מדובר בתקנה שהיא חלום אוטופי לצרכן הסופי. הוא יוכל לחסוך כסף, להימנע מרכישת מוצרים חדשים ויקרים, ועל הדרך גם יעזור בצורה אישית למאבק הגלובלי במשבר האקלים - על ידי כך שבמקום לזרוק מוצרים "ישנים" (בדרך כלל בני בערך שנתיים), הוא ימחזר אותם לשימוש נוסף.
אם במשך שנים קיימות האשמות כלפי הכלכלה הגרמנית לפיהן היא תקועה בעבר ואינה חדשנית, היא באה ומצאה פתרון קריאטיבי: אולי היא לא יכולה לייצר שעונים חכמים, סמארטפונים מתוחכמים ואמצעי תשלום אלקטרוניים, אבל היא יכולה לתקן אותם ולהחזיר אותם לשוק לשימוש.
החל מ-1 באוגוסט, ובמטרה להאריך את חייהם של מוצרים ולמנוע פסולת אלקטרונית, קונים יכולים לדרוש תיקון למכשירים האלקטרוניים שלהם: בין היתר שעונים חכמים, מכונות כביסה ומייבשים, מקררים ומכונות כלים, ושואבי אבק, גם מעבר לתקופת האחריות של המוצר. חובת התיקון נופלת קודם כל על היצרן, שגם חייב להנגיש ללקוח הוראות תיקון וחלקי חילוף, החל משבע שנים לאחר שהמודל הפסיק להיות מיוצר (סמרטאפונים) ועד עשר שנים (מכונות כביסה).
אם היצרן פועל מחוץ לארץ הקנייה, נציגו באותה מדינה מחויב לנסות לתקן המוצר. אם היצרן אינו יכול לתקן את המוצר במסגרת השנתיים לאחר הרכישה, הוא חייב להחליף לקונה את המוצר. אם הקונה מתעדף תיקון, האחריות על המוצר נמתחת לעוד שנה. אם המוצר נמצא כבר מחוץ לאחריות, היצרן או נציגו עדיין אחראיים לתיקון (במידה שהוא בר ביצוע) לתקופה שעדיין לא נקבעה, אבל כנראה תהיה חמש עד עשר שנים. תשלום התיקון במקרה הזה יושת על הקונה, אבל תתקיים רגולציה שתנסה להבטיח מחירי תיקון הוגנים. ליצרן או נציגיו אין רשות להכניס לחוזה הקניה סעיפים שמסירים מעליו את האחריות לתיקון.
תיקון ממוצע: עד 120 אירו
איך זה עובד באמת? קודם כל תהיה פלטפורמה מקוונת עם אינפורמציה בסיסית, כולל מחירים ומקומות שבהם הלקוחות יכולים להביא את המוצרים שלהם לתיקון. עם הגיעם למקום, הם צריכים למלא שאלון קצר בטאבלט ומיד מקבלים הצעת מחיר ראשונית לתיקון. אם הם מסכימים, הם אורזים את המוצרים שנמצאים בגודל מתאים באריזה מתחדשת, ושולחים ליצרן או לנציג שלו. אחרי שהמכשיר מגיע ליעדו, מקבל הצרכן הערכה סופית לגבי התיקון. בכל מקרה, הצרכן מחויב לשלם 35 אירו עבור השירות. תיקון ממוצע, כך לפי סניף של "קאוויץ" במינכן, הסניף הראשון שמאפשר רישום ומשלוח של מוצרים, אמור לעלות 120 אירו.
בצרפת קיימת שיטה אחרת: היצרנים הקימו קרן מיוחדת שממנה הם משלמים לצרכנים על תיקונים. פלטפורמה מיוחדת מנגישה לצרכנים את המחיר של תיקונים. השיטה הזאת לא טובה רק לצרכנים, היא למעשה מכריחה את את היצרנים לייצר מוצרים יותר עמידים
התקנה הזו אמורה לעודד גרמנים לתקן מוצרים אלקטרוניים במקום לקנות חדשים. קחו לדוגמא את שוק הסמארטפונים: מכשיר סלולרי אחד מפסיק לעבוד בארבעה בתי אב בגרמניה. מתוך המכשירים המקולקלים רק אחד מתוך שלושה מגיע לתיקון. המחיר יקר: ממוצע של 111 אירו לתיקון. הרגולציה החדשה ותקרת הגג של מחירים שהיא אמורה להציע, אמורים לעודד צרכנים גרמנים לתקן את הסמארטפונים, מכונות הקפה או שואבי האבק שלהם. כיוון שהתקנה כוללת את הארכת תקופת האחריות על המוצר, צרכנים רבים יורידו מעליהם את החשש כי המוצר לא יתוקן בצורה נאותה, אחת הסיבות העיקריות לכך שגרמנים מעדיפים לקנות מכשיר חדש על פני השקעה כספית זולה יותר בתיקון.
מע"מ זול על התיקון
מחקרים הראו שרוב הצרכנים מוכנים לשלם עבור תיקון מוצרים בין 30-20 אחוז מערך הקנייה המקורי שלהם. כמובן שזה תלוי גם באורך החיים של המוצר: הצרכן הגרמני מצפה שהסמאטרפון או הטאבלט שלו יעבדו כחמש שנים, שואב האבק או מכונת הקפה שמונה שנים, טלוויזיה או מחשב תשע שנים ומכונת כביסה או מקרר מעל 11 שנה. עד עכשיו הצרכנים הגרמנים בכלל לא הכניסו למערכת ההחלטות שלהם בעת קניית מכשיר אלקטרוני את המשתנה של האפשרות לתקן אותו. אבל המצב הכלכלי החדש בגרמניה, והניסיון הקולקטיבי להילחם במשבר האקלים, הביאה למיתוג חדש ואוריינטציה חדשה של שוק הצרכנים: תרבות התיקון.
תיקון מכונת כביסה
(צילום: Shutterstock)
הסניפים שיעבדו את תהליך ההרשמה, המשלוח והתיקון, אמורים לספק ללקוח הגרמני מקום אחד שבו תינתן לו תשובה על שאלות כמו: לאיפה אני אמור לקחת את המוצר שלי, כמה זה יעלה, וכמה זמן יארך התיקון? תחת קורת גג אחת. הבלבול הזה וחוסר הידיעה והאינפורמציה היו גורמים חשובים ברתיעה של צרכנים גרמנים למסור את המוצרים שלהם לתיקון.
כדי לעודד את תרבות התיקון, הרשויות בגרמניה מתכננות להציע לצרכנים שמעדיפים תיקון בונוסים כספיים וכן להשית מס ערך מוסף זול יותר למחירי התיקון או למחירים של חומרי חילוף. יש כבר מדינות בגרמניה שבהן עובדים מודלים דומים. בסקסוניה חלק ממחיר התיקון מסובסד על ידי הבנק לפיתוח של סקסוניה, אם הוא מתוקן על ידי חברה רשומה. הסובסידיות הללו, שניתנו כבר ל-14,400 בתי אב, בגובה של 2.2 מיליון אירו הגיעו מהכנסות המיסים של המדינה.
בצרפת קיימת שיטה אחרת: היצרנים הקימו קרן מיוחדת שממנה הם משלמים לצרכנים על תיקונים. פלטפורמה מיוחדת מנגישה לצרכנים את המחיר של תיקונים וכמה קל, על הסקאלה בין אחד לעשר, לתקן את המוצר. השיטה הזאת לא טובה רק לצרכנים, היא למעשה מכריחה את את היצרנים לייצר מוצרים יותר עמידים.
