המנצחים בסופרבול XL הם לא רק הסיאטל סיהוקס או באד באני שכפה על האירוע את הספרדית שלו. יש עוד מנצחים בו ואלה שחקנים הוליוודיים שהתרבו כמו רמשים בפרסומות הכי יוקרתיות של השנה.
בשנים האחרונות יש תחושה שהפרסומות בסופרבול נפלו מצוק וקפצו מעבר לכביש. הן פחות מצחיקות, פחות יצירתיות, פחות מרגשות ומאז הטיקטוק הן גם נחשבות ארוכות. אבל מסתוריות הן דרכי פרסומות הסופרבול כי השנה הן הצליחו לגייס יותר סלבס מאי פעם, משמע מפרסמים מוכנים לזרוק יותר כסף על החשיפה במשחק הפוטבול החשוב של השנה.
רשת השידור NBC דרשה השנה 8 מיליון דולר ל-30 שניות, בדומה לשנה שעברה ולעיתים 10 מיליון. אבל השנה, נראה שיותר מאי פעם, המפרסמים שמרו חתיכות ענק מהסכום הזה עבור השתתפות סלבריטיז.
בסופרבול ה-60 אפשר למצוא פרסומות ללא סלבריטיז, אך הן נדירות. לרוב הן יכילו יותר מכוכב אחד ולפעמים יותר מחמישה בפרסומת. כך למשל, בפרסומת לפוקימון הופיעו ליידי גאגא, טרוור נואה, לאמין ימאל - וגם יאנג מיקו, ג'יסו וצ'ארלס לקלרק, בין היתר. פרסומת למותג הבירה באד לייט מאכלסת לא רק את פוסט מאלון, אלא גם את פייתון מאנינג ושיין גיליס.
(פרסומת לפוקימוןבהשתתפות ליידי גאגא, טרוור נואה ואחרים)
לא פלא שניקי גלייזר שאלה את ג'ורג' קלוני בטקס גלובוס הזהב האחרון אם הוא יכול לעזור לה לתקן את מכונת הנספרסו שלו. שחקנים מופיעים בפרסומות בלי להתבייש, ולעיתים הם גם עושים צחוק מעצמם בכוונה (וויליאם שאטנר) או בטעות (קנדל ג'נר).
(קנדל ג'נר בפרסומת ל-Fanatics Sportsbook)
עוד מגמה היא שהפרסומות בסופרבול כבר יוצרות מיני פיצ'רים ואפילו יקום קולנועי משלהן. למשל, בן אפלק חוזר כבר שנה שלישית לפרסם את דאנקן (דונאטס), והפעם כוויל האנטינג שמשתתף בסיטקום מהניינטיז, בפרסומת שכוללת המון המון כוכבי סיטקומים בעבר ובהווה, שכולם מן הסתם גורפים חבילות שכר עבות.
בפרסומת המשעשעת לרשת הדונאטס והקפה, אפלק (שבעצם מגלם את מאט דיימון) פוגש את כוכבי "חברים", "סיינפלד", "חופשי על הבר", "עולם אחר", "אריזה משפחתית", "הנסיך המדליק מבל אייר" ואת טום בריידי (שגם מופיע בפרסומת לפיצה האט). ג'ניפר אניסטון, מאט לבלנק, ג'ייסון אלכסנדר, טד דנסון, יסמין גיי, ג'ליל ווייט ואלפונסו ריביירו - כיף לראות את כולכם, אבל בטח עליתם לא מעט כסף.
(הפרסומת לדאנקן דונאטס)
בנוסף, לא פחות מ-12 פרסומות בוימו השנה על ידי במאים מהשורה הראשונה: ארבע על ידי טאיקה ווייטיטי ושתיים על ידי בן אפלק. זה לא חדש, כבר ב-2024 מרטין סקורסזה ביים פרסומת סופרבול לסקוורספייס, אבל במאים שמביימים פרסומות כעבודת צד מהירה, רווחית ויצירתית זה טרנד מתעצם: לשם השוואה, ב-2023 שודרו בסופרבול שש פרסומות בלבד שבוימו על ידי במאים איי ליסטרים.
לדוגמה, את הפרסומת לאולטרא ששודרה הלילה בהפסקת המחצית ביים במאי F1 ג'וזף קוזינסקי, והיא מתרחשת באתר סקי, שם קורט ראסל מדריך את לואיס פולמן כדי שישתפר בגלישה ולא יצטרך להזמין לכולם בירה. ועוד דוגמה: ספייק ג'ונז ביים את בן סטילר כפרפורמר איטלקי מהסבנטיז/אייטיז בפרסומת לאינסטה קארט.
(בן סטילר בפרסומת לאינסטה קארט)
כל זה מאמיר את עלות הפרסומת לעשרות מיליוני דולרים. ב-2025 למשל, חברות הוציאו 361 מיליארד דולר על פרסומות הסופרבול. האם כל זה מצדיק את המחיר? עבור 127.7 מיליון זוגות עיניים (אשתקד) - אולי.
אגב לצד הפרסומות האלה בסופרבול יש גם לא מעט פרסומות זניחות ולעיתים אף מוזרות כמו פרסומת לסיינטולוגיה, פרסומות לעסקים מקומיים וטריילרים לסרטים כמו הטיזרים לסרט המיניונים החדש, "סרט המד"ב" החדש של סטיבן ספילברג "Disclosure Day" וטיזר חמוד ל"מנדלוריאן וגרוגו".
(טריילר ל"מנדלוריאן וגרוגו")
ולמרות כל ההשקעה הכבדה, אחת הפרסומות החשובות ביותר בסופרבול הייתה בכלל של קורבנות ג'פרי אפשטיין:
הפרסומות הטובות
מי יאכל את העמלות? גראב האב: לא רבים חשבו כך בארה"ב, אבל הפרסומת לשירות משלוחי האוכל גראב האב היא פשוט פרסומת מופתית. כבר ממבט ראשון רמת הארט הגבוהה מעידה שיש פה בימוי חריג ואכן הבמאי יורגוס לנתימוס, הוא זה שעומד מאחורי סצינת הארוחה הקאמפית ועתירת פרטי הפרטים.
אבל עיקר היופי שבה, הוא לא הסצינה המפורטת, הדמויות הפריקיות, או כוכב העל שמגיח בסופה: ג'ורג' קלוני. המשפט: מי יאכל את העמלות? חוזר שוב ושוב והתשובה היא מסר חד וחלק גם לוולט אצלנו: גראב האב תאכל את העמלות. זה מסר מהדהד, קצר, חזק. קלוני מסכם את האירוע והאירוע הוא לכאורה בשורה צרכנית: אין עמלות שירות ומשלוח מעל 50 דולר. סכום גבוה מדי, אבל אחלה פרסומת.
טי מובייל והבאקסטריט בויז: טי מובייל הפתיעה עם הופעה של הבאקסטריט בויז בחנות שלהם בטיימס סקוור. הם שרים tell me why טי מובייל מציעה את הרשת סלולרית הכי טובה? על הבימוי, אגב, בריאן קלוגמן.
רייזין בראן עם וויליאם שאטנר: וויליאם שאטנר, לנצח קפטן ג'יימס טיביריוס קירק, משתגר מהאנטרפרייז לפרסומת לדגני הבוקר רייזין בראן של קלוגס ומקדם תנועות מעיים. היי פייבר, האפי גאט.
שאטנר משגר את עצמו למקומות שזקוקים בהם לעיכול תקין, עם משחקי מילים כמו וויל שאט במקום וויל שאטנר והאם זה כלב שיט-צו? זה מצחיק.
פארק היורה ל-telco Xfinity:
סאם ניל, לורה דרן וג'ף גולדבלום חוזרים לפארק היורה בבימויו של טאיקה ווייטיטי. טלקו בעצם פותרת את בעיית התקשורת בפארק והדינוזאורים מעולם לא השתחררו.
סקוורספייס עם אמה סטון: פרסומת ברוח סרטים גרמניים אקספרסיוניסטיים משנות ה-20-30, למוצר שלא מעניין איש מאז אמצע העשור הקודם: כתובת אינטרנט.
יורגוס לנתימוס ביים את המוזה שלו סטון כשהיא רוכבת על גלגיליות בבית באי בודד ולמרבה האימה, היא שוב ושוב מנסה להיכנס לדומיין שלה, רק כדי לגלות שהוא תפוס ולשבור את הלפטופ שלה בסערת זעם בשחור לבן. יש סרטונים נוספים בסדרה, הם פחות טובים.
הלמן'ס עם אנדי סמברג: אנדי סמברג כזמר בשם מיל (ארוחה) דיאמונד שלכוד בדלי אמריקאי ואוהב את זה, בגלל המיונז. בין היתר הוא מזמר שם לאל פנינג.
מליסה מקארת'י ל-e.l.f: פרסומת למותג האיפור e.l.f עם מליסה מקארת'י שמנסה לגלגל את הר'יש שלה באמצעות שמן שפתיים בשם ליפ אויל גלואו ריבייבר. היא עושה זאת עבור טלנובלה בכיכובה בשם מליסה (עם s אחת) והיא מאופרת באופן טלנובלי להדהים. יש פה הופעת אורח קורעת של איטטי קנטורל (מריה מריה). במשחק עצמו הוצגה משום מה גרסה מקוצרת בלבד של הפרסומת ולצופי פיקוק בלבד.
באדווייזר: לא ברור למה הפרסומות האלה של חברת הבירה האמריקנית, שתמיד כוללות סוס ועוד חיה חמודה כלשהי (בעבר כלב), יעילות כל כך. הפעם הקליידסדייל מטפח גוזל שהופך לעיט אמריקאי כשבשיא הסרטון - נראה שלסוס יש כנפיים ואז מגיח מאחוריו העוף הכה סימבולי-אמריקני. מגוחך ואיכשהו ממש טוב.
פפסי: דב הקוטב של קוקה קולה, שוב ניינטיז, עובר משבר זהות כשהוא מבין שפפסי טעים לו יותר, כולל רפרנס למצלמת הנשיקות של קולדפליי, שם הדב וזוגתו נתפסים כשהם שותים פפסי. על הבימוי: טאיקה ווייטיטי.
טורבו טקס עם אדריאן ברודי: אדריאן ברודי בסרטון בשם "המומחה" ל-TurboTax. אומרים שמוות ומסים הם הערובות היחידות בחיים. בגשם, בשחור לבן, הוא משחק דמות שמבוססת על אשת מס אופטימית, באופן דרמטי מדי. כי הוא אדריאן ברודי.
סטייט פארם עם בון ג'ובי: ג'ון בון ג'ובי מציל את היילי סטיינפלד מביטוח רע, כשברקע living on a prayer בפרסומת לסטייט פארם.
פרסומות לטרנדים של הרגע
רדפין רוקט: בפרסומת צינית מאוד לחברות נדל"ן ומשכנתא, ליידי גאגא מצליחה לרגש כשהיא שרה גרסה של Won't You Be My Neighbor? מהתוכנית של מיסטר רוג'רס (שהשנה אוזכר לא מעט בהקשר של אינקלוסיביות עדינה וחכמה בתוכניות ילדים, לעומת הוולגריות העכשווית של מיס רייצ'ל). הציניות כאן מתבטאת בשימוש שנעשה ברגש כדי למכור נדל"ן. התימה היא ווקיסטית מאוד: הנערה המקסיקנית שהיא השכנה החדשה בפרבר, מוצאת את הכלב האבוד בסופה של הנערה הלבנה שהוריה זה עתה התגרשו. ואז הן מתחברות. ברקע: אביה אומר היי לשכן הלבן שמתעלם ממנו ואז רואה שהוא בעצם אחלה שכן למרות שהוא מקסיקני.
הורדת משקל Hims and Hers: פרסומת שמוכיחה שהווק לא מת, היא זאת של חברת Hims and Hers שמטרתה למכור גלולות להורדה במשקל, בדיקות ותוספי תזונה. היא עושה זאת באמצעות טענה שהעשירים חיים יותר והם מוצגים משום מה כלבנים בלבד, כשהאדם הרגיל מוצג כלא לבן. המסר: המערכת בארה"ב היא זאת שגורמת למיעוטים להשמין. אבל כעת לא צריך קשרים כדי להיות בריא. פרסומות לשירותי בריאות זה טרנד: גם סרינה וויליאמס הופיעה בסופרבול כשהיא מזריקה לעצמה משהו בפרסומת לשירות הבריאות ro.co.
קלוד: סדרת הפרסומות לקלוד של אנטרופיק מכריזה שהפרסומות מגיעות לצ'אט GPT (בלי להזכיר את השם המפורש) והופכות אותו לקרינג'י, אבל לא לקלוד. הן מציגות צרכנים שמבקשים עזרה מהבינה בתוכנית עסקית או בתקשורת טובה יותר עם אמא ומקבלים פרסומת מובלעת. לא אצל קלוד. בינתיים.
אמזון: פרסומת לא משכנעת לאלקסה+ בכיכובו של כריס המסוורת' ואשתו אלסה פטאקי, החושש שהבינה זוממת לרצוח אותו. הבינה סוגרת עליו את דלת המוסך ואת כיסוי הבריכה בעודו שוחה ואף שולחת לו דב. למה לא משכנעת? זה פשוט נראה שהוא ממש צודק.
ג'מיני: גוגל ג'מיני מציגה פרסומת עדינה עם משפחה חד הורית של אמא ובן שמתכננים יחד את ביתם החדש בעזרת AI.
טויוטה: Where Dreams Began:
טויוטה מצטרפת לטרנד האתלטים שפוגשים את עצמם הצעיר. אוקסנה מאסטרס, פורה נקואה ובבה וולאס מקבלים השראה מהילדים שהם היו.
עוד פרסומות
קרקרי ריץ: ג'ון האם, שהמם בכיכובו הפך השנה למם של התקופה, עם סקרלט ג'והנסן ובוון יאנג שמתאווים לקרקרים, בריץ איילנד.
סברינה קרפנטר מתאהבת באיש עשוי פרינגלס בשם פרינגליאו:
קווין המתוק מ"המשרד" (בריאן באומגרטנר) מפרסם את ramp:
בראדלי קופר ומת'יו מקונוהיי ממשיכים את הפרסומת לאובר איטס מהשנה שעברה על כך שהסופרבול הוא מזימה למכור אוכל:
