייה גדולה, על מנת שתוכל להכין ארוחת בוקר וצהריים לכל הילדים. אלא שבמוצאי שבת הכול התהפך: לאחר הפגיעה ההרסנית בדימונה ובערד, הנחיות פיקוד העורף שונו והפעילות החינוכית בכל הארץ שוב נאסרה.
"נשארתי עם כל הקניות", סיפרה רוקמל ל-ynet. מצרכים שקנתה לשווא אמנם מסתכמים בהפסד פעוט ביחס להפסד הגדול של חודש ללא פעילות בגן הפרטי, אך דווקא הדברים האלה, הקטנים, הם ששוברים את רוחה: התחושה שהחלטות נשלפות מהמותן, שההחניות משתנות תדיר. "מי רואה אותי?", היא שאלה בכאב.
"לא יכולה לספוג יותר"
כאבה של רוקמל משותף למנהלות ומנהלים רבים של מסגרות פרטיות לגיל הרך: עוד בטרם אושרו רשמית מתווי החל"ת והפיצויים לעסקים שנפגעו בשל המלחמה הרוחות בקרבם סוערות. "מתקופת הקורונה אנחנו סוחבות על הגב שלנו הכל", הסבירה רוקמל.
גם סימה אהרן, שמפעילה בירושלים ארבע מסגרות פרטיות לגיל הרך שבהן מתחנכים יותר מ-100 ילדים, מרגישה שהקורונה היא קו השבר. "אני לא יכולה לספוג יותר", היא סיפרה. לאחר תקופת הקורונה, שגזרה על המסגרות הוצאה כפויה של המטפלות לחל״ת מתמשך, התקשו רבות מהן להתאושש - ולדברי האיגודים המרכזים את פעילות הגנים הפרטיים, יותר מ-1,000 מסגרות לא חזרו לפעול לאחר מכן.
עובדות רבות שהוצאו לחל״ת לא חזרו לתחום בתום המגיפה, והפיצויים מהמדינה לא התקרבו לכסות על הנזק שנגרם למסגרת. ״אחרי הקורונה הורים היו צריכים לגייס לי כסף״, אמרה רוקמל. ״הרגשתי כמו נזקקת״. אחר כך הגיע ה-7 באוקטובר והמלחמה. בכל פעם מחדש נכנסות המסגרות לסחרור של סגירת הגן, מתווי פיצויים המתגבשים באיחור, ולחץ מצד ההורים להחזיר את שכר הלימוד בעבור הימים שבהם הגן היה סגור. ״בכל פעם יש מהמורה אחרת״, אומרת אהרן. ״לא הגעתי לתחום הזה כדי לעשות אקזיט, אבל אי אפשר להפיל את כל הנטל עלינו. אני מותשת״.
על פי מתווה האוצר, שהוצג כמה פעמים בוועדות הכנסת בשבוע האחרון, מסגרות הגיל הרך יוכלו להוציא את העובדות לחל״ת לאחר שהמתווה יאושר סופית, ובתמורה יקבלו פיצוי מהמדינה - 85% בעבור הוצאות השכר, ועוד 22% עבור ההוצאות האחרות. כך יוכלו המסגרות להחזיר לפחות חלק משכר הלימוד להורים.
מתווה דומה הוצג שלשום (ראשון) למסגרות במחיר מפוקח (מעונות הסמל): במעונות המפוקחים בירכו על כך, ואילו במעונות הפרטיים זעמו בשל העובדה שהמתווה אינו מתייחס אליהם. במשרד האוצר אומרים שאין הבדל מהותי בין המתווים, שכן בשני המקרים הפיצוי למסגרות כרוך בהוצאה לחל״ת של העובדות, בהחזר חלקי להורים ובתשלום נוסף שיכסה באופן חלקי על ההוצאות השוטפות: במעונות הפרטיים הכסף הזה יגיע מקופת המדינה, בדומה לפיצויים שיקבלו כלל העסקים, ואילו במעונות הסמל, הסכום יגיע מכספי הסבסוד בשכר הלימוד, שאותו המעונות יוכלו לשמור לעצמם.
אלא שבמסגרות הפרטיות, שבהן לומדים רוב מכריע של הפעוטות מגיל לידה עד שלוש, משוכנעים שהמתווה מפלה אותן לרעה. ״למסגרות הסמל אין שכירות ואין ארנונה עסקית״, אומרת אהרן. ״אנחנו משלמים סכומים עצומים על שכירות המבנים, והמתווה לא לוקח את זה בחשבון״.
חוסר ודאות
לצד הטיעונים הכלכליים, ניכר בשיח עם בעלות הגנים הפרטיים גם חוסר אמון - תולדה של ניסיון העבר הכואב: שהמתווה אכן יפורסם בזמן, שהפיצוי ישקף את מלוא ההפסדים, שהכסף יגיע במועד. ״עכשיו עובדת שלחה לי הודעה - מה יהיה עם המשכורת? התשובה היא שאני פשוט לא יודעת״, אומרת רוקמל. היא עצמה כבר הודיעה להורים שעבור חודש מרץ לא יינתן החזר, ואילו בחודש חודש אפריל - ההחזרים תלויים במתווה הפיצויים של האוצר. חוסר ודאות.
הבלבול וחוסר הוודאות מתגלגלים הלאה, אל ההורים - שצופים בתשלום החודשי יורד מחשבון הבנק, בעוד שהמסגרת עודנה סגורה. יש בהם כאלה שכבר החליטו לבטל את ההרשמה על מנת שלא ייאלצו לשלם שכר לימוד לשווא - גם כך השנה כבר מתקרבת אל סופה. רובם ממשיכים לשלם את שכר הלימוד ולחשוק שפתיים, מבלי לדעת האם יזכו להחזר, ואם כן - ובאיזה היקף. במקרים מסוימים, ושלא לציטוט, יש הורים שמספרים על מנהלות מסגרת שממשיכות לפעול במתכונת מצומצמת ויצרתית, למשל מפגשים קצרים עם ההורים והילדים בגינה השכונתית או במרחב מוגן. זה לא תחליף לגן שפועל במשך שמונה שעות ביום, אך הורים מתארים את הפעילות הזאת כאוויר לנשימה, וגם רואים בכך הבעת מחויבות מצד הגננות הפרטיות לתפקידן.
אך פעילות כזאת, אם היא מתבצעת, מתנהלת מתחת לרדאד ובניגוד מפורשת להנחיות משרד החינוך - האמון על הפיקוח על המסגרות, גם הפרטיות.
סוגיית האמון בין המטפלות הפרטיות לבין ההורים עוברת כחוט השני בשיח על מתווה הפיצויים: היכן שהוא קיים, דומה שגם התשלום החודשי מחליק בקלות יותר בגרון. אך לעתים קרובות, הבלבול וחוסר הוודאות גוררים איבה וחשדנות. אהרן, שדיברה אתמול בכנסת מדם לבה, הביעה היטב את הכאב בשל כך. ״למה אני צריכה להילחם עם ההורים?״, שאלה. ״אף אחד לא מבין כמה זה קשה״, מוסיפה רוקמל, קולה על סף שבירה. ״אם מלמעלה לא רואים אותך - למה שההורים יראו את זה?״.
"אנחנו נדרשים לתת מענה רוחבי לכל המשק", הסביר נציג משרד האוצר, רום בר אב, בדיון סוער שנערך בוועדת החינוך בשיתוף עם הוועדה לזכויות הילד בכנסת. זאת, בעוד שבעלי הגנים הפרטיים דורשים כי יגובש מתווה ייחודי עבורם - שבמסגרתו תפצה המדינה את ההורים באופן ישיר בעבור שכר הלימוד, ואילו המעונות לא יידרשו להחזיר שכר לימוד להורים והוציא לחל״ת את המטפלות. בדיון הסביר בר אב כי ישנם ענפים נוספים במשק שיש להם מאפיינים ייחודיים - והמדינה לא תוכל לגבש מתווה ייחודי עבור כל אחד ואחד מהם.
