מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת כרמי מקיבוץ מעלה גלבוע.
בצילום: יעל (37), עמרי (43), אורי (16), דותן (14), שיר (12), דורון (8 וחצי), נירי (5).
משפחת כרמי, מעלה גלבוע (צילום: אסי חיים)
הבית? יעל: "כחבר קיבוץ אתה קונה מניה של הקיבוץ ומקבל מגרש מפותח עליו אתה בונה בית. בנינו בית עם 5 חדרי שינה ויחידה לאמא שלי מעל. עלה לנו כולל הכל כ-2 מיליון שקל". עמרי: "אנחנו על פסגת הגלבוע וביום הראשון שישנו פה הסתכלתי וראיתי את כל הנוף פרוס לפני וירדו לי דמעות. אמרתי לעצמי 'למה מגיע לי כל הטוב הזה'. מתים על הבית".
מעלה גלבוע? יעל: ״זה קיבוץ דתי עם כ־200 משפחות. חלק חברי קיבוץ וחלק תושבים בקיבוץ המתחדש. אנחנו חברי קיבוץ כבר 11 שנים״. עמרי: ״לפני גרנו 4 שנים בגוש עציון כי יעל למדה בירושלים. השכן שלנו פה הוא חבר מהצבא, ותמיד שהיינו מטיילים ובאים לבקר היינו אומרים 'וואלה היינו גרים פה'. יעל: ״בסיום הלימודים מצאנו את עצמנו אצל החבר באיזה שבת ושוב דיברנו על כמה שמגניב פה והוא אמר 'אני תופר לכם את זה כשבת קליטה'. מי שרוצה לגור פה עובר תהליך קליטה וחלק מהתהליך זה לעשות שבת. אנחנו אנשי חינוך וטיפול ורצו אותנו ותוך כמה חודשים מצאנו את עצמנו בגלבוע. עוד מקבלים פה אנשים, 7 משפחות בשנה״.
דתיים? יעל: "זה אנשי הציונות הדתית של פעם. אני אגיד הכי אמיתי - הנורמלית, הישנה והטובה מבחינת העמדות, הדעות וההתנהלות הכלכלית והפוליטית. סמוטריץ' רחוק מאוד מהעמדות שלנו". עמרי: ״זה קיבוץ מאוד פלורליסטי ויש פה גם מניין משותף. זה מאפשר לך להיות מי שאתה ואף אחד לא אומר לך מה לעשות או מסתכל עליך בעין עקומה״. יעל: ״אני מרגישה יותר רוחנית ופחות דתיה בשנים האחרונות וזה בסדר פה. עולם הערכים והמסורת משמעותי לנו אבל הקשת פה רחבה. כשהיינו שנה בחו״ל לא הרגשתי שאני מפחדת להעלות פוסטים עם דברים שאנחנו עושים״.
שנה בחו״ל? יעל: ״ביוני 2023 טסנו לשנה למזרח עם הילדים. זה חלום שחסכנו אליו שקל לשקל. שנינו עובדי משרד החינוך ולקחנו חל״ת. הכרתי את עמרי בגיל 18, התחתנו בגיל 20 וילדתי בגיל 21. נכנסו לחיים מוקדם מדי ולא עשינו טיול אחרי צבא. היינו מאוד בתלם אז החלטנו לצאת לשליחות הוראה בקוסטה ריקה, ובגלל הקורונה זה התבטל ונשבר לנו הלב. הבנו שאנחנו חייבים לצאת לראות עולם ולחוות״. עמרי: ״ברגע שהיא הראתה לי היתכנות כלכלית, שחלק מזה היה שכל אחד לוקח עוד עבודה כדי לחסוך - קניתי כרטיסים״.
כמה זה עולה? יעל: ״יש כל מיני אופציות לטייל. אנחנו טיילנו בתקציב של 15 אלף שקל בחודש בממוצע לכל המשפחה״. עמרי: ״ידענו שאנחנו רוצים כמה שיותר ארוך וכדי שזה יקרה צריך לחיות באופן בסיסי, ועבדנו קשה בשביל זה. יעל עשתה חוגים לילדים, וכשהיינו נוסעים לסופ״ש להורים שלי היינו מסבלטים את הבית. אני התחלתי עבודה נוספת בתור רבש״ץ ובנינו קופת חו״ל. כשטסנו הבנו ששכירות חודשית בחו״ל יותר זולה משכירות יומית, אז היינו מגיעים למקום ונשארים חודש - חודשיים. לצערי, בתור איש חינוך הדבר האחרון שהטריד אותי שהילדים מפספסים בית ספר ובאמת כשהם חזרו הם לא היו צריכים להשלים כמעט כלום״. יעל: ״זו גם היתה שנה של מלחמה, כמעט ולא למדו״.
איפה הייתם? יעל: ״התחלנו בתאילנד ואחרי שבועיים בוייאטנם הגיע ה־7 באוקטובר ועמרי חזר לארץ להתגייס. אני חזרתי עם הילדים לתאילנד״. עמרי: ״תמיד אמרו לנו שמלחמה זה גג שלושה שבועות, אז אמרתי לה 'תוך חודש אני חוזר ואנחנו ממשיכים'. לצערנו המלחמה נמשכה יותר, אבל למזלי אני בפיקוד צפון ועד שהגעתי לארץ כל התפקידים אוישו אז מיקמו אותי בכיתת הכוננות בקיבוץ. אחרי חודש טסתי שוב. אמרתי לה ׳או שאנחנו חוזרים לארץ או שאנחנו מתחילים לזוז. לקחנו סירה ללאוס בטבע מטורף ובלי קליטה וזה היה מעין ריפוי״.
קשיים? יעל: ברור שיש קשיים. הקושי הראשון הוא ללמוד שזה בסדר לא לעשות כלום. לוקח זמן ללמוד את זה. אנחנו הרבה אז תמיד אפשר היה להתפצל וזה מקל ונותן אוויר. בגלל שהטיול ארוך אתה מאפשר לעצמך גם ימים פחות טובים. שם הבנתי שזו לא חוכמה להיות אמא מהממת 3 שעות ביום - זה 24 שעות יחד והם רואים אותך בכל הסיטואציות ולמדנו להפוך את זה ליתרון. הכל חשוף וזה מדהים. ביום האחרון בטיול כל אחד אמר משהו לזה שלידו, והגדול שלנו אמר לדורון, שיש ביניהם 8 שנים ׳אתה אח שלי ואני אוהב אותך, אבל לא הכרתי אותך עד הטיול הזה״.
מה אתם עושים? עמרי: ״אני מורה ומחנך בבית ספר בשדה אליהו, ובנוסף הרבש״ץ של הקיבוץ. השנה לקחתי עוד חל״ת ממשרד החינוך ואני עובד ברפת בקיבוץ. זו תרפיה״. יעל: ״אני קלינאית תקשורת בעיקר עם תלמידים הרצף האוטיסטי״.
מצב כלכלי? יעל: ״יש לנו כלל ברזל - אין מינוס. המעבר לצפון הוא גם כלכלי״. עמרי: ״למרות שחייבים להחזיק 2 רכבים, והמסגרות פה באותו מחיר כמו במרכז. הדבר היחיד ששונה זה שאין פה פיתויים מסביב״. יעל: ״הילדים במרכז מבריזים לקניון ושלנו מבריזים למעיין. פה לא מקבלים טלפון נייד עד גיל 13״.
הבילוי שלכם? יעל: ״אני ועמרי בחדר שלנו עם סרט ופופקורן ודלת נעולה. הילדים יודעים שאם אין שריפה לא מפריעים״. עמרי: ״מכין לנו קנקן צ׳אי, ומטיילים עם הריינג׳ר בגבעות מסביב״. יעל: ״אנחנו בוחרים את הכסף לשים על חוויות״.
