"כל פעם שאני מגיע לטקס מצטיינים ורואה בחור שהתחיל במכינה ללא תעודת בגרות או שהגיע מהפריפריה החברתית עם סיפור אישי קשה, והיום הוא מתמחה של שופט בעליון או מנהל השקעות ראשי בחברה מובילה, הלב שלי מתרחב. שם אני יודע שעשינו שינוי אמיתי ותרמנו את חלקנו לעולם". מאחורי הדברים המרגשים האלה עומד רפי גמיש, מנכ"ל המכללה למינהל, שמוביל תפיסת עולם חברתית באחד ממוסדות האקדמיה המובילים בישראל.
הסיפור של המסלול האקדמי המכללה למינהל החל לפני כ-50 שנה. ביוזמת הסתדרות המעוף, הפכה המכללה למוסד האקדמי הראשון בישראל שקיבל הכרה מהמועצה להשכלה גבוהה לפעול מחוץ לאוניברסיטאות. צעד זה סלל את הדרך למהפכת ההשכלה הגבוהה בישראל, והנגיש את התארים לקהלים רחבים שנותרו בעבר מחוץ לשערי האקדמיה. כיום, כשהמוסד מונה קרוב ל-10,000 סטודנטים שלומדים בתשע פקולטות וב-56 תוכניות לימוד לתואר ראשון ושני, המאבק על מעמד המכללות והרלוונטיות שלהן מול שוק העבודה נמצא בעיצומו.
רפי גמיש
(צילום: שלומי יוסף)
מי שמנווט את הספינה הזו ביד רמה מאז שנת 2017 הוא המנכ"ל רפי גמיש. גמיש בן ה-44 הוא בוגר המכללה שצמח מתוכה, מכיר את מנועיה מקרוב, ומציג גישה נחרצת לגבי תפקידו של המוסד האקדמי. "בעבר ההשכלה הגבוהה הייתה נחלתם של מעטים. מערכת של שבע אוניברסיטאות בלבד קלטה מדי שנה כ-20,000 סטודנטים. נתוני קבלה יבשים קבעו מי יזכה להיכנס בשערי המוסדות, בעוד שמועמדים בעלי פוטנציאל רב נאלצו לפנות להכשרות חלופיות. ההסתדרות הרימה את הכפפה דאז והתעקשה להקים מוסד אקדמי מחוץ לאוניברסיטאות". מסביר גמיש. "כך שהמכללה למינהל היא המוסד האקדמי הראשון בעצם חוץ מאותן אוניברסיטאות, שקיבל הכרה מהמועצה להשכלה גבוהה והתחיל לפעול. יש האומרים שזו המכללה שסללה את המהפכה של ההשכלה הגבוהה ברמת ההנגשה, כי אחריה באמת נולדו עוד הרבה מכללות ועוד מוסדות".
לצמצם פערים
חזון הנגשת ההשכלה של המכללה למינהל אינו מתמצה בקמפוס האם בראשון לציון שבו מתרכזת כיום עיקר הפעילות. מתוך תפיסת שליחות חברתית, המכללה הקימה ומפעילה שלוחות ייעודיות באזורים אסטרטגיים, דוגמת בני ברק שבה הוקם קמפוס חרדי ייעודי. "הקמפוס הוקם מתוך רצון לשלב את המגזר החרדי בשוק העבודה", מסביר גמיש. "מבחינתנו, הקמפוס הזה מהווה את הגשר האמיתי שבין העולמות".
החל מחודש אוקטובר הקרוב תפתח המכללה קמפוס אקדמי חדש בדימונה, שנועד לתת מענה לפערים גיאוגרפיים וחברתיים באזור הדרום. "מבאר-שבע דרומה אין כיום קמפוס אקדמי מסוג זה", מסביר גמיש. "בדימונה קרוב ל-90% מהתלמידים מסיימים עם זכאות לבגרות, אך לצערנו, אחוז נמוך בהרבה ממשיך ללימודים אקדמיים".
מה לדעתך הסיבה המרכזית לכך?
"החסם הזה קשור במידה רבה למרחק הגיאוגרפי. פתחנו את הקמפוס בדימונה מתוך אג’נדה חברתית נטו כדי לתת הזדמנות אמיתית, ובמטרה לשרת את הפריפריה החברתית והגיאוגרפית".
ההנגשה החברתית פגעה אי פעם באיכות האקדמית?
"לא. מאז ומתמיד דאגה המכללה למינהל להנגיש אקדמיה איכותית, בדגש על איכותית, ואני לא אומר את זה כסיסמה. בבתי ספר שניתנים למדידה כמו חשבונאות, משפטים או שמאות, שבהם יש מבחנים חיצוניים ויש דירוג אובייקטיבי, אפשר לראות שהמכללה בכל 50 שנותיה נמצאת בשורה אחת עם האוניברסיטאות המובילות. תורמת לכך היכולת שלנו לזהות פוטנציאל ולהוביל את הסטודנט יד ביד להישגים. בסופו של יום אנחנו נמדדים ביכולת ההשתלבות של הבוגרים שלנו בשוק".
עצמאות ניהולית
אחת הנקודות המורכבות בניהול המוסד היא העובדה שהוא פועל ללא תקצוב ממשלתי. בניגוד לאוניברסיטאות, שבהן המדינה נושאת בשני שלישים מעלות הלימוד והסטודנט משלם את השליש הנותר, במכללה למינהל נטל שכר הלימוד מוטל כולו על כתפי הסטודנטים. "כדי לשמור על הממדים שלנו לאורך כל כך הרבה שנים, אתה חייב לייצר ערך אמיתי תמורת שכר הלימוד", מודה גמיש. "בסוף אני צריך להצדיק שכר לימוד שהוא פי שלושה יותר גבוה ממוסד מתוקצב. בכל זאת צריך לגרום ל-10,000 איש לצעוד לפה. אתה חייב לתת פה יתרון משמעותי".
ההצדקה הזו מתורגמת לגמישות ניהולית ואקדמית יוצאת דופן. "במוסד מתוקצב, הגמישות לפעול ולשנות ולעשות דברים מעבר ומחוץ לקופסה היא מאוד מוגבלת", הוא מעיד. "לעומת זאת, המכללה למינהל מנצלת את עצמאותה כדי לרוץ קדימה. אנחנו כפופים לרגולציה של המל"ג ולרמה המקצועית הנדרשת, אבל אנחנו יכולים תמיד להוסיף את המעבר. יש לנו תקציב, ואם אני עכשיו רוצה להוסיף לתואר גם הסמכות ודברים מאוד מיוחדים שהם מעבר לאקדמיה, אנחנו גמישים ורשאים לפעול. המכללה היא גוף ללא כוונת רווח וללא בעלים פרטיים, כך שהשליחות החברתית היא המצפן הבלעדי של המוסד".
מדוע לא להפוך לאוניברסיטה כפי שעשו רייכמן ואריאל?
"אוניברסיטה נועדה להכשיר את הדור הבא למחקר, כך שהפוקוס של האוניברסיטאות מוטה מחקר ופחות מכוון לשוק העבודה ולפרקטיקה היישומית. אנחנו מתוך כוונה מודעת בוחרים לא להיות שם. מאז הקמת המכללה, אנחנו מביאים משהו אחר לשוק, מעניקים השכלה איכותית, אבל עם דגש על פרקטיקה ויישומיות".
כיצד החיבור לשטח מתבטא ביום יום?
"ההתמקדות בפרקטיקה מיושמת באמצעות קשרים עם קרוב ל-200 חברות מובילות במשק. במרכז הפעילות היישומית עומד מרכז קריירה ייעודי, המעסיק מעל עשרה אנשי מקצוע ומתפקד כחברת השמה פנימית. המרכז מציע כ-3,500 משרות ייחודיות המיועדות לסטודנטים של המכללה, ומלווה אותם החל משנה א’. שיאה של הפעילות מגיע ביריד תעסוקה שנתי בקמפוס, אליו מגיעות כ-150 חברות לגיוס ישיר".
גמיש מוסיף כי "כלי בולט נוסף הוא תוכנית ה-Internship הייחודית שלנו. אנחנו המוסד היחיד בארץ שיש לו התמחות שדומה מאוד לפורמט האמריקאי. במסגרת הזו, הסטודנט ממש הולך לעבוד בחברה במשך ארבעה חודשים תחת מנהל שחונך אותו ובליווי מנטורים שלנו. הסטודנט מתנסה בעבודה, מביא ערך אמיתי, ומקבל על כך נקודות זכות אקדמיות".
מודל לחיקוי
ייחודה של המכללה למינהל מתבטא גם בשילוב דמויות מפתח מהצמרת העסקית והמשפטית של ישראל. "סטודנטים לומדים ביטוח עם מנכ"ל חברת הראל, ושוק ההון עם הכלכלן הראשי של אקסלנס", מדגים גמיש. "במשפטים ילמד אותך שופט בדימוס. אנחנו מקפידים להביא את הבכירים הכי גדולים כדי שיעבירו את החומר לא רק מהזווית האקדמית אלא גם מהזווית הפרקטית".
כיום מונה המכללה קרוב ל-100,000 בוגרים וחלק נכבד מהם נמצאים בעמדות מפתח במשק דוגמת מנכ"לים של חברות ביטוח, בנקים, שופטים ועורכי דין. "אין מקום שאני לא פוגש בוגר בכיר שלנו שיושב שם, ובאמת יש בו הרבה הכרת הטוב", הוא מציין.
כאשר הוא נשאל מה מחזיק אותו בתפקיד המורכב לאורך שנים, מצביע גמיש על שלושה מנועים מרכזיים. הראשון, היכולת להשפיע על עיצוב הדור הבא. השני, הדינמיות ששומרת אותו מעודכן: "העולם משתנה בקצב מהיר, והדור שנכנס היום לאקדמיה הוא דור אחר לגמרי מזה שאנחנו למדנו איתו, והשינוי הזה הוא מרתק".
המנוע השלישי, והחשוב ביותר עבורו, הוא הסיפוק החברתי שמלווה את ההצלחה של תלמידיו. "היכולת לתת לאנשים הזדמנות אמיתית ולראות סיפורי הצלחה גדולים, שאלמלא ההזדמנות שנתת להם לא היו מגיעים לאן שהגיעו, זה הסיפוק הכי גדול שלי. מרבית הסטודנטים במכללה הם דור ראשון להשכלה גבוהה, וברגע שאתה פורץ את הדרך, אתה גורר אחריך את כולם. אני יודע מה קרה אצלי בבית ברגע שאני הלכתי ללמוד, ואני ממש רואה איך אנחנו משנים משפחות שלמות וחיים שלמים".
