חוסאם אבו בכר מסתכל על האתגרים העומדים בפני החברה הערבית ומסרב להרים ידיים, גם כשמדובר במלחמה או בעלייה מתמדת באחוזי הפשיעה. כמי שעומד בראש ארגון אלפנאר, חברה לתועלת הציבור, הוא מנסה להעצים כלכלית וחברתית את החברה הערבית בישראל באמצעות תוכניות לקידום תעסוקה וצמצום פערים ויוזמות לפיתוח, ומשתדל להתמקד בהישגים החיוביים. "בשנה האחרונה, אחוז הנשים הערביות העובדות צמח ל-50%, כשלפני עשור הוא עמד על 30%. עיקר הגידול והצמיחה בתעסוקת נשים ערביות התרחש באזורים שבהם אנו עובדים. אני גם גאה בכך שבפעם הראשונה הארגון גיוון את הכנסותיו והצליח לרתום שותפים מקרנות פילנתרופיות. זה אומר שמאמינים בדברים שאנחנו מפתחים ועושים, ולכן משקיעים בנו. זה לא היה קיים פה בעבר".
אלפנאר פועל כבר 13 שנה מתוך שליחות אישית ומקצועית. בראשו עומד חוסאם אבו בכר, שהקדיש את חייו לשליחות ציבורית. ניסיונו ארוך השנים בניהול מערכות גדולות ומורכבות הופך אותו למומחה לניהול במגזר החינוכי ובמגזר הציבורי. בעברו ניהל בית ספר תיכון, תוכניות ומיזמים בקרן אברהם, עסק בייעוץ ארגוני ובהנחיית קבוצות, ואף ניהל את סניפי הביטוח הלאומי בעפולה ובנצרת. הוא מחזיק בתארים בחינוך, במדיניות ציבורית ובמשפטים ולאחרונה סיים את לימודיו לתואר שלישי בתחום המנהל. בנוסף, לאורך השנים הוא פעיל ומתנדב בעשייה החברתית והציבורית. בחברה הערבית רואים בו כדמות משפיעה ומנהיגה לקידום שוויון, חיים משותפים ושינוי חברתי.
איך אתה רואה את מצב התעסוקה בחברה הערבית כיום?
"הוא משתפר, אבל עוד לא הגיע לשלב המיוחל. מבחינת ההיבטים והמדדים השונים, התעסוקה הערבית עדיין נמצאת בתחתית הסולם. ברוב תחומי התעסוקה, החברה הערבית עדיין נמצאת מאחור. כך גם מבחינת אחוזי ההעסקה, מבחינת ממוצעי השכר וגם ביכולת ההשפעה והיכולת להיות בקרב מקבלי ההחלטות. בהיי טק, החברה הערבית עדיין לא הגיעה ל-3% ייצוג. במשרות ניהול רק 2%. אלו המקומות שמשפיעים בצורה אמיתית על ההתפתחות הכלכלית".
ניתן להניח שהמלחמה ברצועת עזה לא סייעה לשפר את המגמה.
"היינו הראשונים לצאת עם סקירה שאומרת שהחברה הערבית תהיה הראשונה שתושפע מהמלחמה - והאחרונה לצאת מהמצב הזה. בשנתיים האחרונות חלה רגרסיה באחוז המועסקים בחברה הערבית באופן כללי, ובמיוחד בקרב הצעירים. נוצר רצון להסיט תקציבים למקומות אחרים. בנוסף, יש אתגר פנימי וחיצוני של התפשטות האלימות והפשע בחברה הערבית, שמשפיעים לרעה על תוכניות הצמיחה. כל הנתונים האלו ביחד מייצרים אתגר משמעותי במקומות שבהם אלפנאר פועלת ומנסה להשפיע ולצמוח".
ובכל זאת, היו גם צדדים חיוביים לשנה שחלפה.
"בהחלט. 2025 הייתה שנת השיא בצמיחה של הארגון. קיבלתי אותו לידיי לפני שלוש שנים עם תקציב של 20 מיליון שקל לשנה וכיום תקציבו הוא 60 מיליון, לאחר שגיוונו את מקורות התקציב. הכפלנו את מספר העובדים ממאה למאתיים, והרחבנו את מוטות ההשפעה. אלפנאר כיום הוא ארגון החברה האזרחית הגדול ביותר בחברה הערבית, כולל בנפח פעילותו. אנחנו עובדים עם כ-13,000 מוטבים בשנה, שמקבלים מאיתנו שירותים של התוכניות השונות שלנו, וכך אנו מצליחים להכניס אלפי ערבים לשוק העבודה. זוהי לא משימה פשוטה בתקופת מלחמה מאתגרת ופגיעה בתקציבים, כאשר מרבית התקציב שלנו הוא ממשלתי, וכך גם ב’ריאן’ - תוכנית הדגל שלנו - מטעם משרד העבודה".
מהם הכלים והדרכים שבאמצעותם אתה ואלפנאר מייצרים את הצמיחה הזאת?
"הפכנו מארגון מפעיל, שהיה אמון רק על הפעלת תוכנית מסוימת, לארגון שעובד על שלושה אלמנטים מרכזיים: להיות מפעיל מצוין, להיות פרו-אקטיבי ולהיות יזמי. יזמנו ופיתחנו תוכניות נוספות, שמקיפות את כל שכבות האוכלוסייה, מהחלשות ועד החזקות. אנו מאמינים בשינוי מבפנים, ולכן מתמקדים בשינוי מדיניות ובהתחברות לגופי ממשל. הקמנו יחידת מחקר משמעותית שהמוצר המרכזי שלה הוא מדד אלפאנר לתעסוקה, הסוקר את כל נושאי התעסוקה בחברה הערבית".
לאילו מסקנות הגעתם?
"המדד שלנו מצביע על הפערים, ונותן המלצות שיאפשרו שינויים, בצורה של החלטות על מדיניות שניתן לתרגם להשקעה תקציבית".
תרבות ארגונית שמקדשת מצוינות ושליחות
היבט נוסף שבו משקיע אבו בכר הוא הצמחת ופיתוח המשאב האנושי באלפנאר. "העובדים שלנו צריכים להאמין במה שהם עושים, להרגיש שזה פרופסיה. כשאדם מאמין שהוא עוסק בפרופסיה, היכולת שלו להביא את עצמו עולה. יש כאן עניין של זהות מקצועית ואנחנו עובדים על חיזוקה. התרבות הארגונית שלנו מקדשת מצוינות, מייצרת תחושת שליחות, מדגישה את העובדה שאנחנו עוסקים בשינוי חברתי. כך הצלחנו לרתום את העובדים, לגייס אותם ולהפוך אותם למנוע המרכזי של הארגון שמניע את תהליכי השינוי. המדדים בתחום זה חיוביים מאוד. עובדים רוצים להמשיך לעבוד כאן".
מהו, להבנתך, האתגר המשמעותי ביותר שעמו יתמודד אלפנאר בשנים הקרובות?
"מדיניות שאינה תומכת בהמשך תהליכי הצמיחה בחברה הערבית. אני גם חושש מהתפתחות שלילית כחידוש מלחמה או פתיחת זירת לחימה, ששוב תשפיע קשות על החברה הערבית. המשך שיח גזעני ושיח הדרה הוא אתגר שמשפיע מאוד, ואנו מתמודדים מולו. פנימית: גם האלימות והפשע מסכנים את החברה הערבית. לא כולם מבינים שזה סוג של רעידת אדמה ושיש לה רעידות משנה. ראשי רשויות מקומיות ערביות מדברים איתי ומבכים את המצב. נזק נוסף של המשך השתוללות הפשיעה הוא השפעה על השחקנים הנוספים במגרש הפעולה שלנו ועל היכולת לרתום אותם לעשייה".
מה אתם מתכננים לשנה הבאה?
"להמשיך בקו הצמיחה של הארגון, בהגדלת משאביו ולחזק את תוכנית הדגל שלנו בנושא תעסוקה מגוונת. "שמנו לנו למטרה להשפיע על צמצום תופעת חוסר המעש בחברה הערבית. אנו מובילים מהלך אסטרטגי בנושא, בשותפות עם קרן יד הנדיב ועם קרנות פילנתרופיות נוספות. עוד אנו רוצים להגביר את ההשפעה שלנו בנושאי מדיניות, כי בסופו של דבר, אם לא תהיה השקעה משמעותית מצד מקבלי ההחלטות - היקף ההישגים שלנו יהיה צנוע יותר. לכן, אנו בונים מנגנונים שמשפיעים על המדיניות. בשנה הבאה נשקיע יותר בפילנתרופיה מצד אחד ובהכנסות עצמיות מצד שני. ככל שנצליח להביא יותר משאבים, כך נוכל להגדיל יותר את התשואות הארגוניות ואת העשייה במסלול השינוי החברתי שאנו מובילים".
באת מתחום החינוך. לא מאתגר לעבור שדה ולעסוק בעשייה שיש בה גם אלמנטים פוליטיים?
"לי יש ניסיון רב שנים של ניהול. אני לא מומחה לקידום תעסוקה, ממש כפי שבתפקידי הקודם לא הייתי מומחה לביטוח לאומי ועדיין נכנסתי לארגון כמנהל בכיר והבאתי אליו את יכולותיי הניהוליות. אני מאמין שעיקר היכולות האישיות שלי נמצאות בניהול, הובלה ומנהיגות, ובהתאם לכך אני יודע לרתום אנשים ושותפים, לבנות גשרים ותשתיות ארגוניות ולהשפיע בחוזקה על מובילי תהליכים. אני לא קוסם. אני עובד קשה כדי להשיג את זה. הכנסתי את אלפנאר לתחומים נוספים ולווייניים לנושא התעסוקה, שיש להם משמעויות כלכליות חברתיות, והיד עוד נטויה. אנחנו רק בתחילת הדרך".
